הדור הראשון היו בין מייסדי הקיבוץ חיו בוובלים ואוהלים
יוסף סלומון ואלימלך רעו הטוב ביותר עלו לארץ ונקלטו
בקיבוץ.
אלימלך דמות מאד מיוחדת אוהב להתבודד מקים
ביתו על עץ אינו משתלב בקומונה הקיבוצית
חריג הוא ולכן הוא נהפך למטרה ללעג וחשדנות כמו כל
מי ששונה מאיתנו, הוא אוהב את מאשינקה היפה ואינו מעז
לגלות את רגשותיו מה גם שיוסף השנון והמקובל מאוהב
בה.
בעידודו של סלומון, אלימלך בכינור ומאשינקה בפסתנר
עובדים שבועות על קונצרט שינוגן בחדר התרבות
לעיני כל הקיבוץ. ההתמזגות הנפש והתואם בנגינתם
היו מופלאים. אך הוי, היה מי שדאג להפריד ביניהם.
אלימלך בסופו של דבר עזב את הקיבוץ, יוסף
ומאשינקה התחתנו, והיחידי מבין שלושתם סלומון
נותר בקיבוץ.
השנים חולפות, ומוישלה בנו של אלימלך והדס בתם של יוסף ומאשינקה,
באים לגור עם הדוד סלומון כל אחד וטעמיו
עימו ומשתלבים בלימודים ובחיי הקיבוץ.
מתפתח ביניהם קשר סבוך שלתוך הקשר נכנס רמי יליד
הקיבוץ שאליו
עורגת הדס בכל נפשה אך למוישלה יש לה רגשות עמוקים
בגלל ההסטוריה המשותפת שלהם.
במהלך הסיפור מתמקדת נעמי פרנקל על כל אחת ואחת
מהדמויות מהדור הראשון. היפה והמרתק מכל הסיפורים
בעיני הוא תיאור חייו של אלימלך בעיר העתיקה, שנים חיפש
סלומון את אלימלך עד שאיתר אותו, בחדר דל וחצר
קטנה בתוך חומות העיר העתיקה ומאז היה אחת לכמה זמן
מבקרו במעונו הדל והקטן ששם מצא מנוח מה לנפשו המיוסרת.
סלומון ועמליה שרק אחרי שנים הבין שלמרות אפרוריותה
חוסר חינה היא זו שהכניסה את החלום והאהבה לחייו.
השפה הישירה בה היא כותבת את הסיפור, הנופים, בריכות
הדגים, החורף החמסינים כמארג בלתי נפרד מהחיים.
לאט ובהדרגה המעבר מהחיים של תחילת ימי הקיבוץ
כשגרו בבתים מפח, ובאוהלים שבשביל לקבל זוג גרביים
חם היתה צריכה להערך אסיפת משק ועד התפתחות המשק
שלכל אחד דיור משלו עם מזגן וכל הלוקסוס.
הצעירים בסיפור נקלעים למשבר גדול
רמי ומוישלה במשך חודשים ארוכים לא שבים
הביתה מן הצבא התקופה מלחמת יום כיפור
זאת עד שתכריע הדס ביניהם. היריבות על
אהבתה מתנהלת בקודים של כבוד אצילות שאין
כמותם. לבסוף ודוד סלומון
מציע שכל אחד מהם יכתוב את הצד שלו בסיפור ויגיש
לו וכך בעצם נפתחת עלילת ספר מופלא זה,
מילותי דלות לתאר את יופיו רק מי שנחשף לשפה
ולקסם שעולה מכל דף יודע זוהי פנינה ספרותית.
בביוגרפיה ל נעמי פרנקל כתוב כי מאז עברה לגור
בחברון ספרה שאול ויוהנה שהיה נלמד בבתי ספר ירד
מתוכנית הלימודים. מאז חלפו שנים ולגור בחברון
לא נתפס כפי שכנראה נתפס אז כמעשה חמור שדינו חרם.
איני יודעת מה בגורל ספריה כיום אבל דודי ורעי
קטן ודק באמת דודי ורעי לנצח.

