הופתעתי למדי מצפה ל'ככה ככה' להעביר שבת עם ספר קליל וחפיפי.
מיטשל (מיטש) משתחרר מהכלא אחרי שלוש שנים כשאינו זוכר את העבירה בגללה נכלא, אולי משום שהיה מסומם או שיכור מדי כשביצע את התקיפה החמורה. חברו בילי ממתין לו כדי לאסוף אותו ולהציע לו סוג מסויים מאד של עבודה.
מיטש חובב המוזיקה (בספר מוזכרים לא מעט שירים ומבצעיהם) מוצא עצמו מהר שוב בעולם אפל של פשע. סחיטה וכסף מזומן רב, חיסולי חשבונות ללא רחמים, סמים ומוות בחלק הלא נכון של לונדון. רחובות בהם הומלסים ועלובי חיים דורשים כסף ואם מסומם אומר 'תן לי סיגריה' אל תגיד 'אין לי, אני לא מעשן' כי תגמור בבית חולים. עדיף לשלוח אותו בנימה גסה לכל הרוחות. עולם בו לירות בברכיו של אדם זה דבר של מה בכך. במקביל מוצא עבודה כתערובת מוזרה של שיפוצניק-מאהב אצל ליליאן פאלמר, כוכבת תיאטרון אגוצנטרית לא צעירה עם עבר מרשים, כעת מתגוררת באחוזה עם באטלר מסתורי ממוצא הונגרי שמהר יבין מיטש שהוא רחוק מאד מלהיות שה תמים.
הוא נאלץ להתמודד עם בריוני (ברי), אחותו המטורללת והמסטולית דרך קבע ויגלה בהדרגה את האמת על מאסרו.
יש בספר משהו כובש ומהנה עם הפשטות והסגנון הישיר והבוטה, הרבה 'מזד*' ('אני עשיר, עשיר מזד*', 'סיימתי את העבודה המזד****'). סלנג בסגנון 'לפרק לו את הצורה' ו'המוח שלו ניצלה בסיקטיז'. פה ושם תרגום לוקה כמו הלהיט 'הלילה בו נוצחו מדינות הדרום' שתורגם ישירות מאנגלית 'הלילה בו הם הבריחו את דיקסי הזקן'*.
לונדון של סרטי גנגסטרים ואמיתית מאד. אזורים מהם שומר נפשו ירחק בצד פאר ויוקרה.
יצירת מופת מהדהדת זו לא, עם זאת מהנה למדי לאוהבי הז'אנר.
*The night they drove old Dixie down

האמת לא הצלחתי להבין מה ניסה הסופר להגיד, האם כתב פרודיה על חיי הפשע, או סטירה או אולי סתם סיפור סרקסטי. כיון שזה מה שהיה לי לקרא אז סיממתי אותו בהרגשה של חוסר מלח ופלפל, חסר ריח וחסר טעם.

מכירים את זה שכל אחד בשלב כזה או אחר בונה לעצמו קבוצת סופרים\ במאים\ שחקנים\ מוזיקאים שאחרי הוא הולך שבי, אוקי, אז תרשו לי לספר לכם על אחד הגיוסים האחרונים.
קן ברואן ולונדון בולווארד הוא לא עוד ספר טוב, הוא גם לא יצירת מופת אבל מה שהוא כן זה פשוט פצצת אנרגיה בריטית שרצה במהירות על פני הדפים, אז ככה זה מספר על עבריין בריטי שמשתחרר מהכלא, עד לכאן מוכר, אבל היופי הוא שמכאן והלאה אתה לא מבין מה הולך להגיע, הדמויות כל כך מוזרות שבאמת קשה להבין מה הולך לקרות בדף הבא.
אני אישית ממליץ בחום על כל אחד מהספרים של אדון ברואן בכיף (הייתי אומר טיסה אבל מי שיקח יגמור הרבה יותר מהר), הספר הוא ממש כמו הקולנוע של גיא ריצ'י, מהיר, אלים, בוטה ומלא בהומור= מלא כיף

ספר טוב מאוד ,כספר מתח קליל. שנון ומצחיק לפעמים. למרות האלימות ומעשי הרצח המזויעים משום מה נשארת הסימפטיה לפושעים.

ספר מתח משובח.
זה מתחיל כמו עוד סיפור על אסיר משוחרר שלא מצליח להשתחרר מעברו, אבל כאן מדובר על חתיכת עבר. אוסף של טיפוסים על גבול ההזויים, שמספקים שילוב מפתיע בין מתח לבין הומור. האוויר מזכירה סרטי מתח טובים (כמו של טרנטינו, או גיא ריצ'י) והסוף הצליח להפתיע אותי.
בקיצור, ספר מתח מהנה ויעיל, כמו שצריך.

איך מזהים ספר טוב.אתה נהנה מהקריאה.ככל שאתה מתקדם מעניין אותך מה יקרה בהמשך.הקריאה מהירה שוטפת ולפרקים משעשעת.אז למה רק 3 כוכבים?
כי את הספר הזה קראתי אחרי ספר גרוע במיוחד ,אז אני חושש שההתלהבות שלי לא אובייקטיבית.
בכל אופן הספר מספר על אסיר שיוצא מבית הסוהר ."ונאלץ" לשתף פעולה עם חבריו הישנים.בין לבין מוצא עבודה "הגונה".
אך משום מה הצרות נמשכות אליו כלמגנט.לעליה יש פיתול בסוף ,אך הינו די צפוי (לדעתי לפחות).ספר קליל - למי שיש 2 -3 פנויות.

בתור התחלה הוצאת סלע ספרים בהחלט לא עושה עבודה שמניחה את הדעת, הכריכה משעממת, התקציר לא מושך והסיבה היחידה שקניתי אותו היה בגלל שהספר היה במבצע ורציתי משהו קליל ביותר לפני שאני עובר לספר רציני יותר ("הנערה ששיחקה באש" )

בתור ספר שאמור להיות מותחן פשע קומי, הספר לא מותח לא משעשע והפשעים כל כך לא אמיתים עד שאפילו ילד טוב ירושלים מהדרום כמוני יכול לנחור בבוז ולהרגיש נינוח עם זה.

הספר מתבטא בשפה ילדותית, כתיבה לא זורמת ונקודת האור היחידה בכל הסיפור, זה שמגולגל בספר וזה שאני מגלגל פה- זה שהסופר תמיד עצר את העלילה לפני הקטעים הוולגרים שאני כל כך לא מעריך.

בסופו של דבר לא נותר אלא לתהות האם גם הסופר, ולא רק הגיבור שלו, גלגל איזה משהו לפני שנכנס לפעולה?

קורא עכשיו את הספר.לא ברמה בינלאומית אבל קולח וקריא.
מי שלא אוהב את הז'אנר חבל על הזמן.

לא לטרוח. ממש סתם ספר. מיטשל הורג, שותה, מתנה אהבים וחוזר חלילה. זה כל הספר. שטחי למדי.