ספר מצויין שסוגר את הפער שנפער לגבי מי נהר ומשפחתו בספרי וייס והיקמן האחרים.

ככלל- כריס פירסון הוא סופר הרומח היחידי שנתקלתי שכותב ברמה "וייס-היקמנית"

אזהרה- לאנשים רגישים הספר עשוי לגרום לדמעות, נא להכין מטפחות מראש

הספר מתחיל בנימה רגועה ושלווה, מי נהר מוצג כאדם מבוגר יותר נינוח שהחכים עם השנים, יש נגיעות עם חלק מגיבורי הרומח האהובים, שתמיד כיף לפגוש.
אמצע הספר נכנס לאווירה אחרת והעלילה הופכת להיות יותר מותחת, קצב מהיר, והקנדרים מתחילים לככב בגדול, ואין כמו מפגש עם קנדר להמריץ לרתק ולהצחיק....
פירסון נהדר בלכתוב טרגדיות, ואכן החלק השני של הספר עד סופו מהול בעצב וטרגדייה לצד הירואיות מצד הגיבורים, מרגש ומצחיק, ובהחלט מידי פעם דרמתי.
שני קנדרים מיי נהר ובתו הם השחקנים הראשיים בסיפורנו.
מצד הרעים מככבים העוגים המכוערים והידועים לשימצה ומאליס הדרקונית האדומה האכזרית והשמנה(חה..)
פירסון בהחלט כותב בסגנון מיוחד ששייך לו בלי להעתיק או להיות נדוש, סגנון אחר של כתיבה, רציני עמוק, בהחלט מוסיף נופך אחר לסדרת רומח הדרקון.

ספר נחמד מספק נקודת מבט על התרבות הקנדרית
ועל התקופה שלפני מלחמת הנשמות.