אני כותב את הביקורת הזו ומרגיש שבמובן מסוים זה מאפשר לי להתנקות מהספר הזה. כן, כי הדבר היחיד שאפשר לומר לזכותו הוא שהוא מעביר היטב (כמעט באובססיביות) תחושה של לכלוך, נבזות ועוני מנוול. לא אהבתי את הספר הזה מהרבה סיבות, וזאת למרות שאני מחשיב עצמי הודופיל (חובב הודו) מושבע וביקרתי בהודו מספר פעמים. הסיפור הוא באופן כללי אותה קלישאה שחוקה שאפשר למצוא בלא מעט יצירות פופולריות שקשורות להודו (נער החידות מבומביי, הטיגריס הלבן ועוד) - ילד נולד אל מציאות הביבים הנוראה של הודו, מצליח להיחלץ וכן הלאה. בכנות, נמאס לי קצת לשמוע שוב ושוב את אותו סיפור. אפשר לכתוב גם דברים אחרים על הודו (ג'ומפה להירי, ויקראם צ'אנדרה) ואפילו על העוני בהודו (רוהינטון מיסטרי הנפלא), אז למה למחזר?
כמו שכבר אמרתי, הסופר חוזר ומתאר את הלכלוך, העוני וההתנהגות הנבזית של ההודים, כולל תיאורי מין ואלימות מפורטים, שהמטרה היחידה שלהם היא להגעיל ואולי "לצאת קשוח". לפחות כך זה מרגיש לי. בשאר הזמן הסופר מתיש את הקורא בדיאלוגים והגיגים על הפוליטיקה של הודו או בהסברים על השפות ההודיות, שלא ברור בדיוק מה מקומם בעלילה וגרמו לי לחשוב שהסופר (האוסטרלי) משוויץ ביידע שלו על הודו. יש גם משהו מטריד בכך שאדם ממדינה מערבית כותב על הודו ועל תחלואי החברה שלה. דמיינו אוסטרלי שכותב ספר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.... בכל אופן, אצלי זה מעורר אסוציאציות קולוניאליות, אבל אולי זה רק אני.
הערה אחרונה לגבי התרגום העברי - במקרה הזה הרגיש לי שיש גבול לזלזול של מתרגמים בקוראים. באמת, לתרגם ספר זה לא רק העברה טכנית משפה לשפה. צריך להבין לפחות קצת את התרבות שאתה כותב עליה כדי להמנע מתרגומים שגויים של מונחים. אחד הדברים שהכי צרמו לי הוא הצורה בה תורגם המונח Raj era, שחוזר בספר כמה פעמים. למי שלא מכיר, הכוונה היא בעצם למה שאנחנו קוראים "המנדט הבריטי", כלומר התקופה בה שלטו הבריטים בהודו. המתרגם לא טרח לבדוק את משמעות המונח ותרגם "תקופת הראג'ות", מה שמביא את הקורא לתקופה אחרת לגמרי בהיסטוריה. ואיך קרה שהספר נקרא באנגלית "The silver castle" ותורגם ל"בוליווד אהובתי"?
יש לציין שהספר כן קריא וזורם - לא הייתה לי שום בעיה לסיים אותו צ'יק-צ'אק, אבל מה שנשאר אחרי זה הוא בעיקר טעם רע ושום ערך מוסף.