השנה היא בערך 1534 , בליסבון, פורטוגל. זהו סיפורה של ביאטריס מנדס (או בשמה העברי: חנה נשיא), בת למשפחת אנוסים בפורטוגל, דמות אשר במהלך קריאת הספר גרמה לי להעריצה.
ביאטריס מנדס נישאה בגיל צעיר (נערה בת 18) לפרנסיסקו מנדס (יהודי מומר, בשמו העברי: צמח בניבנישתי) עשיר בעל אימפריית עסקים העוסקת בסחר תבלינים. עם פטירתו , הוא מוריש את הובלת החברה , לא ליועציו או בעלי התפקידים הבחירים בחברה, אלא לאשתו.
אשתו הצעירה, מעט חוששת מהמעמסה הכבדה הנוחתת על כתפיה, אך היא מובילה וממשיכה את דרכו.
אישיותה מרתקת, חזקה והאנטיתזה ליהודי הגלותי , השתדלן הרופס . מעוררת השראה. איני רוצה להרחיב על פועלה של האישה. אך אציין כי בקריאת הספר, הנך מקבל מושג לגבי משמעות החיים כיהודים אנוסים, הנרדפים על ידי האינקוויזיציה בפרוטוגל. משמעות האוטו דה פה.
הספר בכלל היווה עבורי משמעות מיוחדת, היות וקראתי אותו בסמוך לקריאות החרם על ישראל, והתבטאויותיו של מנכ"ל אורנג' העולמי בדבר התנתקותו מישראל. רדיפת היהודים אינה דבר חדש.
אסיים ואומר, כי מעט מאוד ידוע על חייה של ביאטריס מנדס, והסופר מתבסס בכתיבתו על עובדות היסטוריות, כאשר את התיאורים והחורים האחרים לגבי מחשבות ורגשות השלים על פי השקפותיו. הספר מתמקד מפטירת בעלה, עד מעברה לאנוורסה (היא אנטוורפן, בלגיה ).
מומלץ. נהניתי מאוד.

ספר מעניין על האנוסים בפורטוגל