בעסקי אהבה וצוואה - הנוסח האחרון קובע, והוא מבטל את כל הנסחים הקודמים.


זהו רק אחד מדברי השנינה הממלאים את הספר הקטן והמרתק הזה, פרי עטו של פיטיגרילי, שם העט של דינו סגרה, עיתונאי וסופר יהודי-איטלקי.
וישנו גם הציטוט מ"על השחיטה" של ביאליק: "וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!"
עוד כמה ציטוטים שעניינם הוא: שאין צדק במשפט ואין אהבת אמת.

פאולו פוט הוא שופט מצליח, בן 35, בפאריס של שנות העשרים המאוחרות, בן למשפחה אריסטוקרטית מרוששת שמוצאה מיוון.
(יש כאן רמז ליהדותו. גם חברו הטוב, השופט הצבאי העיוור, שמואל לוי, הוא יהודי). מלאכת השפיטה לא הצליחה לשחוק אותו עדיין,
והוא ממשיך לנסות ולעשות צדק עם הצדדים המופיעים בפניו.
הספר מתחיל בקריאת פסק-הדין של הרכב-השופטים בראשות פוט, במשפטה של צעירה שהואשמה בגניבה מחברה לשעבר.
פוט מבקש לזכותה, משום שלדעתו האשמה לא הוכחה, ואילו שני חבריו סבורים, כי יש להרשיעה.
מכיוון שלפי דעת הרוב יפול דבר, היא נשלחת למאסר של שלוש שנים.

באותו מעמד מואס פוט בטמטום ובצביעות של מערכת המשפט הצרפתית, ומכנה את שני עמיתיו לכס בשם "אידיוטים", ופורש מעולם השיפוט.
כאשר נשיא לשכת עורכי-הדין מזמינו לשוב ולהצטרף למעמד עורכי-הדין הוא דוחה אותו בנימוק,
שהוא אינו מוכן לבוא בשערי "שוק זה של נקמות בתשלום"

יש לפיטיגרילי ביקורת מרה, נוקבת ומקורית על שופטים, פרי צפייה ארוכה במערכות-המשפט.
הוא אינו מאמין, שהשופטים עושים משפט-צדק - לא מפני שהם מושחתים, אלא משום שהם מתעצלים, וחלקם אף חסרי השכלה מספקת ונעדרי חוש אחריות.
בתחילת דרכם הם מנסים למלא את תפקידם באחריות, אך השחיקה מהירה, ואז השופט "מתנחם במחשבה שאם יטעה, טעותו תתוקן בשלב הערעור".
כשמדובר בשופט היושב בערכאת-ערעור, הוא "מרגיע את עצמו בכך שהמקרה נבחן בערכה הנמוכה, ושם בוודאי נשקלו הנסיבות ונשמעו העדים.

פוט שומע גם שיעורים בפילוסופיה בסורבון, שם הוא מכיר סטודנטית בשם יוטה שומאן, העוסקת לפרנסתה באקרובטיקה בקרקס.
ומאחר שגם הוא מצטיין בזריזות-ידיים, הוא זונח כליל את מקצועו, והופך לליצן מצליח בקרקס.
פוט מתאהב ביוטה שומאן, ומכאן ואילך עוסק בנושאו השני של הספר: החיפוש אחרי האהבה, או הניסיון להבין את האהבה.

מסקנתו של פיטיגרילי מרה: אין צדק במשפט, ואין אהבת-אמת.

ספר קטן ומענין הדן על מהות החיים. מאד מומלץ לקריאה.
הסיפור מתרכז בשתי דמויות השופט פוט ויוטה שומאן שנפגשו בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה. הוא שופט מנוסה בבית המשפט היא לולינית על סוס בקירקס. היא צעירה בתחילת שנות ה20 הוא בן 35.לה נסיון רב ביחסים עם גברים לו נסיון גדול בחיים ובמערכות השלטון והמשפט. כך הם משלימים זה את זו. שניהם חדי מחשבה ולשון ולשניהם דעה ברורה על נושאים רבים בחיים. על מערכת המשפט שאינה קשורה לצדק על הזוגיות שאינה חייבת לבוא עם אהבה, על החיים בפריז על חברות וכו בעצם זה ספר פילוסופי מענין המסתתר בתוך סיפור אהבה.