מה אפשר לומר על גבריאל גרסיה מרקס אם לא סופר
גדול צבעוני ססגוני שכתיבתו מרתקת וסיפוריו
הזויים עם זאת יפים להפליא
פלורנטינו אוהב את פרמינה מרגע שנחו עליה
עיניו לראשונה ועד שהיה איש זקן לא יכול
היה לשכוח אותה.
את ליבה קנה במכתבי האהבה שכתב לה, אך
אביה התנגד לנישואיהם הרחיקה ממנו ולבסוף
השיא אותה לרופא שלדעתו היה שידוך ראוי
והולם יותר לביתו היפה מפלורנטינו הפשוט.
השנים שחלפו גרמו לפרמינה לראות בדמותו
של פלורנטינו משהו לא מציאותי כמו רוח
שחלפה על פניה אהבה את בעלה למרות שנישואיהם
לא היו סוגים תמיד בשושנים.
למעלה מחמישים שנה עבר מהיום שנישאה, אך
אהבתו אליה לא נשכחה הוא תמיד השתדל להיות
קרוב לאזור בה גרה ולעיתים רחוקות נתקל
בה במקומות שהקהילה היתה מסתובבת שם.
בחלוף השנים עלה מעמדו וירש ירושה נכבדת
ידע מאות נשים אך החלל שבליבו לא התמלא.
ביום שפרמינה התאלמנה, שוב החל לכתוב
לה מכתבי אהבה ולבסוף התרצתה לו, הוא
שוב זכה בליבה והם מצאו אושר זה בחברתה
של זו בימיהם האחרונים רק איתה החלל
שהיה בליבו התמלא סוף סוף הגיע לאושר
שכמה לו כל חייו.
אך הסגנון לא משתפך ומתקתק זה כתוב
בהומור ובדיחות דעת המבדיל ספר זה
מסתם סיפור אהבה שמאלצי.
בנוסף לתוכן המקסים גם התיאורים
שמציירים תקופה מיוחדת במקום מיוחד
תורמים רבות ליופיו של הסיפור הזה.
אני חושבת שזה ספר נפלא כמיטב המסורת הדרום
אמריקאית שתמיד המציאות ססגונית מוזרה
ואנושית.
ספר שלא כדאי להחמיץ אין אהבות כאלו
שנשארות רעננות וחזקות לאחר עשרות שנים
וזה יוצר תחושה של אגדה קסומה .

סיפור בלשי בנאלי שקראתי רבים כמוהו ועוד יכתבו
רבים כמוהו, גרוע רמה נמוכה, ממש מנסה לחקות את
רם אורן, ניכר שהיא כותבת לפס ייצור לשם פרנסתה,
הספר נוסחתי היא מנסה לשוות לו עומק על ידי
סיפור מן העבר שמגדיל את העיסתיות שבכתיבתה.
רמה מאד נמוכה, צפוי מראש.
סיימתי לקרוא בשעתיים כי דפדפתי הלאה רק
התעכבתי על התפתחות העלילה ויאללה אפשר
לזרוק למחזור, חבל על הנייר.

נזימה ורחמים זוג יוצאי עירק נשואים שנים רבות ולא מצליחים להביא ילד לעולם. יום אחד ראתה נזימה סרט מצרי מהסרטים שהיו מוקרנים בימי שישי והזוג שבסרט כמותם שנים רבות לא הביאו ילדים לעולם עד שהתגלה שהבעיה נובעת מעקרות הגבר, מה שהביא את נזימה למסקנה שהבעיה בבעלה ולאחר שעבר טיפולים הביאו לעולם את בנם עובדיה לאחר 14 שנות נישואין. ילד זה היה משוש חיה וכל שמחתה. היא קיבלה את משוגותיו ופינקה אותו ללא גבולות.

הנער היה מקור צער כי היה מרדן ואנוכי. אך משהצטרף לשומר הצעיר חל בו שיפור אימץ ערכי התנועה והשתלב יפה בלימודים ובחברה וברבות הימים אף היה קצין קרבי בצבא אך זה במחיר התכחשותו להוריו כי התבייש בהם בגלל שהיו גלותיים נצמדו לדרך החיים שהיתה בעירק ולא השתלבו בחיים בארץ. אך גם לו נגרם שבר שגרם לו לעזוב את הארץ לכמה שנים.

