ספר מקסים..

נעים לקריאה. נעים להאזנה. חריזה יפה ורמת טקסט גבוהה, יש בו כדי להעשיר את אוצר המלים גם שלי וגם של הילדים.
בנוסף לכך, איוריו של דני קרמן משעשעים וממחישים בצורה מאוד מדוייקת ויפה את האוירה הרגשית שבאה לידי ביטוי בטקסט.

בעיני הילדים הספר משעשע והם מסוגלים להזדהות עם התחושה של "אף אחד לא מקשיב לי", אך עבור ההורים, הוא מעין "שעון מעורר".. לפחות בעיני.
האיור הראשון בספר הוא רקע שחור הפרוש על פני שני עמודים, ובפינה השמאלית התחתונה, ביצה אחת, בודדת.
האיור הזה אומר המון..
לילדים כמובן, זו סתם ביצה.. הלאה אימא! תעבירי דף!

הסיפור מדבר על אפרוח קטן שתקוע בביצה ולא מצליח לבקוע.
בתחילת הספר, אופן הצגת השורות והאיורים מאוד מבליטים את המצוקה בה נמצא האפרוח הכלוא בביצה.
הוא בבעיה. קורא להוריו, דופק , צועק, בוכה סגור שם בפנים ותוך כדי הוא שומע את כולם בחוץ ממשיכים.
מתכוננים לערב חג ראש השנה והוא תקוע!
אף אחד לא שומע אותו או מרגיש בחסרונו עד שמגיעה השעה לצאת מהבית.
איפה הם היו כשצעק? כשבכה?.. הם נזכרו בו רק בשעת ספירת המלאי! תשעה אפרוחים.. אופס, חסר אחד..
לא רק שלא שמעו אותו קורא לעזרה, בועט וצועק שם מתוך הביצה, הם אפילו לא שמו לב לכך שהוא בכלל לא בקע.
דווקא אחרי שהוא כבר התיאש ונרדם, שמעו אותו..
הם שמעו את הנשימות שלו.

מוסר השכל:
כל נפש ילד כלואה בתוך ביצה.
לפעמים טוב לה שם, לפעמים רע.
לפעמים היא זקוקה לעידוד, תמיכה, או סוג כלשהו של עזרה.
ואם עוצרים ומקשיבים לרגע, אפשר לשמוע גם קול נשימה דקה
הטומן בחובו איזשהו צורך, או איזו שהיא מצוקה.

כדאי וצריך להקשיב באמת.

הספר מומלץ. ללא ספק.