• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

מאת גייל קרסון לוין

הביקורת של שרושקה

תמונה של שרושקה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

מאת גייל קרסון לוין

הביקורת של שרושקה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של שרושקה
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
0
קטגוריה:תרגום (נוער)
הקודמת
שירן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

אחד הספרים המתוקים שקראתי,ההנאה מהצורה שבה גייל לוקחת אגדה פשוטה והופכת אותה לסיפור מלא חיים היא עצומה.
שווה קריאה!!!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של שרושקה

שרושקה

ותיקה
חברה מזה 15 שנים
57 ביקורות•2 נבחרות•204 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של שרושקה
שרושקה
ותיקה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות57
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה204
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)13ספרות מתורגמת11מדע בדיוני ופנטזיה9

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של שרושקה

הווספרים באים

הווספרים באים

ריק ריירדן

היינו בטוחים שנגמר, אז לא.
שום דבר לא נגמר ואולי רק התחיל,העלילה ממשיכה פה ובגדול. אילולא היה מדובר בספר הנוכחי הייתי בטוחה כי מדובר באיזה ניסיון נואש חסר טעם להרוויח עוד כסף/ פרסום מסדרה מצליחה שמיצתה את עצמה.
אז לא רק שלא התעצבנתי על מחדליו של הסופר הקריאה הייתה פשוט תענוג!! פשוט נהדר למצוא ספר שבאמת ובתמים מהווה המשך ראוי לסדרה המצוינת אליה הוא שייך, יותר משהוא מהווה המשך ראוי כפרט הוא גם מהווה דוגמה נפלאה ככלל, בספר הקודם עליו כתבתי ביקורת "פריחתה של רוז" הראיתי כיצד המשך לסדרה יכול להרוס את המוניטין של הסדרה כולה, כאן הדוגמה היא כיצד מהמשך לסדרה המוניטין רק הולך ומתפתח- ובצדק!
מומלץ הרבה יותר מבחום (ובמזג אוויר כזה אז בכלל(; ).
תיהנו(:

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שרושקה
פריחתה של רוז

פריחתה של רוז

אשכר ארבליך-בריפמן

ניתן לחלק את קהל הסופרים ל3 סוגים:
1. אלה שכתבו ספר מוצלח והמשיכו לכתוב ולא ירדו מרמת הכתיבה שלהם.
2. אלה שכתבו ספר אחד מוצלח ולאחר מכן הפסיקו להוציא ספרים לאור, סופרים כאלה משאירים רושם מוצלח מאוד בנוסף לטעם של עוד שלא יסופק לעולם..
3. אלה שהוציאו ספר אחד מוצלח ובניסיונות כושלים לשחזר את ההצלחה הם מוציאים עוד כמויות של ספרים.
את הסוג השלישי ניתן לחלק לשניים- הנואשים והאמיצים:
**הנואשים- הצלחה לא משוחזרת וכמות הספרים הלא מוצלחים צווחת קריאה נואשת ליחס, ומוחה בצורה די קטלנית כל רושם טוב מהקוראים
**האמיצים- מנסים אבל מבינים את רוח הדברים, ויודעים להפסיק כשהם מבינים שרק חוט דק מפריד בינם לבין הנואשים..

אחסוך לכם את המאמץ להבין לאיזו קטגוריה לשייך את הספר "פריחתה של רוז" מרוח הדברים שיכתבו עוד מעט-למרבה הצער הספר הנוכחי נמצא בקטגוריה השלישית מסוג הנואשים.

לקחתי את הספר בזכרי לסופרת חסד נעורים- וכשאני אומרת חסד נעורים זה דו צדדי לגמרי, גם מאחר ואת הספרים הראשנים שלה מסדרת "ווינטר בלו" קראתי בהיותי ילדה קטנה (טוב- אז אולי לא לגמרי נעורים..)וגם בגלל הסיבה הפשוטה שרק הספרים הראשונים היו טובים, מהספר השני/שלישי זה רק הלך והידרדר.

אז כן, שוב נקלעתי לאותו מקום אומלל שהרבה קוראים מגיעים אליו- הייתי מוכרחה לקרוא ספר בגלל שמו של הסופר המתנוסס עליו כשאני יודעת שאם אני אקרא אותו אני אמחה כל רושם טוב שנוצר על הסופר.
כאן אני לגמרי מטילה את האשמה על הסופרת, פשוט כואב לי עליה, אחרי הכל מוניטין זה דבר שקשה לבנות אבל פשוט מאוד להרוס ברגע, לכן כל בר דעת יבצע בקפידה את צעדיו, ואם הוא לא..

אז מה לא היה בסדר- חוסר התאמה זה כל הסיפור.
השפה לא מתאימה לעלילה, נוצר רושם מתאמץ מידי של הסופרת.
יש חוסר אחידות בשפת הכתיבה- לעתים היא כתובה ברמה גבוהה מאוד, ורגע אחרי מופיעה ככתיבה המאפיינת ספרי פעוטות.
העלילה דווקא מתוקה מאוד..

יכול להיות שזה הגיל ולא התרגיל.
גדלתי,הסדרה מופנת לקהל צעיר יותר, לא לבחורות מגודלות כמוני,אבל בכל זאת איזושהי אכזבה חמצמצה נשארה בחלל הפה ובטח לא טעם של עוד..

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שרושקה
שקופה

שקופה

נאוה מקמל-עתיר

אנחנו רגילים לראות את נאווה מקמל עתיר בתור ההיסטוריונית שפורשת לפנינו עלילה מרתקת המבוססת על עובדות מוצקות בספרים נהדרים,אז אין זה פלא שהופתעתי לראות את ספר הנוער ״מבחן קבלה״ יושב על מדף הספרים כששמה מתנוסס בחלקו העליון.
נטלתי אותו והתחלתי לקרוא וכשסיימתי משהו לא כל כל נוח זע לי בבטן,החריגה הזו מהז׳אנר הקבוע שאותו היא כותבת טיפה הפריעה לי,כאילו התזוזה הזו מהמקום הנוח והרגיל שלה לא הרגיש כל כך טוב גם לה וזהו דבר שחדר מעבר למסך הקריאה אל הקורא,אבל נראה שזוהי הייתה רק טבילת אש עם זעזוע קטן שהייתה דרושה כדי שנאווה תוכל להתייצב על הקרקע החדשה כי בספרה החדש העלילה הנערית היתה כל כך טובה שזו תאווה לעיניים וללב.

