*מכיל ספוילרים:

הספר "ילדת הקשת בענן" עוסק בנושא הגזענות והדעות הקדומות בצורה פשוטה קלילה ומתאימה לילדים ומבוגרים כאחד.

מסקרם,ילדה שחומת עור בת 11 עוברת מקצרין הקטנה,העוטפת והמקבלת אל הרצליה הגדולה ומפותחת מבחינת התשתיות אך מסוגרת בתוך עצמה ומתנהגת בחשדנות ורוע אל השונה והאחר כתוצאה של דעות קדומות וחוסר מודעות.
לאחר התמקמות המשפחה מאמינה מסקרם, כי תוכל להסתגל אל הסביבה החדשה. אך היא מגלה שאין זה כך כאשר ביומה הראשון בבית הספר החדש מתגודדים סביבה ילדי כיתתה וזורקים לעברה הערות ושאלות פוגעניות עכב חוסר ידע.
מסקרם ההמומה מנסה להתנער מזהותה ומסגלת לעצמה זהות שתתקבל יותר ע"י הילדים האחרים והדבר מוביל אותה לרשת של שקרים והסתרת כל דבר הקשור לשורשיה האתיופים. יחד עם התמודדותה עם הרצון לחיות את שורשיה אותם היא מנסה להסתיר.

סיפור עצוב במקצת שמראה על התנהגותנו כחברה הבוררת את תושביה ומקטלגת אותם לפי סטראוטיפים.
בסופו של דבר מגלה מסקרם את קולה וחוזרת להאמין בעצמה ובשורשיה וכך גם גורמת לחברי כיתתה לקבלה.
אישית אני מתחברת לסיפור הזה, כי בנינו מי לא סבל הצקות בבית הספר, בין עם בגלל מראו או האופי השונה שלו.
אם כי לדעתי הסוף הטוב הגיע מהר כי באיזו מציאות אחרי הספר קצר ופשוט הילדים מפסיקים להקניט ילדים אחרים.

בגדול אהבתי מאוד וממליצה עליו בחום.

איזו דרך נהדרת לסיים את השבוע מאשר ביקורת על ספר פנטזיה, ועוד פנטזיה אורבנית, ז'אנר ספרים שהתחיל להתפשט בעולם והגיע גם לארץ.
אחד הספרים שיצא לי לקרוא מהז'אנר היה 'ציידת הלילה', הראשון בסדרת 'קאת'רין קרופילד: ציידת'.
המגולל את סיפורה של קאת'רין קרופילד, ערפדה למחצה שנסיבות הולדתה והילדות שלה בצל אימה האנושית אשר מתעבת אותה.
הובילו את קאת', לרצוח ערפדים אחרים בניסיון לפייס אותה ובתקווה שתמצא את אביה הערפד, אשר אנס את אימה וגרם לסבלה.
אך אז מפגיש אותה הגורל (או כישרון הכתיבה החד וקסום של המחברת) עם בונז, ערפד סקסי ואכזרי שצד גם הוא ערפדים מסיבות אישיות.
מפגש זה משנה את את חייה של קאת'רין וגורם לה למצוא משמעות לקיומה האפרורי ומטרה ששווה למות למענה.
אך נוכחותו העוצמתית, הכמעט חייתית של בונז מרגשת אותה, מלחיצה אותה וגורמת לקאת'רין לפקפק בעצמה ובכל מה שהאמינה, כשהיא נאבקת בתשוקה האפלולית שהוא מעורר בה.

דעה אישית:
בחיי שהתמכרתי, לא יכולתי לעזוב אותו והנה עכשיו חזרתי לקריאה נוספת.
כתיבה קלילה, זורמת,משעשעת עם טונים דרמתיים אבל לא כבדים מידי ומעל הכל ממגנטת.
הסיפור חושף את הקורא לעולם חרוש שבו פגש אלפי פעמים בכל מיני סגנונות ועדיין מצליח להפיח בו חיים כאילו הייתה זאת הפעם הראשונה שבה נפגשנו עם יצורי הלילה החושניים להפליא אך אם זאת מאיימים.
אז מה היה לנו, גיבורה חזקה ועצמאית שלא מוכנה "לקבל חרא מאף אחד", הא והיא גם חצי לא אנושית.
ערפד עם סקס אפיל מטורף,כשרון צייד של מאות שנים ואם זה לא מספיק, הוא כתוב בצורה כזאת שגורמת לנו להתאהב מחדש בגיבור המסוקס,מיוסר, אכזרי ,על טבעי ועדיין הכי לא קטשי שיש.
הרבה יצורי לילה להרוג; דם, אקשן עוד קצת דם ויבוש אנשים/ ערפדים.
מערכת ייחסי שנאה ואהבה בן השתיים, ומתח מיני מענג למדי שמתפוגג בקטע סקס מפורט ועסיסי שמשאיר את הקורא עם טעם של עוד (כך שאם את/ה לא רגילים או מעדיפים כתיבה צנועה ומצונזרת יותר כדי שתוותרו, או שתתמכרו כמוני שגם הייתי זרה לכמות כזאת של פרוט).
ואני עדיין מחכה לקרא את השני והשלישי ברגע שתונח עליהם ידי.

מסקנה:
ספר חובה!! אם אין לכם לכו ותשיגו עכשיו.

