"אם נעמוד ככה, בלי לזוז," הציעה רוחמה, "יחשבו הפרפרים שאנחנו פרחים ויבואו אלינו. אחר כך נספור כמה פרפרים הצליחה כל אחת מאיתנו למשוך. כך נדע עם כמה בעלים נתחתן."
"אבל אפשר להתחתן רק עם בעל אחד," רטנה רשל, שתמיד הייתה במצב רוח רע ותמיד רצתה להיות צודקת.
"הפרפרים יקבעו לנו עם כמה בעלים תתחתן כל אחת מאיתנו," חזרה רוחמה על הרעיון וביקשה מכולן לעמוד בשורה, זו בצד זו, לעצום עיניים ולחשוב שהן פרחים...כשפתחו את עיניהן ספרו ארבעה פרפרים גדולים ומרהיבים שהתחבטו בשערותיה הסבוכות (של רוזה).
"את תינשאי לארבעה גברים," פסקה רוחמה, וניגשה אליה כשבשערותיה שלה לכוד פרפר אפור עלוב מראה, המנסה להשתחרר מאחיזתה בחבטות כנפיים יגעות. על ראשה של רשל מצאו פרפר צבעוני אחד, ואילו ראשה של רותי היה חף מפרפרים...
כך, ברעיון של רגע, בעת שהיו מוקפות בגשם של פרפרים, הציעה רוחמה ו"קבעה את גורלן" שלה ושל שלוש חברותיה - רוזה, רשל ורות.
הסיפור מתחיל עם ימיה הראשונים של המדינה, והוא על חייהן של משפחות, שנכנסו לבתים שערביי ירושלים נטשו וברחו מהם. לאורך כל הסאגה אנו מקבלים "עירוי תמידי" של אמונות תפלות, פולחן מתים והרבה מנהגים- שהיו נפוצים בשנים ההן, המסופרים בהמון חן וקורטוב של הומור שנלווה אליהם, ומתובלות בהרבה הגזמות הנחוצות לדרמתיות, אך לא מעבר לכך.
בספר הרבה קטעים משעשעים ואביא אחדים מהם:
כמו הקול המיוחד שמשמיע ילד בצמיחתו בלילה ש"אי אפשר להסביר, צריך לשמוע."...ואם גדלים במהירות, אז כל הדיירים בבניין שומעים זאת...
סיפור סולם יעקב, (בעמודים 220 ו-221) שאין שני לו.
הסבר מנומק ומעניין כיצד רואים וחשים את השנה בגילאים שונים של החיים (עמוד 296).
ועוד סיפורים מקסימים, שזכורים לרבים מאיתנו מילדותם.
זהו סיפורה של רוזה - היפה בנשים, המנסה להילחם ב"נבואת הפרפרים" של רוחמה חברתה, בעת שחייה הסוערים לא בדיוק עומדים לצידה.
נהניתי.