בספר מתוארים את היחסים בין האם האב והבן בשפה וההוויה העירקאית, מנתח ברגישות מדהימה את נפשה של האם הפשרנית
שחיה תחת גבר שתלטן ושובניסט שלא נתן לה כמעט לצאת מפתח הבית.

השידוך בינה לבין רחמים היה בניגוד לרצון הוריה שניתקו איתה קשר עד יום מותם. חייה הצטמצמו רק לחיים שבין כותלי ביתה עסוקה בעבודות הבית בבישול בסיפוק צרכיו של הבעל שכל היום היה בבית הקפה שלו שבגד בה כל חייה. בבדידותה כי רבה החלה לדבר אל עצמה, ואיבדה את התמצאותה במה שקורה מחוץ לכותלי ביתה. ולעיתים כשיצאה לסידורים היו חולפות שעות עד שהיתה מצליחה לשוב הביתה .

ככל שמתקדמת העלילה נחשפות הדמויות ולומדים להכירן. הספר מלא בהוויה העירקית דרך הדיבור המאכלים הגעגועים לעירק ולעבר.


הסיפור מסופר על ידי האם האב והבן כל אחד בתורו מנקודת מבטו.

הספור כל כך יפה וכל כך נוגע ללב במיוחד נגעה לליבי נזימה הנשמה העדינה ששילמה את המחיר הכבד ביותר בנסיון לרצות את כולם דרך ביטול עצמה.

אני ממליצה על הספר בחום. דודו בוסי הפתיע אותי בגדול ברגישות ביכולת לחדור לנבכי נשמתו של האדם.

זהו ספרה השלישי על אותה שושלת. פה מסופר על שאה
ג'אן הקיסר המוגולי שלאחר שנות מאבקים בהם הרג
ללא רחמים את אחיו, בני דודיו, אחייניו משום שידע שלו
כס המלכות יהיה בהישג ידם לא יהססו לעשות אותו הדבר.
אישתו האהובה מומטז כורעת ללדת את ילדם החמישי
אך הלידה קשה והיא לא שורדת אך התינוק נותר בחיים.

הבת הגדולה ג'אנרה חכמה שבשכלה וכישוריה מתאימה להיות מלכה
אך היא אישה ולכן זה בלתי אפשרי.
היא סעדה את מומטז בלידה הקשה.
ולאחר מותה את האב שסירב להתנחם ופשוט רצה למות.

בחלוף הזמן היא מצליחה לעודד את רוחו וממלאה
את מקומה של רעייתו בחייו בעצותיה בעמידתה לצידו.

עליה ועל אחותה נאסר להתחתן, והיא מוותרת על
אהבת חייה אך יולדת לו בן שהוא מגדל אותו בביתו.
הקיסר שרצה שאשתו תיזכר לעולמי עד וגם רצה להנציח
את אהבתם החליט לבנות לכבודה מוזיליאום שלא ישכח
לדורות, לשם כך מוצא חלקת אדמה באגרה, מפנה משם
את בעליה, הורס כל סימן לכך שמישהו גר שם ומתחיל
בבנית המוזיליאום של הטאג' מאהל.

בגלל העדפתו את דארה כיורשו מתחילה להיות יריבות
בין האחים, האב חלה ולבסוף בנו אוראנג'זב מצליח
לאחר שהרג את אחיו בדיוק כפי שעשה אביו לפניו
נוטל את המלוכה לידיו. מאחר והאב עוד חי ואינו חפץ
להורגו הוא
כולא אותו במבצר מול הטאג' מאהל ואיתו גם
האחות הבת האהובה שמסרבת לנטוש אותו
עד יום מותו של האב, אז היא משתחררת
מההסגר שכפתה על עצמה ותופסת את מקומה משכבר הימים
כגבירה הבכירה בארמונו של אוראנג'ז למרות שהיא תמכה
בדהרא ולא בו.

הספר שזור המון פרטים על החצר המנהגים העושר
מנקר העינים אבנים טובות כלי זהב רהיטים מעצים
יקרים המון עבדים שפחות סריסים משרתים ואינסוף
פרטים שקצת הוגיעו אותי עלילה איטית שגרמה לספר
להיות טרחני במידה מסויימת.