אנחנו רגילים כל כך לראות ספרי נוער זולים יוצאים לאחרונה בהמוניהם והכתיבה הזולה סוחפת את הנוער בהמוניו,מה הפלא שכשאומרים לנו את המילים ״ספר״,״נוער״,״בעיות חברתיות״,״תיכון״ ו״אהבה״ באותו משפט עולה באפינו ריח סרוח במקצת.ובצדק.

אז הנה לכם ספר שידיח מעט את הסטיגמה על ספרים מעין אלו,נאווה מוכיחה שבשביל ספר נוער תיכונסטי לא חייבים להשתמש באוצר מילים זול ובשפה דלה,ההפך הוא הנכון,אפשר להשתמש בשפה עשירה,קולחת ונכונה ועדיין הספר יספק את אותה רמה של הנאה המושגת בקריאה ללא מאמץ של הספרות הזולה.

אז מה הקסים אותי כל כך הספר הזה? כבר בעשרים העמודים הראשונים ידעתי,הכתיבה המדויקת הדמויות עם אישיות כל כך מדויקת,מינון מדוייק,אז כן הבנתם,דיוק דיוק ושוב דיוק.

יש בספר דמויות כפופות,כאלה שלא מתנצלות,חצופות,מקסימות,זדוניות,אבל כולן ללא יוצא מן הכלל נותנות את ההרגשה שהסופרת התכוונה להעביר וכולן משרתות אותה ואת הקוראים נאמנה,ונותנות הרגשה שלא מדובר רק ברדיד זול של עלילה שמכסה בסופו של דבר על כלום.

אז כן happy end  יש לנו וגם בעיות שכולנו ראינו במאות סרטים הוליוודים,וכולנו יודעים את הסוף כבר מההתחלה אבל זה לא מפריע ליהנות מכל שניה של קריאה.

משהו נוסף שרציתי להגיד הוא על הקריצה החביבה שנאווה הישנה והמוכרת שולחת לנו בספר,בעלילת הנעורים משולב גם פאן היסטורי חביב שמוסיף רובד נוסף לעלילה ולוחש לנו לא לשכוח מי זאת נאווה מקמל עתיר.

קריאה נעימה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שרושקה
אחרייך

אחרייך

ג'ולי בקסבאום

כיף כיף כיף!
עלילה זורמת וכתיבה שמשום מה לא הפסיקו להזכיר לי את ג׳ודי פיקו (ומי שמכיר אותי יודע שזו מחמאה גדולה(-; ).

מסתבר שלא צריך מתח,כשפים ופילוסופיה כדי ליצור ספר טוב שהקורא אותו זוכה ליהנות,מספיקה ההצצה החטופה לחייהם של דמויות נוגעות ללב שסיפורן ערוך ומוגש בטוב טעם בכתיבה מענגת.
תיהנו!(-:

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שרושקה
סאפיק

סאפיק

קתרין פישר

אההה...קתרין פישר המדהימה,זהו עונג וזכות לעולם לקרוא את ספריה.

לאחר ביקורת נלהבת במיוחד (ובצדק!) על הספר הקודם בסדרה "אינקרסרון" ניגשתי מלאת התלהבות ועם הרבה חשש לספר השני,לא פשוט לגשת לקרוא ספר שקודמו משובח כל כך,ישנה את התשוקה לקרוא עוד מכתיבתה של הסופרת אבל איתה פחד גדול להרוס את הרושם העצום שנשאר עליך בפעם הראשונה.
הרעיון הנהדר והכתיבה הגאונית לא השאירה עוד הרבה מקום להתעלות,במידה מסויימת רציתי שקתרין לא תכתוב המשך לספר הראשון,אבל כשזו כתבה הייתי מכורחה לגשת ולקרוא.

אז ככה,לאחר קריאה רצופה מסתכם יחסי אל הספר בצורה פושרת,הכתיבה נשארה נהדרת כשהייתה,המינון מדוייק והקצב אחיד ומהיר ומותיר את הקורא חסר נשימה,אבל מה? הרעיון נשאר כשהיה,נכון שפה ושם היו טוויסטים מן הרעיון המקורי,אבל בסך הכל לא הרגשתי איזשהי התרוממות רוח יוצאת דופן מן הקריאה,או איזה רעיון גדול חדש שמותיר אותי מהורהרת גם לאחר הקריאה.

ובכל זאת לאחר סיום הספר התגנב אל שפתי חיוך קטן ומלא הערכה לסופרת,לא פשוט לקחת יצירה נהדרת ולהמשיך לעבוד עליה,ישנם שיגידו שהספר השני הוא החלק הקל כי הבסיס כבר קיים,אבל צריך להבין שצריך הרבה אומץ ואמביציה ולגעת במשהו כל כך יפה ולהמשיך אותו,נכון שהיה מקום לא לגעת אבל בכל זאת,יש מקום להערכה.
ובנוסף הכתיבה נהדרת ומפתיעה,ובהחלט שווה קריאה,והיה לי העונג לקרוא את "סאפיק",עונג שבהחלט הייתי רוצה לחלוק גם איתכם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שרושקה
חוקי הבית

חוקי הבית

ג'ודי פיקו

כתיבתה של ג'ודי טובה כתמיד אם כי הרגשתי כי בספר הנוכחי היא מעט דהתה,אינני יודעת אם הדבר נכון או שאולי ההשתפשפות הרבה שלי בספריה גרמה להתרגשות שלי מכתיבתה להתחספס מעט.

תהיתי מה רצונה של המחברת להעביר בספר,אולי שהקורא יגיע להבנה על מצבה של משפחה המטופלת בחולה אוטיזם,אולי להאיר על מצבו של חולה האספרגר,ואלי בכלל להסביר שאין להתייחס בצורה מזלזלת אל הנכים.

בכל משך הספר הרגשתי ברצונה של הסופרת לגרום אמפתיה לחולה האספרגר-ג'ייקוב,בעוד הוא איננו מסוגל לחוש ולגלות אותה כלפי אחרים,חולה האספרגר איננו מסוגל להבין את המניעים הרגשיים של האנשים בעולם,הוא חי בעולם מילולי להפליא שצבוע בשחור לבן ותו לא,הוא חי על פי חוקים אבל לא על פי קודים מוסריים,יש בו רצון להתחבר לעולם סביבו אבל הוא איננו מסוגל,אפילו המילה אהבה מתפרשת אצלו כרצף של מעשים.

