הי, זאת אלקסה
אני לא מכירה שום אלקסה, כך אמרתי. זאת חייבת להיות טעות.
לא, זאת לא טעות. אלקסה. דיילי. ראיתי שקראת את הספר שכתבו עלי, אז את בטח מכירה אותי. מסקרן אותי לדעת מה חשבת על הספר. אני מחכה לזה בכיליון עיניים. כבר חודש אני מחפשת בכל יום באתר "סימניה", לראות מה כתבת עלי. ואין. כתבת על הרבה ספרים אחרים, ועלי לא.
הסתכלתי עליה. כן, בהחלט נראית מוכרת. איך קוראים לך? שאלתי.
אלקסה. ממלכת אליון. הספר שקראת נקרא "הגבעות האפלות".
תשמעי, זה היה מזמן, הייתי עסוקה למדי, ועכשיו כבר החזרתי את הספר לספריה, ואני לא זוכרת את הפרטים. מעבר לכך, תסתכלי באתר. יש לך שבע המלצות חמות. מעולה. מומלץ בחום. חמישה כוכבים. מה את צריכה יותר. תסתכלי בויקיפדיה. יש שם ערך על הספר שלך. דווקא אני חסרה לך?
אלקסה הביטה בי בעצב. את סתם מתחמקת. היא אמרה. אני מכירה מבוגרים. אלה המילים שהם אומרים כשהם רוצים להתחמק ולא לומר את האמת. שתים עשרה שנים אנשים משקרים לי ומתחמקים מלומר לי אמיתות. אני כבר יודעת לפענח החמקויות כאלה. גם אל תגידי לי שכשאני אגדל אני אבין. אני כבר מספיק בוגרת עכשיו.
תראי, אלקסה יקירתי, אמרתי לה. כשתגדלי תבי.... היא נעצב בי מבט זועם, ואני גמגמתי. כבר עכשיו את יכולה לראות, אמרתי לה, שכשאנשים מתחמקים מאמירת אמת, יש להם סיבה טובה. קוראים לזה טקט. ואם אני זוכרת נכון מהספר, טקט זה משהו שעדיין לא רכשת לעצמך.
אבל היא לא הרפתה. אני מבינה שאת לא אהבת את הספר. אני חייבת לדעת למה. זה ספר שלי, הוא נכתב עליי. למה לא אהבת אותו? את גם לא אוהבת אותי?
אלקסה חביבתי, אמרתי. אני מחבבת אותך מאוד. מהספר את נראית בת חכמה לגילך וסקרנית. ואפילו נחמדה וחברותית. אני בטוחה שקוראות בנות 12 יאהבו אותך מאוד, ויחלמו להיות כמוך, הבנות של ראש עיר מסתורית, שפותרת תעלומות בגבורה ומצילה את העיר.
אבל. אמרה אלקסה. אני מכירה מבוגרים. אני כבר שומעת את האבל בטון שלך. אבל מה? זה לא ספר פנטזיה? אין בו מקום דימיוני? חדרים עם מבוכים? סכנה מסתורית? יצורים אפלים? חיות מכושפות? אין בספר מכשפים וקוסמים? וגיבורה שמצילה את הכל?
צודקת אמרתי לה. כל המרכיבים הנכונים שם. עוד לא יצא לך אף פעם לאכול עוגה שנעשתה בדיוק לפי המתכון ועם כל המרכיבים, ועדין לא הצליחה? ככה הספר הזה. היה לי קשה לשים את האצבע, ולכן גם לא כתבתי, אבל משהו שם לא מתחבר. בקריאת הספר כולו לא נוצרת אווירת פנטזיה מספיק טובה. אחר כך ראיתי על הכריכה האחורית שזה סיפור שאבא פטריק קרמן סיפר לבנותיו מדי לילה בהמשכים. וזה ניכר בתוצאה - כל פרק יפה בפני עצמו, אבל המכלול לא מסתדר. אין תחושה של רקע עשיר, כזה שמרגישים בספרות פנטזיה טובה. אין תחושת הצמרמורת בעצמות והרעד בעת הקריאה. אל תדאגי אלקסה, אמרתי כשראיתי את פניה מתעננות סביבי. זה כנראה רק כי אני מבוגרת מדי, וצברתי רקע לא קטן בסוגה הפנטסטית. אין לי ספק שילדות וילדים סביב גילך, בני 12 פחות או יותר, יאהבו מאוד את דמותך, ואת מעשי החכמה והגבורה שלך. אני פשוט לא הייתי קהל היעד. נראה לי שגם ילדים קטנים יותר ייהנו, אם ההורים יהפכו את זה לסםר שקוראים בהמשכים לפני השינה.
עכשיו היא כבר בכתה ממש. נו, ילדות בנות 12. מה אני יכולה לעשות? מזל שהתעוררתי.