מנהג אחד היה שאותו רוצה לציין שהיתה מרפסת
שמש שבה כל יום היה הקיסר עומד בבוקר למען
יראוהו בני העם וכל עוד הקיסר עומד שם זה סימן
לבריאותו ותקינות הממשל.

ב 1568 פרץ בגרנדה מרד המורסקים שלא יכלו כבר לשאת את
עריצותם של הנוצרים שהכריחו אותם להמיר את דתם והטילו עליהם
מסים כבדים. חייהם היו חיי עוני דחק והשפלה היתה מנת חלקם היומית.
שנתיים לאחר שפרץ המרד הוא דוכא ופרדיננד
השני החליט לחון כל מורסקי שיישבע למלכות אמונים
יתנצר וימסור את נשקו ומי שלא ייעשה כך יומת, ואלו שעשו כך
גורשו לקורדובה במסע יסורים שבו מתו רבים.
הרננדו בן לאם מורסקית שנאנסה על ידי כומר הכפר
נקרא הנצרתי. בגלל נסיבות לידתו הוא מחונך הן חינוך
נוצרי והן חינוך מוסלמי וכל חייו נקרע בין שתי הדתות
הדת האהובה עליו האיסלם והנצרות שכדי לשרוד נאלץ
להעמיד פני נוצרי. בקתדרלה הגדולה בקורדובה שנבנתה
על שרידי מסגד הוא מעמיד פני מתפלל לישו אך בליבו
מתפלל לאללה.
סיפור חייו מנעוריו עד זקנתו מלא תהפוכות הגורל, סבל
אבדן עליות ומורדות ובכך גם סיפור התקופה הקשה
מלאת הזוועות הבלתי נתפסת בה הוא חי, עצם השרדותו היא נס.
הסיפור מאד יפה כתוב ברוח ספרי ההרפתקאות כמותם לא
נוטים לכתוב היום, בעל ערך הסטורי ומרתק.
רבות מדובר על גירוש יהודי ספרד מטבע הדברים
כי נוגע לנו יותר מסיפור המורסקים שגם היה קשה.
אובדן גדול ידע בחייו איבד את אהבת חייו פטימה אותה
הציל במהלך הטבח שטבחו בהם הנוצרים ואת
ילדיו שנולדו לו ממנה, איבד את אימו וקודם לכן
את אהבתה כי ראתה בהתחברותו לנוצרים כבגידה באיסלם
מאחר ונבצר ממנו לגלות לה את האמת וגם את ערש הולדתו
בהרים שכה אהב. שנים רבות התאבל על פטימה
אהבתו הגדולה שהטעו אותו לחשוב שנרצחה ולבסוף נישא לנוצריה.
אך שוב הוחלט לגרש את המורסקים
והפעם מקורדובה ושוב נידונה משפחתו להקרע ממנו כי הוא
מומר וילדיו שעברו את גיל שש נידונים לגירוש ואשתו עם
הילדים הקטנים חייבת להשאר מאחור. מעשי אכזריות והדיכוי בלתי נתפסים הנעשים
באיצטלה דתית . הרננדו יחד עם אנשי כנסיה מומרים אך
בליבם היו נאמנים לאיסלם ניסו למצוא מכנה משותף
בין הדת הנוצרית והמוסלמית בנקודה המשותפת הערצתם
למריה הקדושה בתקוה שיגיע קץ לסכסוך ואולי ימנע הגירוש
אך לא הצליחו למנוע הגירוש.
הוא התחיל את חייו כנהג פרדות עבד במפעל עורות, מהמר מאלף סוסים באורוות המלך
ולבסוף היה קליגרף שהעתיק את הקוראן שנשארו עותקים בודדים
ממנו וכך לתרום חלקו לשימור האיסלם ומלומד.
אני מאד נהניתי מהספר כי אני אוהבת הרפתקאות כמו
הספרים שנכתבו פעם ההרפתקאות שעבר בחייו יכולות
להספיק לכמה אנשים אבל דרכו אפשר להכנס לרוח
התקופה נעשה פה מחקר מדהים ספר משכיל מענין ומלמד
במיוחד לחובבי ההסטוריה שבינינו

