ספר רגיש ושובר לב על ילדות בצל עוני מחפיר והורים בלתי קונבנציונלים. כותבת הביוגרפיה מציגה את הרגעים הקשיים בילדותה מנקודת מבט של חמלה ואהבה גדולה להוריה, למרות מה שבעיני הקורא נתפס כהזנחה משוועת, והפער הזה יוצר עניין מיוחד בעת הקריאה.

בן זיסקינד, צעיר יהודי מתבודד, גונב ציור של שאגאל מהמוזיאון לאומנות יהודית בניו יורק. בן ואחותו התאומה שרה מנסים לפענח כיצד התגלגל ציור זה, שהיה שיייך בעבר למשפחתם, לתערוכה. תוך כדי בירור, נחשפים קורותיהם של שלושה דורות במשפחת קולבאק-זיסקין, מרוסיה בתחילת שנות העשרים של המאה שעברה ועד לארצות הברית של תחילת המאה הזאת דרך המלחמה בויאטנם. סיפורו של הציור מתחיל כאשר סבם של בן ושרה, בוריס קולבאק הנער, יהודי ניצול פוגרומים הגיע לבית יתומים יהודיים בפאתי מוסקבה, שם למד ציור ממארק שאגאל והתוודע לידידו של הצייר, הסופר היידי "דר נסתר".
הספר שזור בקטעים מספרות היידיש של "דר נסתר", י.ל. פרץ, שלום עליכם, איציק מאנגר ועוד, ובתיאורי ציורים סוריאליסטיים. הגלגול, עליו נקרא הספר, איננו רק גילגולו של הציור, או גילגולה של המשפחה, אלא גילגולו של האדם, מהיותו עובר ברחם אימו ועד למותו. הסיפור המדרשי על התינוק הלומד את כל התורה לפני הולדתו ומלאך סותר לו על פיו סמוך ללידתו כדי שישכח הכל, עובר כחוט השני לכל אורך הספר ומגיע לשיאו בפרק החזק החותם את הספר.
זהו אחד הספרים המיוחדים ביותר שקראתי לאחרונה. ייחודו איננו בעלילה, שהיא מעניינת ומרשימה בפני עצמה, אלא בצורת הכתיבה ובהצלחתו לשלב איזכורי ספרות ואומנות בצורה אוטנטית ומהנה.

זהו ספר על התמודדות למשרת מרצה להיסטוריה של המדע באוניברסיטה אמריקאית יוקרתית. ארבעת המועמדים וחברי הסגל מיצגים כל אחד בדרכו ארכי-טיפוס שונה של חברי הסגל והדוקטורנטים באונברסיטאות. בין שלל הדמויות ניתן למצוא את החוקר היהיר, החוקר היסודי אך איטי, חבר הסגל הבטלן שלאחר שקיבל קביעות איננו עושה דבר, הפרופסור הביקורתי שעבורו המחקר של כל שאר חברי הסגל נחות, וכל סמינר מחלקתי הוא הזדמנות לקטול ולהעביר ביקורת, החוקרת הצעירה והמוכשרת שביישנותו עולה לה בקידומה, והסטודנט החנפן שיודע יותר טוב מכל חברי הסגל מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים. מכאן גם נובע חסרונו העיקרי של הספר: העדר התפתחות ממשית של העלילה או של הדמויות עצמן. מכיוון שכל דמות נבחרה ליצג תכונת אופי מסוימת, היא שבויה בה וכמעט ואיננה לומדת או מתפתחת במהלך העלילה.
כפראפראזה לשבעת החטאים העתיקים הספר בנוי משבעה שערים שכל שער מיצג מידה רעה אחרת: איטיות, שנאה, בטלה, בורות, כפיות טובה, קנאה וחמדנות. כל אחד מהשערים נמסר מנקודת מבט של דמות אחרת בסיפור דבר המסייע ליצירת תמונה מלאה יותר ואירונית לגבי ההתרחשויות והתחושות של הדמויות.
הספר כתוב בצורה שנונה ומצליח להעלות חיוך ותחושת חמלה, גם אצל מי שלא בא מעולם האקדמיה, כלפי הפאטטיות של האדם ומאבקי הכוח שהוא מעורב בהם. עם זאת, אין לי ספק שכמי שמכירה היטב את עולם האקדמיה על תככיו שאבתי מהספר הנאה נוספת כאשר מצאתי דמויות המייצגות בצורה כל כך מדויקת ומכמירת לב אנשים שאני מכירה.

