כבר לפני שנים רבות, ביום שהתחלתי לעמוד על דעתי, הבנתי שנשים זה נושא מעניין. אולי לא תמיד מובן, אבל תמיד מעניין. בחלוף השנים הבנתי שגם כל דבר הקשור לסין, מעניין אותי כי הרי התרבות הסינית היא התרבות העתיקה ביותר והמשפיעה ביותר ביבשת אסיה. והנה נפל לידי הספר הזה המשלב בתוכו גם סיפורים על נשים וגם על סין.

אבל אם להיות קצת יותר רציני, אז אין בספר הזה שום דבר על תרבות, אולי ההפך מזה. הספר בנוי מ-15 פרקים ובכל אחד מהם סיפורה של אישה סינית אחרת. לא מסופר על נשות עסקים או נשים בעמדות כח והשפעה אלא סיפורים עגומים ובחלקם אף קשים אשר ממש מכים את הקורא בבטן ומספרים מה עבר על האוכלוסייה בסין בשנים הקשות של מהפכת התרבות ובשנים של המאבק בין מאו לבין צ'אנג קאי צ'ק. זהו סיפור על חברה המעדיפה באופן ברור וגלוי בנים זכרים על פני בנות ועל מאבקים יום יומיים של הנשים שהן גיבורות הספר. זהו סיפורה של חברה שבה גורל האישה נקבע על ידי גברים: על ידי אביה, בעלה או בנה.

בין הסיפורים גם סיפור חייה של הסופרת אשר מעידה על עצמה כי היא בת למשפחה ממעמד גבוה עוד מהתקופה שלפני המהפכה. "בעוד ילדים אחרים בני גילי רעבו וסבלו מקור, אני אכלתי שוקולד מיובא" (עמ' 204), היא כותבת. בשנת 1965 נאסר אביה בחשד שהיה "נציג הפיאודליזם, הקפיטליזם והרביזיוניזם", 3 שמות איומים ונוראיים אשר כל אחד מהם לבדו יכול לשמש הצדקה להאשמה על בגידה באומה. היא מספרת לנו על מתקני הענישה, על החינוך מחדש וכיצד התמודדו אתם המשפחות אשר חלק מהם נשלח למקומות האלו. כל אלו הם נושאים אשר הזכירו לי את הספר "ברבורי פרא" אשר גם הוא עוסק בהיסטוריה של סין.

סין נמצאת היום הרבה בחדשות בעיקר בגלל נושא המאבק הכלכלי עם ארה"ב. זו מדינה עם ניגודים בין הערים הגדולות עם גורדי שחקים לבין החיים הפשוטים בכפרים ואלי הניגודים האלו הופכים אותה למדינה כל כך מרתקת.

הספר שופך אור על כמה צדדים די אפלים בחברה הסינית ועל כמה תקופות אפלות וקשות בהיסטוריה הלא כל כך רחוקה של המעצמה הזו.

הספר כתוב היטב וכנראה גם התרגום טוב. נכתב בלונדון בסוף שנות ה-90 אחרי שהכותבת החליטה להגר ממדינתה.

מומלץ ביותר.

אוהבות, שונאות, מדחיקות, סובלות בשקט, בוכות ומחייכות מבעד לדמעות, מקריבות את עצמן, שומרות אמונים, נכנעות ונאבקות, אינן מאבדות תקווה ומאמינות בטוב – אלו הן הנשים הטובות של סין. פסיפס של דמויות אומללות, אך יחד עם זאת חזקות כפלדה. גבורתן היום יומית מעוררת כבוד, הערצה והתפלאות אין סופיים. מאין הן שאבו כוחות, כדי לעמוד בפני מציאות כה קשה ואכזרית: מהפיכה של מאו, חינוך מחדש, נישואין שנכפו עליהן, עינויים נפשיים ופיזיים, אכזריות וחוסר התחשבות של גברים, אשר הפכו למסורת רבת שנים, דלות ועוני , העדר שמחה ...
...היה קשה לקרוא את הספר הזה, הוא עצוב, מטלטל, מקומם
הנשים האלה בסך הכול כמיהות לאהבה ואושר, כמו כל נשות עולם. הן לא שונות מאתנו בהרבה, אולי ביכולתן האין סופית לסבול. אך איזה ברירה הייתה להן במהלך 70 שנים אחרונות וגם קודם?! אני מקווה שבמאה ה21 הנשים הסיניות יזכו סוף סוף להערכה ואושר. מגיע להן !!!

קורה לי, לעיתים יותר תכופות משהייתי רוצה, לחשוב שאני יודעת הכל בנושא מסוים, זה נובע כנראה מהדחף הבלתי נשלט שלי לחקור בכל נושא שמעניין אותי.

בשנים האחרונות, התרבות האסיאתית סוחפת אותי, ולפני שהגעתי אל הספר הזה, קראתי, ראיתי ושמעתי המון, הייתה ציפור קטנה שלחשה לי שכבר אי אפשר לחדש דבר, אז היא לחשה,

אל תאמינו לכל ציפור קטנה שלוחשת באוזניכם.

