"סון דז'ו כתב שכל מלחמה מתבססת על הונאה" (עמוד 60).

הפלישה לנורמנדי היא נושא שמרתק את סופרי המתח. הדבר נובע ככל הנראה מן עובדה שמבצע זה הכריע במובנים רבים את גורל המלחמה. זה לא מזיק שמדובר בקרב קשה ודרמטי במיוחד. זה מסביר מדוע עלילות ספרים בולטים בז'אנר ובהם "חוד המחט" מאת קן פולט, "קולד הארבור" המצוין של היגינס ואחרים מתרחשות בשנה זו. בהקשר הזה הספר "המרגל שלא ייאמן" (הוצאת הד ארצי, 2000) מאת דניאל סילבה, מחברם של ספרי ריגול רבים אודות מתנקש המוסד גבריאל אלון, הינו ספר מתח טוב מאוד, כמיטב המסורת של ספרים דוגמת "חוד המחט" מאת קן פולט ו"קולד הרבור" המצוין מאת ג'ק היגינס. בעוד שחלק מן הדמויות והאירועים המדויקים עשויים להיות דמיוניים, הספר מבוסס על אירועים אמיתיים מאוד, הניסיון על ידי בעלות הברית להשתמש במודיעין בריטי כדי להסוות את התוכניות האמיתיות לפלישה לנורמנדי.

השנה היא 1944. המודיעין גרמני מנסה לגלות את הזמן והמקום של פלישה לצרפת על ידי כוחות הבעלות הברית. עתידה של גרמניה תלוי במידע הזה. גיבור הספר הוא אלפרד ויקרי, "רב-סרן בחיל המודיעין" (עמוד 57) ופרופסור להיסטוריה, שלחם בחזית צרפת במלחמת העולם הראשונה "כסגן-משנה במחלקת האופנוענים של חיל המודיעין" (עמוד 81) וגויס לאם-אי-5 באופן אישי על-ידי צ'רצ'יל. הוא עובד תחת בזיל בותבי, ששירת "בשירות הביון של בריטניה ובארגונים ללוחמה בטרור במשך כל חייו המקצועיים" (עמוד 58), והינו איש מודיעין קר מזג ואכזרי במיוחד. בהוראתו של צ'רצ'יל מכניס בותבי את ויקרי בסוד מבצע "שומר ראש", שנועד להבטיח כי מבצע הפלישה יישמר בסוד מפני גרמניה. "'שומר-ראש'" נקראה קודם 'תכנית יעל', דרך-אגב. שינו את שמה מתוך כבוד להערה די מרשימה שראש-הממשלה העיר לסטאלין בטהרן. צ'רצ'יל אמר, 'בזמן מלחמה, האמת כל-כך יקרה, עד שכדאי שתמיד ילוו אותה שקרים כשומרי-ראש.' הזקן יודע להשתמש במילים, אני חייב להגיד את זה לזכותו. 'שומר-ראש' הוא לא מבצע בפני עצמו. זה שם צופן לכל הכיסוי האסטרטגי ומבצעי ההטעיה, שיבוצעו בקנה-מידה גלובלי, ושמטרתם להטעות את היטלר ואת המטכ"ל שלו בדבר הכוונות שלנו ליום הפלישה" (עמוד 61). עקב אכילס של תכנית ההונאה של בעלות הברית, שנועדה להטעות את הגרמנים לגבי מועד הפלישה לצרפת ויעדה המדויק הוא העובדה שהיא יכולה "להתמוטט בגלל דוח אמיתי אחד ממקור שהיטלר סומך עליו" (עמודים 65-66).

למודיעין הבריטי ידוע כי האבווהר (המודיעין הצבאי הגרמני) שלח לבריטניה את סוכן החדירה הטוב ביותר שלו והלה קרוב לחשיפת המבצע. נוכח הסכנה מטיל בותבי על ויקרי לאתר את אותו סוכן מודיעין גרמני שעשוי (כפי שמתרחש בספר "חוד המחט" מאת קן פולט) לחשוף את מועדה ויעדה האמיתי של הפלישה, שכן כפי שצ'רצ'יל אומר לוויקרי, "יש איזו אמת מצערת בנוגע למלחמה. בעוד שזה בלתי אפשרי שאדם אחד ינצח במלחמה, בהחלט אפשרי שאדם אחד יגרום למפלה" (עמוד 97). ויקרי ועוזרו, "המפקח הארי דלטון מהמשטרה העירונית, היחידה העלית לחקירות פשעים" (עמוד 86), פותחים בחקירה בכדי לנסות ולחשוף את זהותו של סוכן בטרם יהיה מאוחר מדי.