בצורה שהפתיעה אף אותי,במקום להבין אותו ולחוש אמפתיה כלפי ג'ייקוב,תחושת התיעוב שלי כלפיו הלכה וגדלה,לא ממנו נרתעתי ונפחדתי,אלא על מה שהוא מייצג מבחינתי-ג'ייקוב הוא תמצית הפחדים שלי מהעולם הזה,הוא הפחד הנורא שלי שיום אחד נהיה כולנו חולי אספרגר,חיים בעולם חכם עם קודים וחוקים שהמוסר איננו נוטל בהם חלק,עולם שהאינטלגנציה השכלית קיימת בצורה יוצאת דופן אבל החלק הרגשי והמוסרי שלו כלפי אחרים איננו.
עולם שאהבה תהיה הגדרה למעשים ולא לרגש,עולם שבו גם אם נרצה לא נוכל להבין את האחר,נחוש את כאבנו שלנו בלבד ומסך הריחוק של אדם מחברו לא יתמוסס לעולם
עולם שבו כולנו רובוטים משוכללים-עם עצבים,מסוגלים לחוש כאב פיזי ונפשי אבל רק את כאבנו שלנו,והעולם סביב הוא רצף של שגרה שאם היא מופרת הבלבול הוא נורא-כי התיכנות המקורי,התוכנית שבנינו לעצמנו או שבנו לנו בהתחלה לא מתאימה למצב הקיים.

ןיש לי כאב גדול מהידיעה שלעולם ג'ייקוב לא יעריך ויאהב באמת את אחיו ואימו שמקריבים למענו כל כך הרבה,שהוא לעולם לא יחוש את הניצוץ של הכרת הטוב והאהבה ששוטפת אותך כשאתה מבין שעשו בשבילך משהו רק כי אתה אתה.
והכאב על תקוותה הנכזבת של האימא שרק מקווה שיום אחד הוא יתן לה חיבוק אמיתי,מהלב-מאהבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שרושקה
אינקרסרון

אינקרסרון

קתרין פישר

ספרות מזוקקת-אין מילה אחרת.
אני יכולה להגיד בלב שלם כי ספר שכזה עוד לא קראתי,ספר שנגע בכל נים מנימי נפשי בצורה חזקה כזו.
חיפשתי כל כך הרבה אחרי ספר שיגע בי בצורה משמעותית,וכבר קראתי ספרים כאילו או אחרים,ישנם כאלה שנגעו בי חזק יותר וכאלה שפחות,לרוב הכתיבה השוטפת והשפה היא שחיברה אותי לספר,כי מעטים הספרים שתוכנם ומשמעותם הם שנגעו בי באמת.

כל כך הרבה פעמים יוצא מפינו המשפט "אילו הייתי יכול..." או "לו רק היה אחרת.." או "הלוואי והיה כך וכך.."
וכשספר מצליח בצורה כל כך נהדרת להשים את המציאות במקום אחר,או להפעיל את החיים כאילו הם קורים בעוד מאות שנים ולהראות לנו מציאות שהייתה אמורה להיות מושלמת אבל היא איננה כזו גם כשהאדם מתאמץ בכל כוחו לשנות ולשפר אותה.
אנחנו לומדים לאהוב את חיינו ולהיזהר ממשאלות,כי לפעמים החיים המושלמים נמצאים ממש פה ליד.

קתרין הצליחה לתאר את נפש האדם בצורה מהממת כשהיא מתוארת לא אחרת מאשר-בכלא.
הספר נע בין תשוקה לתקווה,המאמץ לשינוי והדחיפה הבלתי פוסקת לממש את הבלתי אפשרי.

בספר מתואר אדם בשם פין שלכאורה נולד בתוך כלא,הכלא קיים כבר מאות שנים הוא יצור בעל תבונה והוא נוצר בשביל להכניס את כל אנשים פנימה וליצור עולם מושלם בתוכו-גן עדן,רק אדם אחד הצליח לצאת ממנו-והוא הפך לאגדה,כך שאפילו הצלחה זו הינה בגדר מעשיה.
כל האנשים בכלא נולדו שם,מבחינתם אין עולם חיצוני-זהו עולמם וחייהם הם לא מכירים משהו אחר והם לא חושבים שיש בכלל משהו אחר,רק גיבורינו,פין,חושב שהוא נולד מחוץ לכלא,יש לו הבזקי זכרונות מחייו בחוץ והם שדוחפים אותו למסע החוצה-כשלמעשה אין אף אדם שהיה בחוץ ולא ברור כלל שיש משהו כזה.
כל המסע הזה הוא לא רק מסעו של פין-הוא מסע של כל אדם ואדם בעולם הזה-הוא שלי וגם שלך,הוא עוטף את חיינו כשאנחנו מנסים לפרוץ הלאה ולחיות,להאמין לטוב יותר,להדוף את היאוש ולהמשיך הלאה.

אני מנסה לתאר פה עד כמה הספר מושלם-ואני לא מצליחה-אין מילים לתאר את החוויה שהספר הזה מעניק,עד כמה הוא ממלא את הנפש-קראתי הרבה ספרים,ומעולם לא נתקלתי בספר כזה.
אני מתחננת לכל אחד שקורא את הביקורת הזאת שינסה להשיג את הספר בכל מחיר-כי ספר כזה שמדבר אליך ככה-הוא לא סתם עוד ספר.
חבל שישנם רק חמישה כוכבים,במחשבה שניה,גם מיליון לא היו מספיקים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שרושקה
חוות הקסמים [מרגנית]

חוות הקסמים [מרגנית]

אלוין ברוקס וייט

תחילה נראה היה כי מדובר בספר ילדים תמים לחלוטין,מתוק עם הרפתקאות קטנות שנתפסות כאפופות מסתורין עבור ילדים קטנים,אבל ככל שהתקדמתי בקריאת הספר נטיתי יותר ויותר לחשוב כי יש עוד משהו מאחורי הכתיבה התמימה הזו.
ככל שהעלילה מתקדמת התחושה הזאת כי הסופר מנסה להעביר מסר נוסף מתחזקת,ואכן לבסוף מצאתי אותה.
במשך הסיפור מוצבת הילדה הקטנה פרן כאחת שמסוגלת לראות מבעד למה שהמבוגרים רואים,היא מסוגלת לשמוע את החיות מדברות ומצליחה להבין את שורש התנהגותן,היא מבינה מה עומד מאחורי מעשיהם משום ששפתם מובנת לה,ואילו המבוגרים מוצבים כאנשים חסומים בעלי עולם מצומצם שנותנים פרשנות שגויה לכל מה שהחיות עושות,ועדיין הם יוצאים מנקודת הנחה כי הם חכמים בהרבה מפרן,אחרי הכל הם גדולים יותר,ובעלי ניסיון רב יותר,אבל כאן בדיוק הם טועים,
פרן חכמה יותר,הראיה שלה נכונה יותר יש לה כלים רבים יותר משלהם להבין את העולם כסדרו.

