יש ספרים וסופרים, שמרוב השבחים שהם קוצרים - פשוט לא בא לי לקרוא אותם.
ככה זה בערך היה במקרה של ניל גיימן, ובמקרה של טרי פראצ'אט שגם הרבה יותר מחובר אל עולם הפנטזיה - מתווספת הסיבה שאני בכלל לא אוהב פנטזיה.
זאת הסיבה שלקח לי המון המון המון זמן להגיע אל הספר הזה, למרות שגם הוא, כמו רבים, חיכה לי שנים על המדף.
אני מניח שהדבר הכי קשה, שאולי אני הכי שמח לעשות, זה להודות שההתקטננות הזו היתה לשווא - הספר הזה ראוי לכל השבחים שהוא קיבל.
הוא הצחיק מתחילתו ועד סופו, הספר גדוש בהומור נונסנס, ברפרנסים תרבותיים שמחמיאים לך כשאתה מזהה אותם.
העלילה עצמה מסופרת בצורה קלילה, אף על פי שהיא כן מפותלת, מורכבת מדמויות רבות, ולי אישית אפילו קשה להצביע על מי היא הדמות הראשית מבין כולם - המלאך והשד שלא ממש אוהבים את המלחמה בין הרוע לטוב, ארבעת פרשי האפוקליפסה, חבורתם "ההם" (ובראשה אדם, בנו של השטן), אנתמה דיבייס, או אולי אפילו דמויות משניות שלא מפסיקות להצחיק כמו חבורת האופנוענים שמתלווה אל ארבעת פרשי האפוקליפסה.
כל הדמויות מושמות ללעג, כולן מקדמות עלילה שאולי ברור לנו מה מטרתה - סוף העולם, אך לא ברור (לא רק לנו, אלא גם לדמויות עצמן) מה תכלית אותה אפוקליפסה.
מומלץ בחום לחנונים, ולאנשים שאוהבים הומור חנוני.
לא מומלץ: לחובבי ביוגרפיות וספרי בישול.

זה הספר הראשון שקראתי בשפת המקור, ואני כל כך מרוצה מעצמי שעמדתי במשימה.
קראתי את "בשורות טובות" בעברית לפני כשנתיים, ולא אהבתי אותו מספיק כדי לזכור מה קרה בו, או כדי לקרוא אותו שוב.
לפני חודשיים נתחב לידיי הספר הזה, יפה וחדש אחרי שנרכש בידי בת דודה שלי, ובלי מלים נדרשתי לקרוא אותו בשנית.
במילה אחת, מדהים.
קראתי אותו עד תקופת החגים, סיימתי אותו, ואחרי שבוע, קראתי אותו שוב. מההתחלה ועד הסוף.
הספר הזה כל כך טוב.
השילוב של שני הסופרים פשוט נפלא. הספר מצחיק ורציני וחכם כל כך, כל דבר בדיוק במידה הנכונה. לא היה לי קל לצלוח את הכתיבה הבריטית, אבל זה היה שווה כל רגע, כל בדיקה בגוגל טרנסלייט, כל דפדוף במילון.
הספר בנוי בצורה מיוחדת- הוא מהספרים שמדי פעם צצות בו פסקאות שלכאורה לא קשורות לעלילה, ובהמשך פתאום מתבהר הקשר הברור שלהן לסיפור. הוא ארוג בצורה גאונית, מתקדם בדיוק בקצב הנכון, משובץ באין ספור הארות רגעיות.
הקשרים בין הדמויות, אופיין של הדמויות עצמן והבחירות המפתיעות שלהן, הכול רשום בצורה מתוכננת. הספר הזה מכיל בתוכו כל כך הרבה מסרים חבויים וכל כך הרבה ניצני דיונים פילוסופיים שנוגעים לדברים שונים לגמרי מהמסופר בו, ועם זאת, אם תהיו מעוניינים, אפשר להתעלם מזה לגמרי ופשוט ליהנות מהקריאה.
בקיצורו של דבר, נהניתי לקרוא אותו. נשאבתי פנימה. תוך כדי קריאה פשוט לא הבנתי איך הייתי מסוגלת לקרוא אותו בעברית- ישנן המון שנינויות והתחכמויות שפשוט אי אפשר לתרגם.
הוא מצחיק, הוא חכם. רוב המלים שלא הכרתי היו תיאור בלבד ולא היו חיוניות להבנה, אבל העשירו את החוויה פי כמה.
ממליצה מאוד.

לפעמים טיב הספר פשוט נמדד בכמות הפעמים שאנשים זרים נועצים בך מבטים באוטובוס כי אתה לא מפסיק לצחקק לעצמך. אין כמו הרבה הומור בריטי שנון ומטורף שאת חלקו לוקח זמן לפענח (זה אגב אחלה אתר לצורך העניין: http://www.lspace.org/books/apf/good-omens.html)

מומלץ בחום לכל מי שאוהב את פרטצ'אט וגיימן לחוד, וגם לכל מי שלא שמע עליהם מעולם :)

השילוב של טרי פרצט וניל גיימן הוא שילוב גאוני!
אחד הספרים המצחיקים שנונים ופשוט כפיים ביותר שיצא לי לקרוא
ממליץ בחום לכל חובבי הזאנר וגם לאלו שלא