למען האמת, בהתחלה דיי קשה להבין מי נגד מי.
כל כך הרבה סוגי ערפדים לא מוכרים ועלילה שזזה בקצב מהיר.
אך ככל שהפרק הראשון ממשיך כך גם קל יותר להבין את המתרחש ולהזדהות עם הגיבורות.
הכתיבה זורמת והעלילה מלאה מתח , דרמה הומור משעשע ולא מעט רומנטיקה (רובה אסורה).

מסקנה:
אסור להחמיץ!

להיכנס לעולם המופלא והגאה של הסמוראים בפחות מ200 עמודים!

אחד הספרים הטובים שקראתי עד כה!

זהו סיפורו המפתיע של אראגון, בן איכרים עני החיי עם דודו ובן דודו בכפר קטן.
חייו של אראגון משתנים ללא הכר כאשר הוא מוצא אבן חן גדולה וכחולה המתגלה לאחר מכן כביצת הדרקון האחרונה.
מי שעבורו תבקע הביצה יהפוך לרוכב דרקונים שמטרתו להגן על ארצם מפני הרוע. או כך לפחות מספרת האגדה העתיקה על הרוכבים.
אראגון שרק היה מעוניין לנקום את מות דודו יוצא למסע על גבה של סאפירה, הדרקונית הכחולה שלו(בכריכת הספר) ובלוויתו של מספר סיפורים זקן בשם ברום שידע הרבה על רוכבי הדרקונים. ברום הופך למדריך של אראגון ומסביר לו כל מה שעליו לדעת על הקשר בין רוכב לדרקון ומזה בעצם אומר להיות רוכב דרקונים.
אם כי נראה שהוא ידע הרבה יותר ממה שהיה מוכן לספר.
מסעותייו של אראגון הם גדולים ומתפרסים על פני ממלכה שלמה וגזעים שונים שלא כולם ידידותיים.


כריסטופר פאוליני, היה צעיר מאוד שכתב את ספרו הראשון 'אראגון'. לדעתי הטוב ביותר מבן השלושה שיצאו ואני ככבר מחכה בקוצר רוח לספר הרביעי.

בקיצור, ממולץ!

ספר ההמשך ל'מוסיקת לילה'.
מלודי, דודניתה של לאורה חייה עם סבתה ומאמינה כי אימה ואביה החורג נהרגו בתאונת דרכים.
אבל אז מתברר למלודי כי אימה חייה והיא יוצאת לחיפושים אחריה.היא מוצאת את אימה והאמת הנוראה מתנופפת לה בפרצוף כשהיא מגלה כי אימה למעשה נטשה אותה לפני שנים כדי להופך למפורסמת.
בכל זאת מלודי עושה הכל כדי להתקרב אל אימה במטרה להחזיר לה את המשפחה עליה חלמה כל חייה.

הסיפור חותם את הטראגדיה שהחלה בספר הקודם,'מוסיקת לילה'. וחושף את כל הסודות שנשמרו בחדרי חדרים ואף מביא איתו את האושר העתידי המיוחל.

סיפורה הטראגי של לאורה לוגן,בת למישפחה עמידה שחייה היו מלאים אושר ושמחה, מוקפת באנשים האוהבים אותה ובחלומות רבים אשר התנפצו לרסיסים בעקבות שמועות אשר איימו להרוס את משפחתה ואת חיי האהבה שלה.

וי.סי. אנדרוס, כותבת רומן אמיתי ונתול כל קיטש על העצב והכאב אשר גורמים לקריסת חייהם של הדמויות ולאחר שהמסכות ירדו אפשר היה לראות הייטב מי מהם באמת כן ואמיתי ומי היה זה שהרס את חייה של לאורה התמימה לתמיד.

לכל אלו האוהבים סוף טוב, אני לא ממליצה על הספר הזה מהסיבה הפשוטה, אין לו,לפחות לא בעייני.
אבל למרות זאת הוא אחד האהובים עלי.

ספר נוער אשר מצליח לשבות גם את המבוגרים שבנינו ומשלב יחד הרפתקאות, דרמה, פנטזיה ורומנטיקה בדרך מעניינת וכובשת שגרומת לקרא לא לרצות להוריד את הספר מהיד.
סופי היא בחורה בת 19, פשוטה למדיי שעובדת ככובענית בחנות שהייתה שייכת לאביה המנוח.
חייה של סופי מסתכמים בעבודה ודאגה לאחיותיה הצעירות.
אך בואה הפתאומי של מכשפת הביצות הנקמנית והקנאית משנה את חייה של סופי. כאשר היא מצליחה להרגיז את אותה המכשפה הופכת אותה לאישה בת 90.
בצר לה עוזבת סופי את משפחתה ויוצאת למסע המוביל אותה אל טירתו הנודדת (דומה יותר לערמת גרוטאות מהלכת עם תשאלו אותי.) של האוול, מכשף מסתורי ושרמנטי אשר השמועה אומרת שהוא אוכל את ליבן של נערות צעירות ויפות.
מכאן מתחיל מסע ההרפתקאות גדוש בכל טוב של השניים עד שאי אפשר שלא ללכת לאיבוד במסדרונות הדמיוון של הסופרת הכל כך מוכשרת.

ממולץ בחום!

ספר המגולל את סיפורו של אלמן בשנות השישים לחייו ואת התמודדותו עם משבר הגיל, אלמנותו, המרחק מילדיו והדיירת החדשה והצעירה אשר מעוררת בו רגשות ישינים.

ספר יפה, עמוק ואמיתי אם כי ברגעים מסויימים היה קצת כבד.

בכל מקרה אני ממליצה :)