אהבתי. ספר לא דק (460 עמודים), נקרא בנשימה עצורה. לכאורה סיפור מרגלים: ק.ג.ב ו-סי.אי.אי נאבקים זה בזה, אבל למעשה הרבה יותר. על רקע תקופה אפלה בברית המועצות מתגלגל הסיפור של שני אחים (אם משותפת, אבות שונים) שנותרים כמעט לבד לאחר שהוריהם הוצאו להורג. אחד נשאר בברית המועצות והשני התגלגל לארה"ב וגדל שם. הסיפור עוקב במשך כארבעים שנה אחר הקורה לכל אחד מהם, דרכיהם המצטלבות ולבסוף הפגישה ביניהם. את תוכנו של הסיפור לא אחשוף כי המתח והגילוי הם חלק מההנאה, אך בהחלט אפשר לומר שניתן לראות כיצד כל אחד מהאחים מתפתח במשך השנים. באח אחד הולכות ומתעצמות תכונות שהתגלו בו כבר בצעירותו, ואילו השני בכורח הנסיבות משתנה וכמעט הופך את עורו. הסוף המפתיע גורם לך לחשוב על המשקל היחסי של הגנטיקה לעומת השפעת הסביבה בקביעת אופי האדם, על הכוחות המניעים את האדם והאם הדברים היו יכולים להראות אחרת אם היו גדלים יחד או במקום אחר.
היו רגעים בזמן קריאה שחשבתי על קין והבל. אמנם אח לא רוצח את אחיו אך מאבקים ורגשות עזים ומעורבים - יש ויש.

התחלתי לקרוא את הספר על פי המלצה חמה של חברה ולא הצטערתי. המספר, הכותב בגוף ראשון, מתאר פגישותיו עם מכרים וותיקים וחדשים ואת השתלשלות הארועים (לדבריו מונח שאינו מתאים) איתם. לכאורה יומיומיים אך צל מסוים מרחף מעליהם. הסיפור בנוי כפסיפס: מתחיל בהווה, מרמז על העבר, ובהמשך נע בין עבר קרוב לבין עבר רחוק והווה. תיאור המקומות מפורט כל כך עד שהקורא ממש מרגיש שהוא מהלך באותו רחוב ופונה בדיוק בפניה המוזכרת. ותיאור הדמויות מפורט גם הוא עד שניתן לציירם ממש. מבלי לחשוף את נפתולי העלילה, הכיוון שבו מתגלגל הסיפור לא הפתיע אותי. התחושה ששום דבר לא מקרי "באוויר" כל הזמן. חבל שהמספר לא מצליח לראות זאת...
מה שכן הפריע לי במהלך הקריאה היו משפטים מסוימים בתרגום (ע"י אביטל ענבר). ביטויים כמו: "..והניחה אותו בחיישנות בפאתי דוכן התצוגה.." או ".. רווח לי להימצא מתחת למקמרותיה של כיכר מאסנה" או "..היתה טבועה בו מעין עניגות של קבלת הדין" - אלה לא ביטויים שגורים ונראים לי מתחכמים. כאילו המתרגם בחר בהטיות מדומיינות למילים מוכרות. אך אפשר שגם בשפת המקור (צרפתיית) השתמש הסופר בקישוטים שכאלה ואין לי להאשים את המתרגם.
כנראה שהספר הבא יהיה גם הוא של פטריק מודיאנו. סקרנית לראות איך יספר סיפור אחר.

על העטיפה האחורית מתואר הספר כרומן מתח אמיתי. יש מתח בספר, רמזים שנשתלים בתחילת הסיפור מתחברים ויוצרים תמונה שלמה (וקשה), וסופו של הסיפור מתחבר עם תחילתו כסיפור בלשי קלאסי.
אבל המתח הוא הרבה מעבר לעלילה. לא רק במובן של "מעניין מה יקרה", אלא מתח במובן של דילמות אמיתיות. על רקע המשטר הסטליניסטי בבריה"מ המתח בו פועלות הדמויות הוא יום-יומי וקבוע. החשש ממה יקרה מחר, איך יגיבו המפקדים/הפקודים/השכנים/המשפחה למעשיך, המתח בין הרצון לפעול על פי אמונתך לבין הרצון לשמור על שלמות המשפחה, בין מה ש"ראוי לעשות" באותה תקופה לבין מה שהלב מצווה לעשות, בין החשש מזר לבין הרצון למצוא שותפים לדרך. החלטות גורליות שעלולות לעלות בחיים.
הספר נקרא בנשימה עצורה. ליבך עם הגיבור, למרות הפעולות האלימות שגם שהוא מבצע. כשמסתבר לו שאשתו נישאה לו מפחד ושיקולי נוחות, אנחנו חשים את כאבו. וכשהיא נשארת איתו ברגעים הקשים ומתפתח ביניהם סוג של קשר אמיתי - אנחנו שמחים בשמחתו.
הכותב הוא בריטי שהסתמך על ספרים וכתובים שעוסקים באותה תקופה (הרשימה בסוף הספר). וגם זה מרשים בעיני: איך כותב שלא חי במקום ובתקופה מצליח להשרות על הקורא אווירה כל כך אוטנטית וכבדה.
ממליצה בחום, אם כי זה לא הספר שתסיים את קריאתו בחיוך רחב...

ככה. סיפור מוכר עם סוף ידוע. דוגמה נוספת שמה שרואים מכאן (ממקום הקורא) לא רואים משם (מי שבתוך הסיפור).

לא אהבתי. נקרא בקלות, אך לא הצלחתי לראות בו מעבר לרומן רומנטי והנפתולים האטופייניים.

אתחיל מהסוף: מכירים את ההרגשה שמגיעים לעמוד האחרון של הספר , סוגרים וממשיכים לשבת שקועים? בדיוק. אל הספר הגעתי בעקבות חיפוש הספר "מסע חורפי" וחיטוט בנושא. אפלפלד מצליח בשפתו העשירה והקולחת לתאר מסע שורשים פיזי ונפשי של בן ליוצאי פולין של מלחמת העולם השניה. הניגוד המטריד שבין חייו בתל אביב, הניכור מהוריו בעודם בחיים, חוסר הנחת מאשתו ובנותיו לבין הירוק, השלווה, האהבה הכפרית והחיפוש המתמיד אחר שרידי משפחתו. והכל זורם וממש קשה להניח לרגע. בטוחה שבני הדור השני, גם אם אינם פולנים, מרגישים "בבית". ממליצה מכל הלב!