שאלת "סביבה מול תורשה" היא שאלה עתיקת יומין שדורות שלמים של פסיכולוגים מתחבטים בה. שאלה זו היא הציר המרכזי של הספר "צריך לדבר על קווין". המכתבים מאווה לאביו של קווין מנסים לנתח את המניע לרצח קר ומחושב שביצע קווין בתשעה מחבריו ללימודים. אמו ועימה הקורא מתחבטים בשאלת המניע. אווה מתארת ילד שטני, שכבר מרגע לידתו היה בעל מזג גרוע, הרבה לבכות ולהתלונן. כבר בילדותו המוקדמת היה פוגע באופן זדוני בחפצים היקרים לליבה של אימו ובאנשים סביבו. הוא אפילו היה מתוחכם מספיק כדי להסתיר את יכולתו לדבר על מנת למנוע מהוריו את ההנאה שבציפיה בילדם המתפתח. מול התזה המרכזית הזאת ניצבת האופציה החלופית של כשלון בחינוך שניתן לקווין על ידי הוריו. אביו מוצג כיצור פתאטי, עיוור למגרעותיו של בנו, שלא היה מסוגל להציב גבולות חיונים לקווין. לעומתו, אווה מוצגת כאם קרה, צינית ומרוחקת. אווה שכפי הנראה סבלה מדיכאון אחרי לידת בנה, המשיכה גם לאחר התקופה הראשונית לדחות את בנה ולראות בו את מקור הרע בכל בעיה שצצה בסביבתו. גם מקומה של הביקורת על החברה האמריקאית לא נפקד. אווה מעלה את הסברה שאורח החיים האמריקאי הנהנתני מותיר נערים בוואקום תרבותי בו הדרך האפקטיבית שלהם להשיג תהילת נצח ופרסום עוברת דרך רצח המוני. בסופה של קריאה, שאלת המניע לרצח ואיתה שאלת "הסביבה מול התורשה" נותרות פתוחות. עם זאת, מתחזק הרושם שהקשר הבעייתי בין קווין לאמו שיחק תפקיד מרכזי ברצח, בעזרתו ניסה קווין להעניש את אימו אך גם למשוך את תשומת ליבה.
זהו ספר אמיץ שמעז להטיל ספק בטאבו המרכזי של חיי המשפחה הבורגנית המודרנית, אהבת אם לילדיה. הספר דן בכנות מפתיעה בנושאים שאנו כחברה מעדיפים בדרך כלל לטאטא מתחת לשטיח: החל מהעובדה שלא כל הילדים חמודים, עד לסיבות הלא נכונות בגללן מביאים אנשים ילדים לעולם

כאשר גרייס לואסון אוספת תמונות מפיתוח היא מופתעת לגלות תמונה מסתורית בת כעשרים שנה של בעלה ג'ק וארבעה חברים שלו. בעלה מגיב בצורה מוזרה למראה התמונה ונעלם עוד באותו לילה עם התמונה. במסעה של גרייס אל האמת היא מגלה סודות מעברו של בעלה ומעברה.
אני לא אגלה מעבר לזאת כי זה רק יקלקל את ההנאה, אבל זהו ספר מתח מצוין. העלילה זורמת, הסוף איננו צפוי וממשיך להפתיע עד הרגע האחרון בלי להיות מופרך או תלוש מהעלילה שקדמה לו. אם בא לכם ספר מתח טוב הוא בהחלט ממולץ.

