המילה הראשונה שחלפה בראשי עם קריאת הספר היא "יצריות". ספר ייצרי, אפל, לעתים מותח.
התוכן קשה, מכביד. לתחושת הכובד תורמים הרגשות המוחצנים, המאד מודגשים, חזקים, קיצוניים ומנוגדים. מצאתי את עצמי מדלגת על שורות,
כי הן חזרו על עצמן בדרך כזו או אחרת, להדגשה וחיזוק (אבל רק על שורות). למרות האפלה והכובד, הספר קריא.
קטעים ממנו מזכירים את הסרט: "חוטים מוסתרים". היתה לי תחושה דומה (תחושת אי נוחות) בשני המקרים.
בהתייחס למבקרים האחרים באתר, אומר שהסיפור לא פחות אמין מעלילות וסיפורים בספרים, סרטים אחרים.
בעיני הספר הפתיע לטובה. עובדה שסיימתיו ביום וחצי (ובתקופה בה איני מתחברת לכל ספר, נראה כי הספר עשה את שלו).

כשהחזקתי בספר לראשונה הרגשתי הבטחה של ספר איכותי איזה רומן מעניין בפרט בתחילת הספר שבה ישנה מודעה מכמירת לב של גבר בודד המחפש אישה. הרגיש לי כמו רומן נפלא ומרגש אך הפתעה בין דפי הספר מצאתי לא אחרת מאותם רומנים זולים המלאים זימה נקמה ותככים בסגנון הירוד ביותר הפכתי שוב ומצאתי שיצא בהוצאת כינרת? האומנם? זילות ההוצאה או משהו שלא הבנתי?
יחד עם זאת, הספר קריא מאוד ובעיתות של שריפה משתוללת על יערות הכרמל כשהלב כמעט רובו מול הטלויזיה ומול מה שקורה ומידי פעם למען השפיות פונים לספר זה אכן "עשה את העבודה". סיימתי לקרוא אותו.

יש סיפור. הוא מעניין. הוא כתוב היטב. והוא לחלוטין לא אמין. לא שאמינות בסיפור מהסוג הזה נדרשת, אבל שתדעו.

לפעמים צריך להניח לעבר
ולהתקדם לעתיד
ספר נחמד עצוב מדי