אביו של ברונו הוא קצין אס.אס. נאצי המקודם לתפקיד
מפקד מחנה עבודה והשמדה, לשם עוברים הוא ובני
משפחתו.
הם מתכוונים לחיות חיים נורמליים ככל משפחה.
אך את האמת אף אחד מהם לא יודע לא אשתו, לא
שני ילדיו. הבית בו גרים משמש גם כמפקדת המחנה.
בבית חי גם העוזר של מפקד המחנה קצין צעיר
שבמהותו גלום הנאצי הקלאסי הרומס והאכזר
וגם אסיר יהודי שהיה בעברו רופא והיום כאסיר
כעובד כפיה במחנה משמש כשרת עושה כל עבודה.
אך את המציאות בה הם חיים אי אפשר להסתיר לנצח
אט אט המציאות טופחת בפניהם.
ברונו נער סקרן וחקרן ומתקשה להשאר בתחומי הבית
ודווקא נמשך למקומות בהם אוסרים עליו להיות.
מחלונו ראה את עובדי הכפייה הלובשים פז'מות פסים
אומרים לו שזוהי חווה ואנשים אלו הם איכרים.
אבל את החלון חסמו.
אימו של ברונו מריחה את ריח העשן המיתמר מארובות
המחנה, ותשובתו של קצין האס.אס מערערת את עולמה,
היא מבינה לאיזו מציאות זוועתית נקלעה עוברת
התמוטטות עצבים שלאחריה איבדה את שמחת החיים
ואינה מוכנה להשאר שם עם 2 ילדיה, זה גם מעלה בה
תהיות לגבי האיש לו נישאה איך יכול לקבל
תפקיד כה אכזר.
מאחורי הבית יש מחסן מלא צמיגים וכשברונו רוצה
להכין נדנדה מאחד הצמיגים הקצין הגרמני הצעיר נובח
פקודה לעבר האסיר היהודי המבוגר שרץ וסוחב את הגלגל
לנדנדה. ברונו נופל מהנדנדה ונפצע והאסיר היהודי שעושה
את כל העבודת השחורות בבית מניקוי השרותים קילוף
תפוחי אדמה הגשה לשולחן או כל עבודה שתוטל עליו נושא אותו בידיו למטבח חובש
את פצעו ומרגיע חששו של ברונו המפקפק ביכולתו ואומר
לו שהוא היה רופא
והילד מתפלא ושואל למה הרופא בוחר
לקלף תפוחי אדמה ואינו עוסק במקצועו אינו מבין שהוא
אסיר ואין לו ברירה הוא אינו מבין מדוע הקצין
עוזרו של האב שישב איתם אל השולחן מכה קשות את היהודי
שמעייפות רעדו ידיו כשהגיש את היין לשולחן,וטיפה נשפכה
ממנו על מפת השולחן.
במקום ללמוד בבית ספר מגיע אליהם מורה המלמדם את
דוקטרינת המשטר ההיטלראי מלמדם שיהודים אינם
נחמדים והם אנשים רעים שצריך לטפל בהם. וברונו
לא מבין בעיני ילד שלו לא רואה שוני בינו לבינם.
ברונו נער עירני וחקרן,
ובאחד מטיוליו נתקל בשמוליק נער מהמחנה שישב מאחורי גדר
טרוט עינים חיוור ועייף,והם מתיידדים ולעיתים מגניב לו
אוכל, ופעם כשנפל לו הסנדוויץ הגדול שהגניב עבורו ושמוליק
חיכה לו בכליון נפש אין לתאר את אכזבת הנער שהרעב
מכרסם בו ולא מקבל את הסנדוויץ להשכיח רעבונו הגדול, וברונו עם כל הרצון לעזור אינו מבין את
עוצמתו של אותו רעב ואיזו הצלה עבור שמוליק אותו סנדוויץ
שנמנע מפיו.
הוא נחשף לסרט תעמולה שבו מוצגים החיים במחנה ההשמדה
כתענוג אחד גדול ואינו מבין את הסתירה בין הסרט
לבין מה ששמואל מספר לו.
יום אחד ראה את שמוליק בבית כי הביאו אותו לנגב את
כוסות היין בגלל אצבעותיו הקטנות וברונו נותן לו
עוגייה מהעוגיות שעל השולחן. הקצין הנאצי ראה את
שמוליק אוכל מהעוגיה והאשימו
בגניבה ומכה אותו מכות רצח ומחזירו למחנה.
לברונו זולגות דמעות אך מפחד להודות שהוא נתן
לשמוליק את העוגיה.
ימים רבים חיפש את שמוליק מאחורי גדר המחנה ולא מצאו עד שיום אחד ראהו
עם פנס בעינו נראה שחוח יותר וחלוש יותר.
סקרנותו של ברונו לראות איך החיים במחנה
מניבה תוכנית ששמוליק יבריח עבורו פיז'מת פסים
ילבשה ויכנס דרך הגדר למחנה.
היתה זו החלטה הרת גורל כי ביום בו נכנס ברונו
למחנה, היה יום בו שלחו יהודים לתאי הגזים,
ובתוך הקבוצה גם שמוליק וברונו הקטנים בין כל
המבוגרים המקיפים אותם נותנים יד איש לרעהו,
ואינם מודעים שהם הולכים למקום ממנו לא חוזרים.
הדלתות נסגרות מאחוריהם והגז מוזרם.
יום מותו היה היום בו הוא אחותו ואימו היו
צריכים לעזוב את המחנה.
יש בגורלו מן צדק פואטי, אביו של ברונו מפקד המחנה
ועכשיו בנו הוא קרבן כאחד היהודים שחובה להשמידם,
אני תוהה עם אביו של ברונו לאחר מכן נתן את הדעת
לגבי מוסריותה של החובה שהוטלה עליו.
אהבתי מאד את סיפור הידידות בין שני הנערים שמגיעים
לאותו מקום משני קצוות שונים, ביניהם אין גבולות,
אין הבדל בין יהודי לגרמני, רק חברות אנושית.
לא כולם בחברה הגרמנית חשבו שדרכו של היטלר צודקת,
אך אסור היה לקולם להישמע, היה עליהם להחריש.
גם לא כל אלו שעסקו במלאכת ההשמדה היו אכזריים
מיסודם וסדיסטיים, הם חונכו מילדותם ועברו שטיפות
מח במשך דור עד שהגיעו לרגע שהיו מוכנים לעסוק
במלאכת ההרג הנוראה הזו בלי לשאול, ובמחשבה שאין
ברירה אחרת.

