בדקתי את ההתייחסויות לספר הזה כאן ואני רואה שהן קוטביות - לפי דעתי זה ספר טוב.
הספר נאמן לקלישאות הז'אנר - מעשה פשע נורא, רמזים המתגלים באופן הדרגתי, מתח מתגבר, אנשים היוצאים בעקבות הפושע בניסיון למנוע את הפשע הבא, תככים פנימיים במשטרה, עיתונאים הנאבקים על בדל ידיעה ומנסים לפתור תעלומה בכוחות עצמם, בלש ששותה יותר מדי ומעשן יותר מדי, גרוש ובודד, גילוי הפושע והתרת התעלומות.
עד כאן - אין שום דבר מיוחד בספר. אבל אם ניקח בחשבון שרנקין מצליח להכניס את כל זה ב-241 עמודים (לפחות בתרגום העברי), ואפילו להכניס לשם דמויות שאינן שטוחות לגמרי, שיש להן עבר הטורד את מנוחתן, עניינים משפחתיים לא סגורים, הוא מצליח די יפה.
הפרקים קצרים, משפטים קצרים, אין דברים מיותרים. כשקראתי חשבתי שאולי זה מה שאפשר לכנות, אם יש דבר כזה -ספר גברי. בלי "חפירות" מיותרות - הכול קצר ותכליתי.
אם כך - זה ממש ספר מתאים למי שסבל מה"מריחות" של לרסון. כאן לא תמצאו אותן...
וחוץ מזה - הספר אידאלי לקיץ לח ישראלי. איזה כייף לקרוא כמעט בכל עמוד על הגשם הקר המטריד של אדינבורו, שנדמה שאינו פוסק לרגע. ממש מרענן.














