לנסיך הקטן ולי, יש היסטוריה ארוכת ימים. משום מה, אני תמיד ידעתי את כל הסיפור, חוץ מהעמוד האחרון. מפליא אותי שאף פעם לא שאלתי "ומה אז?".

אני זוכרת יום אחד, הוצאתי אותו מהשידה, לעשות לבת דודה שלי את המבחן בעמוד הראשון. ולאט-לאט המשכתי לקרוא. הייתי ממש מופתעת לקרוא את זה, למרות שידעתי את זה כמעט בעל פה. בעמוד האחרון כבר עמדו לי דמעות בעיניים, ושאלתי את עצמי-"למה אני כתור ילדה, מעולם לא זכרתי את זה כ"כ חזק? אם ילדים מבינים בלב הכל?"

לכו תבינו עבורי זה היה כמו לקרוא את "לכלוחית" ולגלות שיש עומק ברצון של משרתת להתחתן עם משהו חשוב.

האכזבה. קראתי את זה למרות שאמרו לי שזה ספר לא "מושך". אפילו הכותרת מורידה את הציפיות, שלא נדבר על השער. במילה אחת:"לא". בשתי מילים :"לא מזעזע".

זה מדהים! כנראה ש"אין טוב בלי רע, ואין רע בלי טוב" חבל שזה נגמר בלי שניהם.

מדהים ומקורי.

אני לא זוכרת שקראתי ביקורת כ"כ קשה כלפי משהו בלי שהשתעממתי (חוץ החייל האמיץ שוויק) והספר המדהים הזה! למדתי מה זה עוצר נשימה!

העלילה מתחברת כ"כ טוב ביחד! ספר מדהים- אין ספק!