מה מותר האדם? יש האומרים יכולתו ליצור רעיונות מופשטים ולפעול על פיהם. השופט פוט - ראש הרכב של שלושה שופטים - יוצא יום אחד מכליו, ובהקראת גזר הדין משמיע מעל הדוכן את דעתו הבוטה על מערכת המשפט ועל שותפיו השופטים, שלא הסכימו לדעתו על חפות נאשמת, והחליטו להרשיעה בדין. הדברים נאמרים במלוא הבוטות האפשרית, ואחריהם השופט מתפטר. זו תחילתו של הרומאן הזה, אבל, לדעתי, ההתחלה שייכת בכלל לספר אחר...פאולו פוט, שאינו עוד שופט, יוצא למסע תגליות לגבי כל מה שחשוב בחיים: מהות האהבה, פילוסופיה, יחס לבגידה, בריחה ומה לא. המסע שלו מוביל אותו דרך קרקס, פרשיית אהבה ופגישות עם אנשים שונים לניסיון ענישה עצמית ובריחה למקום הרחוק ביותר מחייו בצרפת.

פיטיגרילי הוא שם העט של דינו סגרה, סופר ועיתונאי איטלקי. הוא לא רק המציא לעצמו שם, הוא גם ניסה להחליף זהות: הוא כותב על צרפת ועל הכללים בה, למרות שלגיבורו קוראים בכלל פאולו והספר איטלקי (רגשני ולא ממוקד) ברוחו (אני יודעת שזו הכללה קרימינלית). הסופר מנסה לתפוס מרובה ובדרך מאבד את הצפון.

הספר נכתב בפאריס ב1929 וגילו ניכר עליו: לא כי הסיפור אינו חינני לעתים, אלא כי הוא גדוש בהגיגים פילוסופיים שנראים נטולי תכלית, ומנסה לגרום לקוראיו הרגשה שהוא עמוק, כשבעצם הוא חוזר על קלישאות המוכרות לכולנו מגיל ההתבגרות. תאורי הדמויות והתנהגותן נראים היום אנאכרוניסטיים, והספר, למרות דקיקותו - 227 עמודים בפורמט של עם עובד - מעיק למדי עם גודש תובנות שיכלו לפרנס ברווחה 5 ספרים.

לא יודעת מי יכול להנות מהספר הזה: אולי צעירים רומנטיים שמהות החיים והאהבה מעסיקה אותם. אנשים שעברו את המצב הזה מן הסתם פשוט יתעייפו ממנו.

*

מה קורה כששופט חש שמקרה המובא לפניו מצדיק זיכוי משום שיש כאן עיוות דין וחוסר צדק? הוא הולך עם מצפונו ומזכה את הנאשמת, במקרה זה. כך חשב שיש לעשות השופט פאולו פוט. אלא שבמקרה הזה הוא היה בדעת מיעוט ולכן בהקראת החלטת השופטים מחליט השופט פוט לכנות את שני עמיתיו אידיוטים ולהגיש את התפטרותו מכס השיפוט במקרה זה ובכלל.

המקרה כמובן מעורר הדים עצומים בצרפת של 1930, העיתונות עטה על המקרה, המצלמות מבזיקות וכל העיתונים יוצאים בהכרזה על השופטים האידיוטים והשופט האמיץ המכריז על לקותם השכלית. עיתונאים רבים צרים על ביתו של פוט, מבקשים לראיינו וזה מכריז שאין לו ממש מה לומר, אבל אומר את דברו בישירות.

הנאשמת נשלחת למאסר, אך מערערת עפ"י המלצתו של השופט פוט, שיחד עם ההכרזה על אי כשירותם של עמיתיו השופטים ממליץ לפניה על הערעור.

אבל עד לערעור מחפש לעצמו השופט לשעבר עיסוק חדש, כזה שלא יעסוק בדיני נפשות. את העיסוק החדש הוא מוצא דרך ידידתו, בעתיד חברתו, יוטה שומאן, המתגלה כלוליינית בקרקס. זה מביא את פוט לעיסוק החדש, כזה שלא יעסוק בדיני נפשות, אפילו יצחק עם ועל הנפשות בטוב לב: ליצן בקרקס.

פוט, בן 35 כשופט בדימוס, מצליח מאוד בעיסוקו החדש. ההצלחה היא גם בשל הפרסום שלו לאחר תקרית האידיוטים וגם בכשרונו להצחיק ולהלהיב את הקהל.

עד כאן מתכון לספר טוב. הכתיבה חכמה לרוב, אפשר לצטט ציטוטים רבים הנוגעים לאופי האנושי החמקמק, לשרירות לבם של העוסקים בשיפוט וכך הלאה. אלא שלמרבה הצער הספר לא ממריא כלל וכלל. עוד עמוד ועוד עמוד, הבטחה יש, קיום של ממש אין. בסופה של נובלה זו טוויסט או שניים, אבל זה לא מצדיק את הספרון הזה בכללותו. זה מצער במיוחד משום שהכותב מגלה כשרון, הנושא דווקא מעניין והרעיון בכללותו מגלם הבטחה לנקודת מבט אנושית חדשה. החמצה.