ככל שהספר מתקדם נתפסים המבוגרים יותר ויותר כמצומצמים וחסרי מעוף,הם נוהגים כאדם שתוקע את ראשו בקיר,כל הנחת היסוד שלהם שגויה ואי לכך גם כל הפרשנות שלהם,כשפרן מנסה להסביר להם מה קורה באמת הם מהנהנים בחוסר אמון ומאשרים את דבריה בלי טיפת תשומת לב לתהיה האם היא דוברת אמת.
בהמשך הספר מחליטה שרלוטה העכבישה שכדי להציל את וילבור החזיר היא תיטווה קורים שעליהם מילות שבח על ווילבור,ואכן כך היא עושה:

"שם,במרכז הרשת,רקומה באותיות דפוס,היתה הכתובת ובה נאמר-חזיר ראוי לשמו,...
"חזיר ראוי לשמו" לחש מר צוקרמן.."אתה לא חושב שהעכביש.." החל מר צוקרמן לומר,אבל הוא הניד את ראשו ולא סיים את המשפט.במקום זאת צעד לביתו בפנים חמורות פנה לאשתו..."אני חושב שעלי לומר לך שיש לנו חזיר בלתי רגיל"....
"ובכן"אמרה גברת צוקרמן"נראה שאולי אתה קצת טועה.נראה לי שיש לנו עכבישה יוצאת דופן"
"אה,לא"אמר צוקרמן "החזרזיר הוא יוצא דופן.כך כתוב בדיוק באמצע הרשת"
"יכול להיות..ובכל זאת אני מתכוונת להעיף מבט בעכבישה הזאת"
"זאת סתם עכבישה אפורה"

לבסוף גברת צוקרמן משתכנעת בכך שאכן העכבישה היא סתם אחת,ואילו החזיר הוא יוצא הדופן.
היש התנהגות מטופשת מזו?הרי ברור מאליו שהעכבישה היא המיוחדת ולא החזיר,זה מה שהשכל הישר אומר,אבל לכו תסבירו את זה עכשיו לזוג צוקרמן,הם נשבו כבר,נשאבו לתוך ההסבר של עצמם,היה להם קל בהרבה להאמין בנס ולא להאמין כי העכבישה המצויה ופשוטת המראה הזאת,היא האחראית האמיתית להכל.

וזו בדיוק הנקודה שאני חושבת שהסופר ניסה להעביר,למרות שכרגע,כשאנו מסתכלים על ההתנהגות הזאת היא נראית לנו מטופשת ולא מובנת,אבל אם ננסה להכניס אותה כעת לתבניות מוכרת בחיינו,תבנית שבה קיימת עיתונות טלוויזיה,אינטרנט או בקיצור תקשורת, או לתבנית של נהירה של הכלל אחרי דבר מסויים שגוררת אחריה עוד ועוד-תופעת העדר,או לתבנית הכי פשוטה והיא תבנית חיינו.

כל כך הרבה פעמים אנו הולכים ללא מחשבה אחרי מה שאומרים לנו,כתוב לנו במפורש שאנחנו צריכים מכונית כזו וכזו,או לבושם הזה והזה,ואנו פשוט מוכרחים לשדרג את המכשירים שבידינו,ואנחנו באמת מרגישים שאנחנו חייבים לעשות את זה,הרי כתוב שמפורש.
אופנות בכל סוגיהם שגוררות אותנו להתאים עצמינו אליהן.
וגם החסימה הזו,חוסר היכולת שלנו לעיתים כל כך קרובות לראות מבעד למה שהמציאות שסובבת אותנו אומרת לנו,כל כך הרבה פעמים יש לנו קול בודד של היגיון בתוך כל הבלגאן הזה של החיים ואנו פשוט מסרבים להאמין לו,הוא נראה לנו פשוט מידי,מצוי מידי,קטן מידי מכדי שנקשיב לו,אנחנו לא מסוגלים לראות מהיכן באמת מגיעה הישועה,אנחנו בונים ציפיות מהיכן היא תבוא וכשהיא באה מכיוונים לא צפויים אנחנו פשוט מסרבים להאמין לה.
אנחנו שמים עצמינו במקום כל כך גבוה,ואומרים לעצמינו כי האינטלגנציה שלנו לא יכולה לשטות בנו,אנו כל כך בוטחים בה שלעיתים כשהיא משטה בנו אנחנו מאמינים לה.

התהיה היחידה שלי מהספר היא האם את כל המסר הזה אומר הסופר ברחמים או בבוז,אני מקווה שהדברים נאמרים בראשון אבל נוטה להאמין שבשני.
אבל בוא ניתן לעצמינו טיפת סנגוריה-אנחנו אנושיים וטעויות קורות,אבל בכל זאת,בוא ננסה לקחת מסר יפה מספר ילדים נחמד,וננסה לראות יותר ממה שבדרך כלל,ננסה לפרוץ את גבולות ההיגיון וניתן קצת יותר קרדיט גם לאנשים שנראים לנו כלא ראויים לו,לפעמים נוכל לשמוע את הדברים הכי יפים מהמקומות הכי לא צפויים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שרושקה
ראי נוע

