העיר והכלבים/ מריו ורגס יוסה

כבר התוודיתי קבל אתר וקוראים באחת מחוות דעתי על ספריו של מריו ורגס שאני מוקסמת ואוהדת גדולה של כתיבתו של הסופר והבטחתי אך ורק לעצמי שאשתדל מאוד לקרוא את כל מה שכתב עד עכשו.
העיר והכלבים הוא הספר החמישי של יוסה שסיימתי.
מה שיש לי להגיד: יוסה מפתיע אותי כל פעם מחדש.
כל ספר הוא פנינה מושקעת בפני עצמה.
הנושא, הסגנון, העלילה שונים בכל אחד מ חמשת הספרים שקראתי.
ויש משהו מנשמתו של הסופר אותה הוא משקיע בכתיבתו הגורמת לספריו להיות כל כך מיוחדים ומענינים.

סיפורו של יוסה מתמקד בחיי צוערים בפנימיה צבאית
בלימה, פרו.
פנימיה צבאית מזכירה לי כמה פנימיות צבאיות שקיימות
דוקא בארץ. בהם מתחנכים לומדים ואף גרו בעבר עתודה
של בעלי מקצוע וקצינים לעתיד לצה"ל.
אותן פנימיות היו יוקרתיות ומבוקשות וכדי להתקבל אליהן
היה צריך לעבור תנאי קבלה שונים ולענות על סטנדרטים
מסוימים.
גם באותה פנימיה צבאית נוקשה בסיפורו של יוסה התקבלו נערים ממשפחות של בעלי ממון אבל גם נערים ממעמדות נמוכים יותר.
היה שם חתך אוכלוסיה מגוון.
היחסים בין הנערים היו של שולטים ונשלטים, חזקים וחלשים
קליקות עם אינטרסים, חברויות.
הודבקו כינויים במקום שמות לכל צוער כמעט. החיים היו אופיינים למוסדות דומים במקומות אחרים.
הבוגרים הם שליטי העל והצעירים יותר "בשר תותחים" הנשלטים על ידי הגדולים יותר בגיל.
ישנם בספר תיאורי מאבקים אישיים וקבוצתיים, ישנה התעללות
גדולה בנערים שנחשבו יוצאי דופן.כוחניות ואלימות קשה.
ולפעמים פריקת כל עול ומעשים שלא הולמים ומתאימים
מסגרת צבאית נוקשה.
אך המפקדים בהיררכיה ובדרגות השונות של הפנימיה, אוטמים את העיניים האוזניים ואת הפיות כמו תמונת שלושת הקופים המפורסמת.
גם אם נניח שלא ידעו על מעשים אסורים שנעשו או על מעשה פלילי חמור הם פשוט מטייחים.
הדבר לא היה ולא נברא.
המפקד הבכיר של הפנימיה בהיררכיה מעניש דווקא את זה
שמחליט לנהוג בהגינות ולחקור לעומקו של הארוע.
האשמים יוצאים זכאים. עולם כמנהגו נוהג.
העיקר שהאמת לא תתגלה פן יתגלו גם שחיתותם ואוזלת ידם של הבכירים. נשמע מוכר? נשמע לקוח גם ממציאות אחרת?
הארועים מתוארים דרך עיניהם של שניים מהצוערים
ודרך חייהם מחוץ ובתוך הפנימיה. דרך עברם לפני הפנימיה
החיים בתוך הפנימיה ולאחריה.
שלא תצפו לעלילה בדומה לחטא ועונשו.
ישנם חטאים אבל עונש אין.
מי ששילם ביוקר. שילם.
ומי שחטא המשיך בחייו.
גם זה קורה הרבה.
זה לא הוגן זה לא צודק. אבל קיים.
יוסה מביא את המציאות הפרואנית בצבא או בפנימיה שזה למעשה היינו הך, כפי שהיא.
על הצד האחורי של הכריכה נכתב שהספר יצר מהומה גדולה כשיצא לאור והשלטונות כנראה שרפו אלפי עותקים בכיכר
העיר.
כלומר היה צריך אומץ גדול להוצא ספר המבקר את הצבא והשחיתות בה לאור בפרו ולפרסם אותו.
בזה גדולתו של יוסה לומר את האמת הפנימית שלו.
גם העלילה נבנית לאט לאט, בתחילה לא כל כך הבנתי את חוסר הקשר בין הסיפורים או ריבוי הכינויים או מי עשה מה.
אך באיזשהו שלב הכל מתחיל להתבהר, הדמויות נעשות לקורא מוכרות יותר ואפילו אתה חש הזדהות או כעס ושינאה כלפי דמויות מסוימות.מפתח כלפיהן רגשות ומלווה אותן עד לסופו
של המעשה.
כשסיימתי, המשכתי ועדיין עד לדקות אלו אני ממשיכה לחשוב על הדמויות על העלילה וסיפור המעשה.
עבורי זהו מדד לספר טוב ומומלץ. תהנו.