בשנת 1996 כריסטין והיד הן שתי נשים יריבות ומזדקנות החיות בבדידות בית משפחת קוזי. בתחילת ההווה של הרומן מגיעה לבית ג'וניור וויויאן, צעירה בת עשרים, הנשכרת על ידי היד לסייע לה במטלות הבית ובמשימה סודית הקשורה ליריבות בין שתי הנשים. המוקד המרכזי של הרומן הוא אהבתן של שבע נשים שונות בחייו של ביל קוזי אליו: היד, כריסטיאן, מיי (אמה של כריסטיאן וכלתו של ביל), אל המבשלת במלון, ג'וליה אשתו הראשונה של ביל, ג'ונייר הצעירה וסלסטיאל. קוזי הוא גבר שחור בגיל העמידה המנהל בית מלון לשחורים ומצליח לשחק על פי כללי המשחק של הלבנים. הנשים מחפשות אישוש לאהבתו של דמות האב הגדול אליהם, מי כנכדה, מי ככלה, מי כמועסקת ומי כאהובה וכאשה, אך במקום אהבה הספר עוסק בעיקר בשנאה וביריבות בין הנשים. הספר בנוי כמונולוגים של הדמויות המרכזיות המשחזרות את העבר.
היד וכריסטין היו חברות צעירות בנות אחת עשרה-שתיים עשרה כאשר סבה של כריסטין מחליט לשאת את היד לאשה לאחר מות אישתו הראשונה, ובין לילה הידידות והאהבה בין שתי הנערות הופכת ליריבות ולשנאה המובילות לסילוקה של כריסטיאן מהבית. תוך כדי קריאה מסתבר שאף אחת מן הנשים שאהבו את ביל קוזי לא זכתה לאהבתו האמיתית, ליבו היה נתון לאשה מסתורית עמה נמנע ממנו להקים משפחה בשל מוסכמות חברתיות. האהבה עליה קרוא שם הספר, איננה רק האהבה העקרה של הנשים לביל קוזי, אלא גם סיפור האהבה התמימה של שתי הנערות הצעירות שנגדעה בשל התערבות המבוגרים, בושה וחוסר תקשורת.
זהו ספר מענג לקריאה ואחד הספרים היותר טובים של טוני מוריסון. תהליך הקריאה עצמו הוא מסע מרתק לגילוי העלילה ונדרשתי לקריאה חוזרת על מנת לשים לב לרמזים המקדימים השתולים במהלך העלילה, והקריאה החוזרת היתה מהנה לאין ערוך מהראשונה.
מימד נוסף שנלווה לרומן זה כלרבים מספריה של טוני מוריסון הוא המאבק החברתי לשיוויון זכויות של השחורים בארצות הברית. כאשר ברומן זה מוריסון חושפת כיצד מאבקים חברתיים מסוימים מתנגשים באחרים, והנשים השחורות נשארות פגועות בשל אותו המאבק לשיוויון גזעי.

מיכי, טייס ריסוס בן שלושים, מתעלף במהלך יום עבודה רגיל. ההתעלפות גוררת סדרת בדיקות וממצאים מדאיגים. בעקבותיהם מיכי מחליט לשבור את השיגרה ולצאת לסיני לצפות בשיטפון במדבר. אביו, איתמר, היסטוריון בעברו וחקלאי בהווה, מחליט להצטרף אליו למסע התרמילאים המלמד את ההיסטוריון להניח מעט לעבר ולהתמקד ברגע. המסע החיצוני מלווה במסע פנימי ובהתקרבות של האב ובנו. השתיקות התלויות בינהם והשאלות שמעולם לא נשאלו מפנות את דרכם לשתיקות מעט יותר נינוחות ולשותפות בחווית הרגע.
ברקע עומד סיפורה של האם, חדוה, ניצולת שואה, שחוסר יכולתה להתמודד עם העבר הוביל למותה בגיל צעיר, ולהפיכת איתמר לתחליף אם. אחיה יצחק, הדוד המסתורי, בוחר להתמודד עם העבר בצורה שונה מאחותו, ויוצא לשליחויות מיסתוריות ברחבי אירופה.
הספר מעלה לדיון סוגיות חשובות ביחסי אבות ובנים, החל מהקרבה של הורים העלולה להוביל לכעס עצור, וכלה בצורך ההורי הבלתי נשלט לגונן ולא להרפות. מתוך הקריאה עולה השאלה עד כמה דור הילדים יכול באמת להכיר את הוריו, עד כמה אנחנו מעיזים לדבר על הדברים החשובים באמת, ומדוע הבושה והרחמים ההדדים כל-כך תבועים במערכות היחסים המורכבות הללו.
מול יחסי מיכי ואביו עומדת כמראה מערכת היחסים בין עוואד, המדריך הבדואי, ואביו. עוואד שהיה כעיניים לאביו העיוור במדבר, סמך עליו בעיניים עצומות ולמד ממנו את ההתנהלות במדבר, מציב דגם חלופי להתנהלות בהווה.
הספר כתוב בצורה זורמת ונוגעת ללב ומוצג מנקודת מבטם של ארבע דמויות שונות: מיכי, איתמר, עוואד ויצחק. גדולותו של הספר היא היכולת לגעת ברגשות הנסתרים של הדמויות באופן לא ביקורתי.