ראי נוע

טרי פראצ'ט

""אתה יודע מה הצרה הכי גדולה בעולם הזה?" אמרה ג'ינג'ר מבלי לשים לב אליו כלל,"אלו כל האנשים האלה שאף פעם לא מגלים מה הם רוצים לעשות באמת או מה הם יודעים לעשות הכי טוב.אלה כל הבנים שנעשים נפחים כי אבותיהם היו נפחים.כל האנשים שיכלו להיות נגני חליל נפלאים אבל הם מזדקנים ומתים מבלי שראו כלי נגינה מימיהם,ומבלים את חייהם מאחורי המחרשה,כאיכרים גרועים.כל האנשים שלא יגלו זאת.שאולי אפילו אינם נולדים בתקופה שבה יוכלו לגלות את כישוריהם"..."אלו כל האנשים שלא יגלו אף פעם מה הם נועדו להיות באמת.כל ההזדמנויות המבוזבזות..."
מבעד לציניות וכתיבתו המצחיקה עד דמעות מסתתרת ביקורת נוקבת שאותה משלח פראצ'ט כלפי החברה,על ההכתבה וההליכה העיוורת של כולם אחרי הכלל והמאמץ להיות אחד אחר כשאינך כזה,הדורסנות של אחד כדי לקדם עצמו על אחרים,ועל העדפת האחד בגלל מראהו על פני המכוער,על פיספוס אנשים מבריקים תוך התמקדות באדם שולי. טרי לוקח דמות ונותן לה איפיונים כאלה שלכאורה נראים מצחיקים אבל ככל שאתה ממשיך בקריאה לא נותר לך אלא לבכות,ישנם את שני הטרולים הנאהבים רובי ודטריטוס אשר שם מנסה רובי להצמד לחוקי החברה האנושית של בני האדם מבלי אפילו לדעת למה,היא דורשת בתוקף מדטריטוס לחזר אחריה בדרכים האנושיות למרות שאלה כלל לא מוצאות חן בעיניו או בעיניה,היא מנסה להתייפות כמו שהחברה האנושית מכתיבה מבלי שניסיונות אלה מוצאים חן בעיני המין שלה.
ישנם את גספוד ולאדי הכלבים,גספוד הכלב הקטן החום והמכוער שהפך להיות בעל יכולת דיבור ושכל מבריק אפילו יותר מלרוב בני האדם ולאדי הכלב היפה והנוצץ בעל מוח קטן וצייתן שזוכה לכל התהילה כשזו מיועדת דווקא לגספוד בצדק,על הכאב וחוסר ההבנה של גספוד כיצד לאדי משיג את כל מה שהוא עמל עליו בכזו קלות,גספוד מנסה לשמור על כבודו הכלבי בעוד לאדי משטח עצמו לפני בני האדם ללא בושה,מאחורי כל מעשה של גספוד ישנה מחשבה שקולה ואילו מאחורי מעשיו של לאדי ישנו מוח חלול וריק מתוכן ולמרות זאת הוא מועדף על פני גספוד,שני טיפוסים אלה מביאים אותך להירהורים על מה עדיף וכיצד לפעול,כי כולנו אחרי הכל מנסים להיות נאהבים ומוערצים ולחוש באהבה של סביבתינו כלפינו,אז איך זה שכל כך השרבה פעמים ישנו אדם שאתם יודעים בבירור שהוא הרבה פחות טוב מכם אבל בכל זאת הוא משיג אותכם וזוכה להערכה כולה,אנשים ריקים מתוכן שמתקבלים יפה יותר מכם,מי לא חווה פעם כאב כזה?התחושה הזו שמפספסים אותכם ולא יגלו זאת לעולם.
וישנו את הטיפוס הערמומי דיבלר,מוכר נקניקיות בעל מוח עסקי מבריק שמשתלט בערומומיות על תעשיית הסרטים וזורק את קודמו בתפקיד מחוץ לעסק.
איכשהו דווקא הדמויות הראשיות פחות מענינות,דווקא דמויות המשנה הן אלה שעושות את הספר כולו,הדמויות הקטנות הללו שכל כך כל כך נוגעות ללב,על התובנות שהן מביאות איתן,והתחושות שהן מעוררות,תחושת הפיספוס שנתפסת בך ומשאירה יחד עם כאב טעם של עוד.
מומלץ בחום רב!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•שרושקה

ביקורות נוספות על "אלה המכושפת - מהדורה מחודשת"

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

גייל קרסון לוין

דבר ראשון, ולפני הכל: אני פוקד עליכם להיכנס לסקירה הזו, לקרוא את כל כולה מן ההתחלה ועד הסוף, לכתוב תגובה אוהדת ולסמן לייק.


***

על פניו, הספר נראה כמו עוד הפקה עליזה, שמחה ואופטימית של דיסני: יש בו נסיכות, יש בו נסיכים, יש בו גמדונים, יש בו אלפים, יש בו פיות. יש אווירה של פרחים מלבלבים ופרפרים שעפים בקלילות בין השיחים וציפורים ששרות שירים נעימים. אפילו הענקים והמפלצים לא ממש הורסים את החגיגה המסוכרת. גם הכריכה קצת וורודה בחלקה, ומופיעה על החלק הקידמי שלה דמות שנראית בול כמו נסיכה מדיסני. מה, לא?
אבל שלא תטעו: זהו ספר על נערה שנשללת ממנה הזכות הדמוקרטית מן הבסיסיות ביותר - הזכות לחירות. מכיוון, שהוטלה עליה קללה על ידי פיה שובבה, שבמסגרתה היא מוכרחה לציית לכל פקודה שפוקדים עליה. גם אם היא ממש לא רוצה, ומנסה להתנגד בכוח, ההתנגדות הזו מתישה אותה ובסופו של דבר היא מבצעת את הפקודה.
אז מה היא בוחרת לעשות? כמובן, לבטל את הקללה. לכן היא יוצאת למסע כדי לנסות למצוא דרך לבטל אותה. האם בסופו תצליח לבטל את הקללה? קראו עכשיו ומיד, ובזו הפקודה, ותגלו!

בחלקו הראשון של הספר התלבטתי בין ארבעה לחמישה כוכבים. הוא היה כתוב קליל ונחמד, העלילה הייתה קלילה ונחמדה. הרגשתי שרעיון קללת הציות עולה מעט מן הביצוע עצמו. אבל אז נכנס סיפור אהבה, ולמרות שהוא קצת קיטשי ומתוק כמו באגדות - בשילוב שלו עם אפקט הקללה, ועם הרצון של גיבורת הספר לחיות חיים רגילים של אהבה שבאה מתוך רצון אמיתי וכנה, ובכלל של החופש לעשות מה שהיא רוצה ולא מה שפוקדים עליה לעשות, החלטתי להעניק לו בסופו של דבר חמישה כוכבים. ככה שהחלק בראש שפקד עליי להעניק לו חמישה כוכבים, גבר על החלק בראש שפקד עליי להעניק לו ארבעה. כמו שכתוב באגדות: סוף טוב, הכל טוב.

נ.ב - גם לכם הרגיש שהספר הזה די אקטואלי לתקופה שבה אנחנו נמצאים כעת, הלוא היא תקופת הקורונה?
אשאיר את זה פתוח כאן וללא הסברים. אני פוקד עליכם לנסות למצוא את התשובה!
(טוב, זה גם ספר על פמיניזם וזכויות נשים, בנוסף, כך מסתבר. אבל הי, תמיד נחמד למצוא לו משמעויות חדשות נוספות!)

*** אני מקדיש את הביקורת הזו לסקאוט, שלאחר הסגר הראשון נתנה לי אותו, אך רק עכשיו קראתי אותו. תודה לך!
ולא, היא לא פקדה עליי לקרוא אותו, קראתי אותו מרצוני בלבד (והיא גם לא פקדה עליי להקדיש לה את הביקורת ולכתוב "תודה לך")...

