שנון, אינטליגנט, חד לשון, בעל ציניות מצחיקה ומציאותי להחריד.
השיעור האמיתי באזרחות של מדינת ישראל, נמצא בספר זה ולא בשקרים שמלמדים אותנו בבתי הספר.
מי שרוצה לדעת מהי "דמוקטטורה", אפליה על רקע פוליטי, רמיסת החוק, זלזול בחירויות הפרט, אלימות משטרתית ואת המשמעות הטהורה של המושג "דמוקרטיה" - מוזמן לקרוא בספר זה.

אין לי מילים להוסיף, פשוט לבלוע את הספר הזה ביום.

לק"י

"אני לא אצא מכאן חי עד שנהדוף את הסורים מהגולן"

מי שבאמת רוצה להכיר את רפול, חובה עליו לקרוא את הספר הזה. התקשורת תמיד ניסתה להדביק לו תדמית של מושבניק מרובע ולא חכם במיוחד, אך גם מי שלא האמין לתקשורת עדיין לא הכיר את רפול כפי שניתן להכיר דרך דפי הספר.
רפול מספר על חייו החל מילדותו במושב על העוני והדלות, על נעוריו בפלמ"ח ומאוחר יותר בצה"ל - דרך מלחמות ישראל אשר בהן נלחם בחירוף נפש ועד ללשכת הרמטכ"ל. הספר רווי בציונות טהורה, בחזון ארץ ישראל השלמה, סיפורי מלחמה ואהבת המולדת ועם ישראל. חבל לי שאדם טוב כמוהו נאלץ לבצע את הפעולה המחרידה של הרס הישובים בסיני(במסגרת הסכם שלום שלא שווה את הנייר עליו הוא כתוב) אם כי הוא לפחות מביע על כך צער
בספר ניתן גם ללמוד על צניעותו של רפול, יושרו ורוח המפקד הגדולה שלו, אשר ראוי לכל חייל ומפקד לראות בה מודל לחיקוי.
אני קורא לכולם לקרוא את הספר הזה, בתקווה להנציח את זכרו של האיש הגדול הזה - רפאל איתן.
יהי זכרו ברוך.

לפני הכל אני חייב לפתוח ולומר - אין אני רוחש כל הערכה למסעב חסן יוסף. אדם זה בגד בבני עמו ובדתו ולכן ברמת העקרון, על אף שהיה לטובתנו ובפעילותו המבורכת סייע להצלת עשרות ואולי מאות יהודים, עדיין אינני יכול שלא לרחוש לו בוז על שהפנה עורף לכור מחצבתו. בוגד הוא אדם נבזה ונקלה ומנקודת מבטי האישית אין בכך שהוא היה לצידנו כדי להסיר ממנו את הכתם הזה.
לעניין הספר - מסעב חסן יוסף מנסה לתפוס את תפקיד האחד ש"מנסה לתקן את העולם" וכותב מנקודת מבט של אחד ניטרלי המנסה לעמוד בתווך ולהפריד בין שני ניצים - ישראל והערבים (הוא משתמש במונח "פלסטינים", אך מונח זה הוא המצאה זולה) הוא ממשיך לכנות את שטחי יש"ע כ"שטחים כבושים" וכלל לא ניכר שהתאהב בישראל כפי שהקוראים עלולים בתחילה לחשוב.
מה שכן מביא אותי להעריך אותו קצת הוא מסירותו כלפי אביו והרצון להצילו בכל מחיר. הספר זורם וקולח ושפתו העשירה של המחבר מנעימה את הקריאה, אך למרות הכותרת המפוצצת של הספר לא הרגשתי מתח. אני חייב לציין כי לקראת סיומו של הספר, כשהוא מתחיל להרהר בהמרת דתו לנצרות, הוא מצטט יותר מדי דברי הבל מהספר הטמא "הברית החדשה" ומדבר יותר מדי בשבחו של יש"ו, ברמה שמזכירה ארס מסיונרי. אני מציע בחום לכל יהודי שקורא את הספר לדלג בהפגנתיות על כל קטע שבו מופיע ציטוט מאותו ספר טמא של אותו איש טמא.

זהו סיפור מותח ואמיתי על חסידת אומות עולם פולניה בשם גרטרודה, שהיתה אומנת של ילד יהודי קטן. לפני שהוריו הופרדו ממנו, נשבעה גרטרודה לאמו שתשמור על הילד ותגדל אותו כיהודי. הסכנות הרבות שארבו לשניים בפולין הכבושה ע"י הנאצים, כשחיילי אס אס וסוכני גסטפו שורצים בה, העלו את הסיכון. למרות כל זאת, תוך חירוף נפש ממשי, שמרה גרטרודה על הילד עד לסוף המלחמה. דרכם של השניים מצטלבת במהלך העלילה, עם סיפורו של קצין אס אס שהיה בעברו נשוי ליהודיה ושהציל את הילד ממוות ודאי במהלך חיפוש אקראי ברחוב (שלא תבינו לא נכון, חלילה לי מלנסות להציג אותו כגיבור, כל מי שלבש מדים נאציים הוא בן מוות).
הספר מותח לאורך כל העלילה ואני מאוד ממליץ עליו, כדי ללמד זכות ברבים על חסידי אומות העולם.