שמעתי הרבה על ורגס יוסה זוכה פרס הנובל, אך לצערי קצת התאכזבתי מהסיפור הזה. זהו רומן חניכה של צעירים בפנימיה צבאית בפרו, עולם קשוח ואכזרי, אבל הסיפור עצמו לא הצליח להתרומם מבחינתי. חסר בו משהו. החצי השני היה יותר טוב, אבל החצי הראשון היה ממש מייגע. הסיום המפתיע הוא בעיקר בשל העובדה שלאורך חלקים מסוימים בספר יש חוסר בהירות לגבי הזמן ולגבי הדמויות, מה שבהחלט ממעט מהנאת הקריאה. במהלך הקריאה מצאתי את עצמי משווה בינו לבין 'התגנבות יחידים' של קנז. אבל למען האמת אין מה להשוות, התגנבות יחידים עולה עליו עשרות מונים לטעמי. אולי בגלל העולם הדרום אמריקאי הרחוק כל כך מעולמנו. אולי.
יצאתי עם טעם חמוץ מתוק, וספק לגבי טעימה נוספת מפרי עטו של הסופר.

אולי בגלל "בלשי הפרא" שקראתי לאחרונה ואולי דווקא בגלל החלקים המדבריים והמקסיקנים של "שובר שורות", ובטח ובטח בגלל הספרות של גבריאל גרסיה מארקס, ואולי בגלל שייתכן שזה באמת כך, אף פעם לא הייתי שם - אבל איך שלא יהיה, הארצות הלטינו אמריקאיות נתפסות בעיני כמקום ברברי ופראי בו האדם חי, מצד אחד, את חיי האדם הלבן והמעונב והמאוהב והמתבגר, ומצד שני נותן דרור ליצריו הקמאיים והחייתיים ביותר.

לכן אין תרבות המתאימה יותר, בעיני לפחות, כרקע לסיפור על ילדי פנימייה צבאית. שהרי הנערות היא ביות הפרא, שנות ההתענבות, פולחן הכניסה אל עולם המבוגרים המיושב. והצבא, מנגד, הוא עולם של טסטוסטרון וגברא ואון, של פיתוח המפלצת וכוחות ההרג שהטבע נטע בנו עוד לפני שהמציא את החמלה והשכל.

וכפי שציפיתי וקיוויתי, הספר באמת התפוצץ בין שני הקצוות האלה וכולו היה עיר וכלבים, אבל לא פודלים כמובן אלא אלה המשוטטים, החושפים שניים ומפחדים על עצמם. והנערים היו כפי שהם כל נערי העולם, אלה שנקרעים בין הרצון להיות מי שהם לבין הצורך להיות מה שהם נדרשים, בין קבלת החוקים ובין ההכרח לפרוע אותם.

יש עלילה, אבל רק בחציו השני של הספר היא נהיית העיקר. לפניה יש חצי לא פחות מוצלח שקשה להיכנס אליו אבל מהר מאוד הוא מחלץ ממך, תרצה או לא, את הזיכרונות המרירים-מתוקים של שנות נעורך. ויש גם סאטירה על הצבא וכו', ופרו בשנות השישים, פרו שהתרגום הישן יחסית, חוגג היום ארבעים שנה, דווקא מתאים לה להפליא והקפיץ לי את השפה של "אלכס חולה אהבה". כל עוד אני מחזיק אצלי את התרגום המוצלח הזה אני מוכן ואפילו מקווה שהספר יתורגם שנית, תרגום שבמקום להגיד "התכתשו" יספר שהם "הלכו מכות" ויביא את הספר לדור חדש שלא ידע את אלברטו, היגואר והעבד.

מעולה. בהתחלה קשה "לזרום" עם הספר, קשה להבין מי הוא מי ומי עושה/אומר מה, אבל כשהדברים מתבהרים - ההנאה מושלמת. ובייחוד הסוף המפתיע...

בעקבות המלצות חיוביות שקראתי אודות הספר ,היו לי ציפיות

גדולות .אבל התאכזבתי . אם אני קוראת ספר במשך שבוע ימים

ומגיע לעמ' 66 ,בשבילי -זה אומר דרשני .ובכן לא הצלחתי

לקבל שום ניצוץ הנאה מהספר ,למרות שהחומרים הספרותיים

שממנו בנוי הספר הינם טובים מאוד . אז מה קרה לי שלא

הצלחתי להתחבר ? ראשית שפת הכתיבה שמטשטשת בין הווה

לעבר לעתיד ,כך שרצף חוויות הקריאה נקטעת כל הזמן .עודף

של כינויים וטיפוסים שמצריך מפת התמצאות בכל פעם מחדש .

התרגום ישן ,ובעל משפטים שברור שלא כך מדברים צוערים

שבאו משכבות מעמדיות נמוכות .נכון שהתרגום הספר הינו

רלוונטי לשנים שתורגם בשנות ה-80 ,אבל היום לא ניתן

לקרוא אותו ולהנות ממנו ללא גיחוך מסוים .והערה אחת

קטנה: גם עטיפת הספר רדודה במושגי העטיפות של הוצאת עם עובד .

קורא את הספר
מזכיר לי קצת את הצבא בתחילת הטירונות
וחוויה לי הספר שיצרים של אנוש דומים בכל מקום בעולם
האהבה, השינאה, הקינאה הכעס
הרוע השחיתות הקשיחות ההתבגרות

מעולם לא חשבתי שנושא הצבא ידבר אליי, אבל כנראה חשוב איך הנושא מסופר. הספר מעולה!
ספר שהוא ביקורת על הצבא בפרו שמעודד התנהגות גברית אלימה. צבא שמוכן להעלים עין, להסתיר ובעצם לעשות הכל. צבא שמדקלם תקנות וחוקים אבל מפרש אותם כרצונו תוך רמיסה של ערכים.

נעזב מחוסר ענין.