לפני 5 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

גייל קרסון לוין

הי תראו זאת אני.
באתי לכתוב ביקורת על ספר ועל הדרך לחרטט על חיי כי עכשיו אחת ולא בא לי לישון.

בכל אופן.
החיים ממש *** לרוב. צריך לקום בבוקר וזה דפוק. צריך לעבוד וזה דפוק כפליים. צריך לעשות דברים לעשות דברים לעשות דברים וזה לא נגמר לא נגמר לא
צריך לאכול צריך להתאפק לא לאכול צריך להתקלח צריך לנקות צריך לדעת צריך לדעת צריך לדעת

יש שלב שבו כל הצריכים האלו חוברים יחד לגל גדול ונורא, מצחין מאדי רעל, וטובעים מתחתיו. מתים. או נכון יותר לומר - אומרים לו מתנו. מייחלים לזה.
מתי, אתם שואלים? טוב ששאלתם. כמובן שאני מדברת על החיים הסטודנטיאלים פה-פם פה-פם.

להיות סטודנט זה ***.
כי זה מקיף אותך מכל עבר, כי החובה לעשות מוטלת עליך. אבל מה, היא לא מוטלת עליך לשעות מוקצבות; הו לא. אי אפשר לבוא להיות סטודנט משמונה עד ארבע או תשע עד חמש ואז לומר ביי ביי.
זה כל הזמן. כל כל כל הזמן. כל כל כל כל כל כל כל כל כל הזמן.

קמים בבוקר, יודעים שאין שום דבר טוב היום. שהיום צריך להגיש שלושה תרגילים ולשבת על פרויקט ולעבור על הרצאות (חה).
הולכים ללימודים, בא מרצה, אומר אתם דפוקים מקום הלימודים דפוק חי חי רק אני מגניב כל הבאסה.
יוצאים להפסקה, קונים אוכל, בוהים בו ואומרים שאמורים לאכול משהו נורמלי ולא אייס מקופיקס. (אבות התזונה)
חוזרים לעוד שלוש שעות ואז עוד שלוש שעות ואז יושבים ובוהים במסך ואומרים אני מסוגלת, אני יכולה; אעשה את זה מחר.

תקופת מבחנים? אה כן, זו שבה רוצים להתאבד בכל שעה נתונה ביום? חפיף. זה רק חודש בכל סמסטר. את מסוגלת, יקירתי.

ומה קורה לנו בכל הבליל הזה? חור שחור גדול נפער בבטן. מקיאים וירטואלית, מקיאים מהותית. מקיאים את הנשמה היתרה ונושמים חזרה את אדי הרעל וחוזר חלילה.


תשמעו, אני לא באה לומר שעבודה עדיפה, פשוט כי לא בדקתי. אני כן באה לומר שלהיות סטודנט זה *** ולא תקין בכלל.

מעבר חד: אלה המכושפת! אלה סוגשל נמצאת במצב סטודנטיאלי טיפוסי. למה? כי היא חייבת. היא חייבת כל הזמן לעשות דברים שהיא לא רוצה, להישמר מדברים. לדבר ככה, להסתיר אחרת. אלה חייבת לציית.
(גם הסטודנט חייב לציית. פרדוקס "אתה בחרת" אידיוטי)

אלה נמצאת במלכוד נורא ומתסכל. (גם סטודנט שעושה מבחן נמצא במלכוד נורא ומתסכל.)

החיים של אלה גם ***.

ותכלס, אלה גם היא לא מצליחה לצאת מזה. היא בורחת, היא מנסה. היא חיה את חייה ומעמידה פנים שהכל יעבור לבד. (טיפ לסטודנטים: אל.)
היא מתחברת עם אנשים ומגלה שחברות עלולה להיגמר בבכי. (בטח אם יושבים בהרצאה ומשחקים במחשב עם חברה ואז צוחקים וכולם מסתכלים ומביך - אה, לא, לא אני, רק סיפרו לי שמישהו עשה את זה. פעם. בעיר רחוקה במוסד שבחיים לא ביקרתי בו)
היא מקללת את החיים שלה כי הם מעפנים.
אבל היא גם אמיצה וגיבורה. ואחרי הבכי היא קמה ואומרת: יודעים מה? היה דפוק ויהיה דפוק, בואו נקלקל עוד קצת בדרך. יהיה אקשן.
אז היא קמה ועושה את זה. וזה אחד הדברים שיפים כל כך לגבי אלה; שהיא עושה. היא זזה. יש לה מרץ. למרות שהיא יכלה להיות סחבה שזזה בכח הציות, היא זזה בכח הציות ומוצאת את עצמה בתוך זה. מתעקשת לומר שהיא מריונטה, אבל אחת שתעשה גיהינום למפעיל.


ולפעמים קורים ניסים. אני קצת מרמה, האמת - לאלה לא קרה נס אלא היא היתה חזקה מספיק. אבל ניתן לומר שעצם הכח להיות חזקה מספיק הוא קצת נס, כי החיים *** ולמי יש כח.

אז לאלה קרה נס, ולפעמים גם לסטודנט קורה נס. (לפעמים הוא מסיים תואר אומייגד מה לעזאזל)

לפני 9 שנים•
★★★★★
•האופה בתלתלים
אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

גייל קרסון לוין

ספר הוא כמו מסע.
יש את המסעות הקשים, שמשאירים אותנו קצרי נשימה ומותשים. יש את אלה המשמימים שיותירו אותנו פעורי פה מהסיבות הלא טובות. יש גם כאלה- ישמרנו האל! שנפסיק באמצע.
ויש את המסעות המושלמים. מתחילים מהעמוד הראשון, וכשמתקדמים בקריאה נחשפים אל נופים חדשים, לומדים להכיר את הדמויות ולחוות איתן את חוויותיהן. מהלכים בשביל המפותל שמתווה את העלילה בעליותיה ובירידותיה, וכל חלק קטן בשביל הוא כל כך מדהים ביופיו, עד שכשבסוף מגיעים לעמוד האחרון נאנחים קצת בעצב, כי יודעים שהמסע הזה לעולם לא יחזור עוד.
אז מניחים את הספר בצד וחיים כמה שבועות או חודשים בלי לחשוב עליו, ופתאום ביום אקראי כלשהו מבחינים בו עומד על המדף. נזכרים במסע שעברנו ובכל הדברים הנפלאים שראינו בספר, ומתעורר חשק עצום לקרוא אותו שוב. והמסע השני שונה מהראשון, אבל גם הוא נפלא ומגלה לנו חידושים שלא שמנו לב אליהם מקודם. עוברים שוב את המסע הנהדר הזה, מסיימים את הספר עם חיוך וממשיכים בחיינו.
בשלב מסוים נחזור אליו שוב, והקריאה השלישית תהיה נפלאה לא פחות מהשנייה. גם הרביעית. והחמישית. והשישית והשביעית עד השלב שכבר לא נדע לומר כמה פעמים כבר קראנו אותו. וכשנגיד "קראתי אותו אלף פעם!" נתהה האם זאת באמת הגזמה, וכמה היא פרועה.