זה סיפור על שופט שמרים ידיים אל מול מערכת המשפט נעדרת הצדק. התיאורים של בית החרושת לצדק רוויים בביקורת שנונה, שמציגה את בתי המשפט כמגוחכים לגמרי בראייה הגיונית בריאה. אבל אותו שופט הוא גם אדם מאוהב, הוא מאוהב בבחורה צעירה וחכמה, בעלת ראיית עולם הגיונית ומדויקת, היא משתמשת בשכל ובהיגיון ומצליחה להבחין בבהירות במציאות שמולה. בדיוק כמוהו. ולמרות החששות הראשוניים, סיפור האהבה עולה ומצליח והשניים נהנים מיופיו של העולם וזה מזה.
אבל אז משהו משתבש, גם בעלילה וגם בכיוון הכללי של הספר. ההיגיון הבריא, מסתבר, טעה. השופט החכם נפל במלכודת התמימות. כל השכל וההיגיון וטוב הלב והיושרה לא שווים כלום כשאתה מאמין לבני אדם.
האמת שקצת איבדתי את הרצון לסיים את הספר, בשלב ה"התפכחות" של השופט. אבל עכשיו, כשאני כותבת את הביקורת, אני מבינה מה הסופר רצה. בחלקו הראשון של הספר העולם נראה אופטימי, לצד בני האדם שטופי המוח, הפועלים על אוטומט, המתוכנתים על פי סטריאוטיפים, היו בני אדם הגיוניים שידעו לפענח את המציאות כפי שהיא. ובחלק השני, התמימים התגלו כערמומיים, הנאמנים כבוגדניים, ועקרת הבית הנקייה כזונה. ועכשיו מסתבר שמי שהלך עיוור אחרי קודים חברתיים, היה דווקא השופט הצדקן שלנו.
בהחלט מפח נפש.
אני כן ממליצה לקרוא את הספר הזה, כי הביקורת על מערכת המשפט מצחיקה מאוד, כי כיף לבקר בפריז דרך ספר, כי עדיף בהחלט לבקר בה בשנות ה-30, כי כיף להתאהב בעלמה שומאן, כי הוא נותן השראה למי שחוקר את האהבה.

העמוד הראשון של הספר מבטיח גדולות - שופט שבמהלך דיון, בפתאומיות, משתלח בשני השופטים שאיתו במשפט מכיוון שהוא בדעת מיעוט, וקורא להם מטומטמים, ולאחר מכן מתפטר בסערה.

לצערי הרב, כגודל הציפיות כך גודל האכזבה - המסע שעובר השופט פוט לא ממש עניין אותי.

אני חושב שבאופן כללי הספר הזה הוא אירופאי מובהק. סופר איטלקי מספר על שופט איטלקי ואהובתו הגרמנייה.

בעוד שספרים אמריקאים (ובריטים גם) מתמקדים יותר בזרימת העלילה ובדמויות פחות רגשניות, הספר הזה מתאר לפרטי פרטים את פריז, את רגשותיו של השופט, את תהיותיו הרבות ומנסה לספק שפע של אנקדוטות חוכמה.
יכול להיות שלקהל אחר זה יעבוד ממש מצויין - אבל לי הוא ממש לא זרם טוב.

יאמר גם לחיוב שהסוף, גם אם נאיבי, בכל זאת העלה בי חיוך מסויים.
אני מניח שבגלל זה, ובגלל שבכל זאת הוא לא רדוד עד כדי מבוכה, זה לא ספר איום ונורא - אלא פשוט ספר שלא הסתדרתי איתו. קורה. מותר.

ספר חובה לשופטים, כמה נכונים הדברים להיום, וכנראה לתמיד, מערכת משפט צפויה השבויה בקונספציות של מוסכמות נשברת על ידי שופט שלא יכול היה לשאת את העמדת הפנים המתחסדת ומגלה את עולם האמת- מומלץ לכל עו"ד לטיגטור, גם פלילי וגם אחזרחי.

מי לא חולם לקום ביום בהיר, לשבור את הכלים ולעשות משהו אחר?

קם לו איש - שופט מכובד, אומר לקולגות שלו מה הוא חושב עליהם באמת, ואז הולך לעבוד בקרקס.

אבל כמו כל דבר בחיים, גם שבירת כלים מחייבת לקנות סרוויס חדש...

בקיצור, ספר קטן ומקסים, שנון מאוד ובעיקר גורם להזדהות עמוקה.

מומלץ בחום!

ספר שנפל לידי. הספרנית ספרה לי שבעבר הוא היה מוחרם בדומה ל"מאהבה של ליידי צ'אטרלי". זה לא שאין לספר הזה מה להגיד בנושאים חשובים ביותר. הוא דן באהבה, כיצד ראוי לנצל את החיים, מערכות הארגון והסדר של החיים ועוד - הוא עושה זאת בקלילות ומבלי לקחת את עצמו ברצינות רבה מדי. לא קראתי אותו בנשימה עצורה אך בהחלט לא בזבוז זמן.
חביב למדי.