חיים באר מוזמן לקחת חלק בועדת היגוי לכנס על גדות אגם ואנזה שבגרמניה. הרומן מתמקד בארבעת ימי ההתוועדות ובמפגש של הסופר עם ארבעת משתתפי הועידה האחרים: קתרינה זיגלר, דוקטורנית צעירה וגרמניה החוקרת את שירת אלזה לסקר-שילר; סלומון רפופורט, סוחר ספרים ניצול שואה; פרופסור וינאי ויומרני בשם בילקר-בולקר; ואיש עסקים ממולח ואב שכול רפאל זוסמן שיזם את ההתכנסויות המלומדות לזכרה של בתו מרי שמתה בחוף דאב בסיני.
הרומן איננו בעל עלילה אחידה ורצופה, אלא משובץ בעלילות משנה רבות המדלגות על זמנים כרונולוגים ומיקום גאוגרפי, ואשר החוט המקשר בינהם הוא אהבת הספר. בהתאם לכך, על עטיפת הספר ובמרכזו של הסיפור נמצא דגם הספריה הריקה המוצב כיד-זיכרון לשריפת הספרים בכיכר האופרה בברלין ב 10 במאי 1933.
אחד ממוקדי הרומן העיקרים הוא סיפורו של רפופורט שהוברח על ידי אמו מגרמניה לפני השואה, אך אביו שחרד לסיפריתו העצומה, סרב לעזוב וניספה בשואה. רפופורט בוחר להנציח את כיליון הספריה ומות אביו בהקמת כעין מקדש לשאריות הספר "הגלגול", שנאספו על ידי אביו לאחר העלאת הספרים על המוקד בכיכר האופרה בברלין. באופן סימלי בוחר רפופורט שלא להחזיק יותר ספרים ברשותו אלא רק לסחור בהם, ועם זאת מנסה ללא הצלחה למצוא שרידים מספריתו המפוארת של אביו, שאבדה.
הספר גדוש במאורעות, מקומות ותאריכים סימלים, בינהם קיומו של הכנס דווקא ליד אגם ואנזה ב-20 לינואר, במקום ובתאריך בו התכנסה הועידה שהחליטה על הפתרון הסופי ב 1942. וטביעתה של הבת מירי בים סוף, בתאריך בו נאמרת פרשת השבוע "בשלח", בה מסופר על שירתה של מרים הנביאה על גדות ים סוף, לאחר חציתו בשלום.
למרות ההסברים המשובצים במהלך הרומן קשה לקרוא אותו ללא ידע נרחב בתרבות העברית, ובעיקר בתנ"ך ובמדרש. מי שיצלח את הקשיים הללו יהנה מספר אינטלגנטי הנטוע עמוק במסורת היהודית וחותר להבנת הנפש היהודית המסוכסכת.

זוהי נובלה קצרה המתארת מספר שעות ספורות וקרטיות בחיי זוג נשוי באנגליה של תחילת שנות השישים. פלורנס ואדוארד שאך עתה נישאו עומדים לממש את ליל כלולותיהם, אך מבוכה, בורות וחסמים תרבותים עומדים בדרכם. פלורנס היא נגנת כינור מוכשרת ומשכילה החוששת ממעשה האהבה. אדוארד הוא בחור משכיל הלומד היסטוריה, חולם לכתוב ביוגרפיות של אנשים בשולי ההיסטוריה, ומצפה למעשה האהבה כבר כמעט שנה. אנגליה, בה מתרחש הסיפור, עדיין שקועה במוסכמות חברתיות מיושנות ונאיביות. זהו עולם בו הגלולה למניעת הריון עדין לא נפוצה ובו על מנת לקיים יחסי מין יש להתחתן קודם לכן. מקיואן מתאר ברגישות ובחמלה את חוסר ההבנה ההדדי, בעיות התקשורת וחיבוטי הנפש של הגיבורים ומצליח לברוא דמויות עמוקות ומורכבות המתמודדות עם חוויה מכוננת בתהליך ההתבגרות האנושי והאוניברסאלי. כמו בספרים אחרים של מקיואן, עולה האפשרות שרגע מסוים וקריטי בסיפור היה יכול לשנות את גורלם של גיבוריו מן הקצה אל הקצה ומשאיר אותנו לתהות מה היה קורה אם אדוארד היה מחליט להגיב אחרת. זהו ספר קסום, עדין ורגיש שלא הצלחתי להניח מידי. ממומלץ ביותר.