לספרים כאלה אני קוראת ספר לחיים, כי הם יישארו איתי לכל החיים. "אלה המכושפת" הוא ספר כזה בשבילי. וכשאני פותחת את העמוד הראשון וקוראת את המשפט הפותח שאני כבר יודעת בעל פה ("הפיה המטומטמת הזאת, לוסינדה, לא התכוונה להטיל עלי קללה"), אני חושבת על המסע שאני עומדת להיכנס אליו- לא רק מטאפורית, כי ספציפית העלילה הזאת באמת בנויה כמסע. מסע שאני יכולה לספר בסדר כרונולוגי הפוך גם אם תעירו אותי באמצע הלילה. מסע שמזמן הפסקתי לספור כמה פעמים עברתי. מסע שאני כבר לא זוכרת מה הייתה ההרגשה לעבור אותו בפעם הראשונה.
ואני נהנית מכל רגע.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מרים
אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

גייל קרסון לוין

איזה ספר מושלם!
****
כשאחותי התקשרה אלי לפני כמה שנים, לא ממש שמתי לב למה שהיא אמרה, הייתי שקועה עמוק בספר, אני לא זוכרת איזה, היא הצליחה לתפוס את תשומת הלב שלי בארבע מילים: ״יש לי ספר בשבילך״, אלה, נראה לי, המילים היחידות שיכולות להוציא אותי מספר.
אחותי מבוגרת ממני ב14 שנים, ועל פי מה שהיא אומרת, כמעט גידלה אותי בשלוש שנים הראשונות של חיי, מיותר לציין שהיא יודעת את הטעם המדויק שלי בספרים.

אז.... מספיק לדבר עלי, בואו נעבור לדבר על הספר.
קראתי את הספר בערך בין 7 בערב ל12 בלילה, ונהנתי מכל רגע.
הדמות של אלה מדהימה! היא מרדנית, נועזת, מצחיקה, חכמה, וכל זה למרות ה״מתנה״ שנתנו לה - הצייתנות.
הספר כתוב בצורה מעניינת, עוצרת נשימה, וגם ברגעים שלא קורה הרבה, כיף לקרוא אותו.

אבל יש בעיה גדולה שאי אפשר להתעלם ממנה, בעיה שעצבנה אותי לאורך כל הספר:
השם של הנסיך! מקסים? באמת? ובתור שם חיבה מקסי? מה, הוא כלבלב???? אוף!

בקיצור, ספר מדהים, ממליצה לכם לדמיין שלנסיך קוראים אדמונד או משהו בסגנון, משהו יותר הולם ממקסים! איכס!!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Silver
אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

גייל קרסון לוין

אז השבת הייתה אחד המקרים בהם הייתי זקוקה לקיטש הכי קיטשי שיש, וזה היה הספר שענה בצורה הטובה ביותר על הקריטריונים האלה (מבין הספרים בבית שלי).
יש לי יחסי אהבה- שנאה עם הספר הזה.
מצד אחד הוא מציג גרסה הרבה יותר סימפטית מבחינתי מהגרסה המקורית של סינדרלה, אבל מצד שני...
"נוסף על כך, משמשת הקללה כמטאפורה על מעמדה של הבת - והאישה - כמעט בכל העולם עד היום, בעצם. בסופו של הסיפור רומזת הסופרת לדעתה על דרכי השחרור של האישה משעבודה".
עם זה בדיוק יש לי בעייה.

--- זהירות ספויילרים ---

אז הפתרון לכל בעיותיי הוא להתאהב ולהתחתן?! סליחה?!
לא לא ולא.
אני בהחלט מאמינה במוסד הנישואים אבל אני חושבת שאישה, כאדם, לא בגלל שהיא אישה, צריכה למצוא את הפתרון לבעיות שלה בלי קשר לזוגיות שיש לה או אין לה.
בסיפור, החיים של אלה עצמה לא מספיקים כדי לשבור את הקללה, רק החיים של אהוב ליבה וגורל מולדתה מספיקים. אני לא חושבת שזה צריך להיות ככה. אם את לא תדאגי לעצמך, לא יהיה מי שידאג לך ואת גם לא תוכלי לדאוג לאחרים.
אני זוכרת איך בתור ילדה ממש קטנה, כשלא רציתי לבוא לאכול כי הייתי באמצע טיפול בבובות שלי, אמא שלי הייתה אומרת לי שכדי להיות אמא לבובות שלי אני צריכה כוח, אני צריכה לאכול.
גם מודל היופי המוצג בספר מציק לי, מודל של נערה דקיקה וקטנה בעלת רגליים זעירות.
מתי נשתחרר כבר מהדבר הזה?
יש כל מיני סוגים של יופי, ובעיקר, זה תלוי בעיני המתבונן, למה לא יתכן שגיבורה של ספר תהיה יפה ושמנמנה?

לפני 10 שנים•לילה
אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

גייל קרסון לוין

כשהייתי ילדה לא אהבתי את סיפורי האחים גרים. תמיד היה משהו שהטריד אותי באגדות הללו, וכך גדלו גם ילדיי על סיפורים אחרים. את פערי ההשכלה השלימו גננות או על ידי קריאה בעצמם בגיל מבוגר יותר.

הגרעין של הספר הזה הוא אגדת סינדרלה/לכלוכית, אבל איזה הבדל... מסיפור אגדה טיפוסי (אחרי הרבה צרות הגיבורה היפה והטובה תשבה את לבו של הנסיך המקסים) הופכת אותו קרסון לספר חתרני בעליל. כאשר הפיה לוסינדה מעניקה לתינוקת אלה את מתנת הצייתנות היא בטוחה שגמלה אתה ועם סביבתה חסד גדול, אך המתנה הזו מתגלה כקללה. ילדה צייתנית חייבת לעשות מה שפוקדים עליה, אין לה אפשרות לסרב. אנשים המגלים את נקודת התורפה הזו יכולים לנצל אותה לטובתם, להשפיל אותה או לגרום לה לפגוע באחרים.
זו הסיבה שאלה מוכרחה לאתר את הפיה לוסינדה ולשכנע אותה להסיר את הקללה. אלה יוצאת למסע בניסיון לאתר את הפיה, נתקלת בקשיים ובסכנות ומצליחה להתמודד עם הכול באומץ ובתושייה (וגם בעזרת נסיך מפעם לפעם, אבל אל דאגה היא גם מצילה אותו כשצריך). בסופו של דבר מסתבר שגם פיות אינן יכולות לעזור תמיד, והשינוי האמיתי יכול לחול רק אם אלה תצליח לעשות זאת בעצמה.