זהו ספר מרתק ביותר, בלעתי אותו בהנאה רבה. הספר עוסק בנסיונות הבריחה החוזרים ונשנים של אנשי לח"י ואצ"ל מהמקומות בהם נכלאו - מזרע, לטרון, כלא ירושלים וכלא עכו, מנקודת מבטו של הסופר - מתי שמואלביץ' איש לח"י, ש"בילה" 7 שנים כאסיר, לאחר שגזר דינו הומתק ממיתה למאסר עולם. רובו המוחלט של הספר עוסק בחיים בבתי הכלא של שלטון המנדט הבריטי המזוהם וניסיונות הבריחה מהם, כך שמי שמצפה למצוא בו תיאור של קרבות נועזים, מוטב לו כי יחפש ספר אחר בנושא. עם זאת, הספר מרתק ביותר והקורא נפעם אל מול התחכום, התחמנות, היצירתיות, האלתורים, הערמה והכי חשוב - החוסן הנפשי והיעדר היאוש שבהם ניחנו אסירי המחתרות. פעמיים כמעט הצליחו האסירים לגעת בחופש, אך בשל סיבות שונות, ברגע האחרון הכל השתבש. עם זאת נרשמו גם הצלחות מסחררות, כגון הבריחה מלטרון. הקורא חש את ההזדהות העמוקה עם המחבר, שבסופו של דבר ב"ה הצליח להמלט עם חלק גדול מחבריו באופן סופי מהכלא הבריטי. הספר כתוב בשפה קולחת המתובלת בהרבה ציניות משעשעת, מה שמרפה במעט מהמתח הטמון בו ומעלה הרבה את חווית הקריאה.

הספר הזה מעולה, אין כמוהו בכדי לעניין את הדורות הבאים במלחמת יום הכיפורים. הכותב, פעמים מנקודת מבט אישית, פעמים כסוקר מן הצד, מצליח להעביר לקורא את חווית המלחמה בסיני בצורה מושלמת. בספר מסופר על מהלך המלחמה עד לנצחון (ישתבח שמו! כן, זה נצחון! שאף אחד מהתבוסתנים השמאלנים לא יבלבל את המוח ומי שקורא לזה "הפסד" אז הוא טיפש גמור וכנראה שאין לו שכל להבין מה היה שם!!!) ואת סיפוריהם האישיים של לוחמים ושל הכותב בצורה מעניינת להפליא. אני ממליץ בחום על הספר החשוב הזה שעשוי בהחלט לרתק את כל מי שיאחז בו.

קיוויתי לספר מעניין אך לצערי הרב הספר יבש כמו המדבר שעליו מסופר. לא הצלחתי להרכיב תמונה ברורה של הנעשה (תקראו ל מוגבל שכלית אבל בעיני זה היה מסורבל) ולא הצלחתי למצוא את עצמי מרותק לספר ולו פעם אחת. אלמלא רצוני ללמוד היסטוריה דרך קריאה, אני מניח שהייתי סוגר את הספר הזה כבר לאחר שני פרקים. לעיתים הספר נכנס לפוליטיקה הפנימית של הצבא הבריטי בצורה מיותרת, מה שפוגע ברצף השוטף של העניינים. לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של קרב המפנה באל עלמיין ובו בזמן רוצה גם להנות מהקריאה, אני ממליץ לחפש ספר אחר ויותר קליל.

הספר הזה הוא חובה לכל יהודי ומעניין מאוד! עזרא יכין מספר על נערותו ופעילותו במחתרת לח"י בצורה קלילה זורמת ואף לעיתים מצחיקה, וזאת מבלי להחסיר שום פרט חשוב, כך שגם צעירים שמעולם לא התעניינו במורשת הקרב והגבורה של המחתרות או בהיסטוריה בכלל, עשויים למצוא עצמם נשאבים אל עבר אותה תקופה. מלבד עלילותיו האישיות, בספר שזורה גם רוח התקופה ובה התמונה האמיתית אשר מעלימים מאיתנו בבתי הספר - גבורתם של לח"י ואצ"ל לעומת חוסר המעש, פחדנותם ובוגדנותם של אנשי ההגנה והפלמ"ח המנובלים, אשר לשיא שפלותם הגיעו בתקופת ה"סזון" ועד היום מנסים לנכס לעצמם (פחחחח!) את הקמת המדינה. הספר חושף בין היתר את השקרים והצביעות של השמאל באותה תקופה ומביא לידיעתו של הקורא כיצד לח"י ואצ"ל הם(!) ורק הם הביאו לבריחתם המבישה מהארץ של הבריטים המזוהמים - דבר שהביא להקמת המדינה. זאת, בניגוד לשטיפת המוח והתעמולה השקרית של ספרי ההיסטוריה בבתי הספר (המוכתבים ע"י הממסד), אשר משכתבים בשקריות ובלי בושה את ההיסטוריה ומלמדים אותנו כי "בן גוריון ומפא"י הקימו את המדינה". מומלץ לכל מי שרוצה לקרוא ספר מעניין וקליל על המחתרות ובד בבד ללמוד את ההיסטוריה כפי התרחשה באמת.

הגם שמדובר מספר שמתאר קרב כל כך חשוב במלחמת העולם השניה, ציפיתי למרות הכל לקריאה יותר קולחת שלא מתחשבת כל פרט ופרט כגון מספר הכינים על מדיהם של הגרמנים (ברור שאני מגזים בתיאור, אבל זוהי המגמה) המחבר ראוי לשבח על עבודת התחקיר שעשה ועל השקעתו בכדי להביא בפנינו את המציאות ברמת הפרט ובדיוק מדהים, אך עם זאת הדבר גורם לאיבוד כיוון ולעיתים הספר הופך משעמם וחבל.
למי שרוצה לקרוא ולהבין יותר טוב את שהתרחש בסטלינגרד, הייתי ממליץ לחפש ספר אחר בנושא.