במקביל מתאר הספר את יריבו של ויקרי, קפיטן הצי הגרמני קורט פוגל, שבאופן רשמי משמש כעוזרו המשפטי של אדמירל קנאריס, מפקד האבווהר, אך למעשה מפקד על מבצע המודיעין החשאי ביותר של הארגון. פוגל הוא קנאי לחשאיות, "אפילו באבווהר לא ידעו עליו הרבה" (עמוד 50), שמנהל יחידה קטנה וסודית. פוגל מטיל את המשימה על הסוכנת הטובה ביותר שלו, קתרין בלייק, היפייפיה, קרת הרוח והאכזרית. בלייק מסתננת לבריטניה בזהות בדויה ותוך ניצול שלל המיומנויות שברשותה היא חודרת לנעומק המודיעין הבריטי. כעזר כנגדה של בלייק נשלח סגן הורסט נוימן, שנולד לאם גרמניה ואב בריטי וגדל בלונדון. נוימן, המסוגל להחזות לבריטי, "הצטרף לוורמאכט בתחילת 1939. כושרו הגופני והיותו זאב בודד הביאו אותו אל הצנחנים. הוא נשלח לבית-ספר צניחה בשטנדל וצנח לפולין ביום הראשון של המלחמה. צרפת, כרתים ורוסיה באו אחר-כך. הוא זכרה ב"צלב האבירות" ב-1942" (עמוד 115). כמו תמיד בספרים מסוג זה, בעברו של נוימן פרשיית הדחה משירות קרבי על שום שמנע מחבורת חיילים גרמנים לאנוס צעירה צרפתייה, שבמהלכו נהרג אחד החיילים. כשכלבי הציד, ויקרי ודלטון סוגרים עליהם הוא נסמך על "מיומנותו באקדח, שהיתה מרשימה מאוד, ובקרב מגע" (עמוד 116). אל מול מיומנותו הקטלנית לסוכני הביון הנגדי הבריטי יש מעט מאוד סיכויים. "נוימן ירה פעמיים תוך כדי ריצה. הירייה הראשונה פגעה באיש בכתפו וגרמה לו להסתובב. הירייה השניה פגעה בעמוד השדרה שלו והרגה אותו במקום" (עמוד 337).

דמותו של נוימן, היא כמעט אינטגרלית בספרים הללו (ובהם גם כאלו שכתבו אליסטר מקלין וג'ק היגינס) הכוללים תדיר לצד נאצים מרושעים בתכלית, גם גרמנים טובים, שנקלעו לסערת המלחמה מבלי שהפכו לנאצים נאמנים. לרוב מתוארים אלו כחיילים מעולים וגם כמי שאחד מהוריהם הינו בריטי או אמריקני (כזו היא דמותו של האלדר בספר "חולות הסקרה" מאת גלן מיד). במקרים אלו עושים הסופרים, לדידי, עיוות היסטורי. כמובן שהיו גרמנים טובים במלחמת העולם השנייה ששמרו על ערכי המוסר האוניברסליים (שינדלר למשל), אבל הנחת העבודה שגרמני ששירת ביחידה מובחרת בוורמאכט, הוא אנטי-נאצי שאינו רוצה בניצחון המולדת שלו אינה סבירה. מבחינת שכאלה מותם של היהודים הוא כורח בל יגונה, גם אם הם מתנגדים לו, במאבק על ההגמוניה העולמית של הרייך. אגב, דמותו של קולונל הצנחנים שטיינר, פרטגוניסט "הנשר נחת" מאת היגינס, חריגה בעניין זה שכן הוא אכן נשפט כבוגד על שהציל יהודיה ממוות בגטו ורשה.

הספר כתוב טוב ומותח מאוד. יתרה מזאת העלילה פתלתלה ולא צפויה ורק בסופו של הספר התבהרה לי כל התמונה (ממש כמו שספר מתח אמור להיות). תרגומה של עידית פז קולח ונהיר. מומלץ בחום!!!