מתנת הפיה גורמת לאלה לאבד את אחד הדברים החשובים ביותר לאדם - יכולת הבחירה. נשים חיו במשך עידן ועידנים חיים נטולי (או דלי) בחירה, נתונות בסד החברה בה חיו.
מהספר לומדים שאפשר למצוא חן בעיני נסיך אמיתי לא רק בגינוני נימוס מזויפים או ביופי חיצוני יוצא דופן. גם נסיכים (לפחות החכמים שבהם) אוהבים תושייה וחוש הומור.

האחריות על הבחירה והמודעות לה היא מתנה שניסיתי להקנות לילדיי (גם לבנים וגם לבנות) מגיל צעיר. תנו לילדיכם לקרוא את הספר הזה - הוא מהנה וקולח, אגדה ישנה בלבוש חדש מכמה וכמה בחינות, ומוסר השכל שתוכלו לחיות איתו בשלום.

לפני 14 שנים•נוריקוסאן
אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

גייל קרסון לוין

לא משנה כמה ספרים אקרא בחיי, ואם אזכור בכלל משהו מהם, אלה המכושפת ימשיך לככב ברשימת הכוכבים שלי לנצח.
הספר הכי נוגע, הכי קסם, והכי כיף שיש.
כזה שלא משנה אם את יודעת את הסוף, את תהני לפתוח אותו שוב ושוב ושוב.
אלה המכושפת פיתח לי את הדמיון ואת האהבה לקריאה- ואני מוקירה לו תודה עד לרמה שרכשתי את המקור באנגלית מאמזון וקראתי אותו גם בגירסה הזאת.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•פלג
אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

גייל קרסון לוין

הספר לא עזב אותי במשך שבועות, ועדיין ממלא את הראש שלי בשאלות של מה יקרה בהמשך.
זהו סיפור סינדרלה בגרסה חדשה מקורית ומעניינת, שמסביר כמה דברים מעבר למה שקרה לסינדרלה ולמה, אלא גם מסביר על ארץ אגדות מלאה ביצורים קסומים וביכולות המוזרות שלהן.
המפלצים יודעים הכל על העבר שלך אם הם רק מסתכלים עליך...
הגמדים הם מתרחבים ככל שהם גדלים...
וגם אומר שהפיות לא תמיד טובות וחכמות..
למרות שכולם מכירים את הסיפור של סינדרלה, לא יכולתי להפסיק לקרוא את זה עד שגמרתי, מפני שהוסיפו עוד כל כך הרבה פרטים, מעבר לאחיות החורגות ולנסיך ולפיה הסנדקית...
ובמשך הספר, כשגיליתי שעל אלה יש קללה שהיא חייבת לעשות כל מה שאומרים לה לעשות, כל הזמן שאלתי את עצמי אם האחיות החורגות שלה יאסרו עליה להתחתן עם הנסיך שהיא תפגוש...
והסוף הצפוי של סינדרלה שונה לסוף מפתיע שהוא בעצם אותו סוף עם עוד פרטים, ועוד אנשים, במקום ובסביבה אחרת, שהנסיך מצליח לזהות את אלה(סינדרלה) למרות שהיא מלוכלכת ולבושה בסמרטוטים, ובכך שאלה מצליחה להסיר מעליה את הקללה, ולהפסיק להיות משרתת של אחיותיה החורגות ואימא שלהן, ולהפסיק לציית להן...
מאוד מאוד מאוד מומלץ!!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אקו
אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

אלה המכושפת - מהדורה מחודשת

גייל קרסון לוין

אלה המכושפת זה ספר שמספרת על אלה (מן הסתם), שכשנולדה הוטלה עליה קללה/כישוף של צייתנות, כך שכל פעם שמישהו אומר לה פקודה, היא מצייתת לה, ואם תנסה להתנגד, תרגיש רע בריאותית.
במהלך הספר היא מכירה את מקסים, או מקסי (למה מקסי? השם מקסים קיים בכללי, למה לא מקס פשוט?), נסיך הממלכה, שהיא מתחילה להתחבב עליו והוא עליה והוא מופיע פה ושם, והיא יוצאת למסע שבו היא מנסה למצוא דרך להפטר מהכישוף שלה, יחד עם מיש-מש של אגדות אקראיות.

הגעתי לספר הזה בגלל הסרט, ששניהם פשוט שמיים וארץ, הדבר היחיד שהיה משותף לשניהם זה שקראו לה אלה והיא הייתה מכושפת, ועוד כמה דמויות אחרות.
אבל אני כן חיבבתי את הסרט, אבל הספר טוב יותר, ומכמה סיבות:
בסרט אלה הייתה שפוטה באופן קיצוני לכישוף שלה, וגם לא חלקו את המחשבות שלה, וזה נגמר בזה שהיא הייתה דמות קצת חסרת אישיות רוב הזמן כי כל מה שהיא עשתה, היא עשתה בגלל פקודות שניתנו לה.
לעומת זאת בספר היא יכלה לנסות להתנגד לקללה, גם אם זה עשה לה רע, והיא גם תמיד ניסתה למצוא דרכים לעקוף את הקללה כדרך מרידה במי שפקד עליה מעשים, ויכולנו באמת להכיר אותה ואת הייחודיות שלה.

בנוסף אני לא אוהבת סרטים או סדרות, אני מאבדת ריכוז במהירות ופשוט צופה בלי להבין דבר, לעומת זאת הספר היה כתוב בכתיבה ממש נחמדה וקלאסית, וגם קלילה במובו מסויים, כך שהקריאה עצמה הייתה נחמדה.

לסיכום, מאוד אהבתי את הספר, והייתי ממליצה לאחרים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Drunk Reader
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“ספר מעולה!קראתי אותו כל כך הרבה פעמים ואני כל כך אוהבת אותו.אין לי אפילו מילים להסביר למה אני כל כך”

46/59
ביקורות על אלה המכושפת - מהדורה מחודשת
הבאה
יעל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“קראתי המון פעמים, לא נמאס! מומךץ!!!!!!!!!!!!!!!”