רפאלה היפה נישאת למרצ'לו שהוא אהוב ליבה מילדותה.
לכאורה הכל happy happy, אך אבוי יש לה חמות
מרושעת שחושבת שהיא אינה ראויה לבנה יקירה
שהוא תפארתה נזר לראשה אהוב עליה מכל ילדיה.
אך מרצ'לו מסתבר הינו טיפוס מיובש משעמם, אבל
בעל אחריות עובד קשה בחנות הבדים, בדירה מעל
החנות רפאלה מסדרת ומרפדת את קינם הקטן.
כל היום טורחת סביבו מבשלת ארוחותיו מכבסת
בגדיו ודואגת לכל. אך זמן קצר לאחר הנישואין
מת הבחור ממחלה כלשהי וכאן מתהפך גורלה.
היא צריכה לעזוב את הבית הקטן שמעל החנות,
חמותה המרושעת תולה בה את האשם במותו של
בנה. ורפאלה לא נותר לה להתחיל את חייה מחדש.
אנשי העיירה רוצים לבנות פסל של ישו בדומה
לפסל הגדול של ריו דה ג'נרו, ואמריקאי חתיך
הוא הפסל שגר בוילה דה לה רוסה שנטושה
שנים רבות, וכמובן מי אם לא רפאלה היפה
מקבלת שם עבודה וכמובן מתפתחת משיכה בינה
לבין האמריקאי.
בספר יש תיאור חי משל העיירה, של האופי
האיטלקי, השמרנות הפרימיטיביות מתובלת
בכל מיני דמויות כמו האמא של רפאלה, סילבנה
האופה ובעלה השמן שבליבה נוצרת את אהוב
נעוריה שנטשה אך לא שכחה, ועוד דמויות.
משום מה מהחצי השני של הסיפור התייגעתי
והשתעממתי כי נמתח כמו מסטיק ואיבדתי
ענין.
יש קטע אחד שאני אוהבת והוא הסיפור
על עץ רימון זקן שבתו של הגנן קרלוטה מסרבת
לתת לכרות שהעץ הוא בעיניה המקום
עצמו ופירותיו טעימים לה מפירות כל עצי
הרימון הרבים שבסביבה, ואפילו שמה
לו קביים שיישען עליהם וקצת האריכה
את חייו. אך בסופו של דבר כרע העץ
ויבש.
הספר שזור מתכונים נחמדים כמו איך להכין
מיץ רימונים, פסטה ועוד כמה מתכונים חביבים
אבל לצעירים ולרומנטיקנים זהו ספר מושלם
אני בטוחה שלו קראתי אותו לפני 25, 30
שנה הייתי לבטח מסיימת אותו.