למרות כל הידע בנושא לא הייתי מוכנה לגעת בליבן של הנשים הסיניות, לא הייתי מספיק חזקה כדי לאמוד את צערן, הייתי תמימה מידי,

שינראן הכניסה אותי לעולם כואב, החל מהסיפור הראשון, היא לא חסה על הקוראים, היא רוצה להראות את "הנשים הטובות" של סין, והיא משקיעה בזה את כל כולה.

לא קראתי אותו בבת אחת, גנבתי ממנו סיפור אחד בין ספרים, כמה פרקים ואז הוא נח חזרה על המדף, מחכה לי שאהיה חזקה יותר.
היו המון רגעים שכמעט נשברתי, והרמתי ידיים, אבל בשביל הנשים הטובות של סין, הייתי חייבת להמשיך, ואני שמחה שעשיתי זאת.

עד הספר הזה, זבוב היה טפיל בעיני, עכשיו, אני מביטה עליהם בעיניים אחרות.
ומעריצה את שינראן, על האומץ והכוח.

הספר מתאר את חייהן של נשים, מרקעים שונים, בסין תוך כדי ובשנים שלאחר 'מהפכת התרבות'.
הוא מתאר עיוותים קשים שנוצרו בעקבות המהפכה והמחיר היקר ששילמו רבים כל כך ובעיקר את המחיר ששלמו נשות סין על מנת לקיים ולהשריש את השינוי.
משפחות שנקרעות ומופרדות בשם המהפכה.
הפרק האחרון בספר מביא את סיפורן של נשים שהעידו על עצמן שהן מאושרות, מי הן אותן מאושרות שזכו מן ההפקר?
ממלץ לקרוא, הספר מאפשר הצצה קלה לעולם עם קודי התנהגות ומוסכמות שאינם מוכרים לנו.

לקט של סיפורים עצובים על הנשים בסין שלפני
המהפכה, לרוב ניתן למצוא בינהם דימיון רב.

סך הכל ספר מעניין המעשיר את הידע על נשות סין,
לצערי הינו כתוב בצורה לא כל כך מעניינת,
הדגש על התפל ולא על העיקר.

סיפורים חשובים ונוגעים ללב הכתובים ברגישות .
קריאה זורמת.
מעניין להכיר את חיי האישה הסינית על צדדיה השונים. ודרכה גם מקצת מהתרבות הסינית

אין ספק שישנם גם נשים סיניות מאושרות בחייהם.
אך הספר משקף ככל הנראה את הדילמות והיסורים שעומדים מול נשים רבות סין. החל מחייהן של איכרות פשוטות ועניות ועד לחייהן של נשות עסקים עצמאיות ומפותחות לכאורה. קשיי האישה והיחס לתפקידן אינו פוסח על אלו וגם על האחרות.

הספר שופך אור על חיי ההקרבה של נשים למען אהבה, יחס וקרבה אנושית או למען רגש של חובה למסורת


היחס אל מקומה של האישה ותפקידה פעמים רבות ככלי שרת למסחר, ילודה, סיפוק צרכים מינים מזעזע.

למרות שמצבן של נשות סין אינו קשה אולי ומחפיר כמו של נשים באפגינסטן כנראה שצפוייה להן עוד דרך ארוכה לשיווין מלא וחופש בחירה.

קריאה מרתקת ומהנה

ספר מצוין לדעתי .
הספר אשר ברובו ועיקרו עוסק בנשות סין לדעתי לא רק עוסק בהן אלא עוסק גם בחברה הסינית . לקורא המערבי תפיסת העולם הסינית ויחסה של המדינה לאישה יראה כדבר מזעזע ,ואכן הספר מלא בדברים מזעזעים אשר כל אדם נורמלי, בעל חשיבה פתוחה ונורמטיבית יסכים איתי על כך שזה יותר מנורא .
לדעתי כל סוג של לאלימות לאדם מסוים (בין אם הוא אישה או גבר ) לא צריכה להיות .
הספר העלה בי שאלות על מה הוא ערך האדם בהשוואה ל"מערכת",
מדוע אדם חושבת שהשפלה ואלימות הן דבר צודק , מדוע אדם לא יכול להגן על דעותו ועל אורח חייו ,מדוע האדם ב"מערכת" מסוימת נחשב כאפס , ומדוע הוא צריך להיות "מוקרב " למענה (למערכת )
הספר הזה נכנס לספרי האמת והחיים שלי

תודה שינראן

קריאת הספר הייתה עבורי חוויה תרבותית / אנטרפולוגית מטלטלת.
מדובר באסופה של סיפורים תיעודיים שסופרו למחברת העוסקים באורח החיים בסין ככלל וביחס לנשים בפרט, התיעוד מתייחס כמעט לכל אורך המאה הקודמת. הספור האחרון היה השיא מבחינתי הן ביחס לתוכן שלו והן מכך שהמחברת חזתה במתואר בו במו עיניה בשנות התשעים, בטרם עזבה את סין לטובת אנגליה.

הרעיון שעומד מאחורי כתיבת הספר - טוב, מעניין ונותן הצצה לחיי ומצוקות נשות סין שלפני המהפכה. הביצוע - בינוני. כתיבה משעממת ולא זורמת.