ספרו של קן פולט מנסה לקרב את הקורא לתקופה
טרום מלחמת העולם הראשונה, לאינטרסים של
המדינות שבסוף נגררו למלחמת העולם הראשונה שהמניע
הוא רצח הארכידוכס פרדיננד שתאם את האינטרסים של אנגליה צרפת
רוסיה ואוסטריה לתקן עוולות הסטוריות ממלחמות קודמות.יש בספר דמויות
הסטוריות ידועות ובתוכן שזורה עלילת הספר.
דעתי על הספר הספר שנויה במחלוקת. נהניתי לקרוא
סיפורה של משפחת ויליאמס הכורים
לחיי הכורים באנגליה על עוניים וחייהם הקשים והניצול
לעומת חיי השפע של בעל האחוזה. ותיאור התנאים
להקמתה של התנועה לקידום
זכויות האישה שבעצם קרמה עור וגידים בתקופת המלחמה
העולמית הראשונה שבה נשים מלאו תפקידי גברים ולא יכלו
לסגת למקום המסורתי של האשה שנשלטה על ידי הגבר
וחייבת הייתה לציית לרצונותיו וגחמותיו גם במעמד
העליון והוא קובע גורלה.
הגבורים גרגורי ולב הרוסיים העובדים במפעל ובאמצעותם אנו מתוודעים לרקע שגרם
לפריצת המהפכה ברוסיה שהסתיימהבהדחתו
של הצאר ניקולאס השני ותחילתה של התנועה והשנים הראשונות לקיומה של המפלגה הקומוניסטית.
דרך הסיפור מבינים את הסיבות להגירה ההמונית
לאמריקה. את המצב הקשה שהעולם היה נתון בו עולם
על סף תמורות ושינויים. נתן תובנה שמלחמות
נעשות על ידי מקבלי החלטות מהמעמד העליוןאך מי שמשלם בחייוהם האנשים הפשוטים.
המצב קשה במיוחד ברוסיה ששולחים חיילים למלחמה בלי
הכוונה בלי תכנית קרב. קצינים מושחתים מוכרים
אספקה של החיילים ומתעשרים בעוד החייל הפשוט
עומד מול האויב מצד אחד ומצד שני במשמעת דרקונית
שבו לקצין מותר להורגם להלקותם לעשות בהם כרצונו.
המשטר הזוועתי של הצאר שרמס את האנשים והעוני
והדלות שלהם מול עושרה של המשפחה הצארית.
אבל בספר יש יותר מידי תיאורים טרחניים של
פרטים שגרמו לי לעתים לדפדף, לפעמים יורד לשפה
שאינה תואמת את רוח התקופה.
ובספר זה אני למדה להבין מה ההבדל בין סופר גדול
לבין סופר צהוב. הספר אינו לא ספר הסטורי מצד אחד
מצד שני אינו בדיוק רומן באיזה שהוא שלב כבר
לא ענין אותי כל כך מה קורה עם הדמויות.
אז אומר שאפשר להפיק הרבה אינפורמציה מהספר
ויש קטעים מענינים. אך הספר יכול היה להיות דק
יותר לפחות בחצי. התמהיל של רומן והסטוריה יצא
קצת מסורבל לטעמי.
אבל בכל זאת אני ממליצה לקרוא ספר זה כי אפשר
ללמוד ממנו הרבה.