ד"ר ג'פרי ברייתווייט, רופא בריטי בגמלאות, יוצא למסע בצרפת במטרה לגלות פרטים חדשים אודות הסופר הנערץ עליו, גוסטב פלובר ("הרשת הפרושה מתמלאת, ואז הביוגרף גורר אותה לחוף, ממיין, משליך, מאחסן, חותך ומוכר" - רשת: "אוסף של חורים שחוברו יחדיו בעזרת חבל"). הוא עושה זאת בידיעה שפלובר עצמו התנגד להתעסקות בחיים האישיים של האמן (כל אמן), במקום התמקדות עניינית ואובייקטיבית ביצירתו. התוצאה היא ביוגרפיה לא שגרתית, שמספקת, לצד ניתוח יצירתו של פלובר, פרטים לא צפויים, כמו למשל, רשימה ארוכה ומפורטת של כל בעלי החיים שארחו לפלובר חברה במשך חייו, מסודרת לפי תאריכים, וכוללת גם את המנדבושקס שקיבל באוקטובר 1842. בדרך, הוא מבקר (דורס, אם לדייק) את ד"ר אניד סטרקי, מחברת הביוגרפיה של פלובר, על שזו מאשימה את פלובר בלא פחות מאשר "זלזול בהופעתם החיצונית של דמויותיו", וכראיה, היא מונה שלושה תיאורי צבע שונים לעיניה של אמה בובארי. פרק שלם מוקדש להסבר הצבעים השונים, ולא מדובר כמובן בטעות כפי שגרסה ד"ר סטרקי. בצד הבדותא, ניתן למצוא שיחה דמיונית עם המאהבת של פלובר, לואיז קולה, שמאפשרת לה להציג את גרסתה, אל מול המידע שניתן למצוא במכתבים ששיגר פלובר אל חבריו, מהם מתקבל לעתים הרושם שהייתה עלוקה ("ברית רֵעים שחושלה במעשי סדום" היא מכנה בארסיות את אחוות הגברים ששררה ביניהם, וזאת לאחר שנאסרה כניסתה למפגשיהם). בדיעבד הבנתי שבשיחה זו מסתתרת השורה התחתונה של הספר: לכל מטבע שני צדדים, ולכל סיפור זווית ראייה נוספת ("בני אדם נחפזים יותר מדי להבין את תפקיד השמש"). בפרק זה לא ניתן למצוא זכר להערצתו של הד"ר ברייתווייט, כמו גם של ג'וליאן בארנס יוצרו, אל פלובר.
לקראת סוף הספר, הקורא נזכר שמדובר בעצם ברומן, כאשר המספר חוזר לפתע אל סיפורו האישי, שריחף קלות עד כה ברקע סיפורו של פלובר, ואל הקשר שלו אל "מדאם בובארי" - אך כאן כל מילה נוספת עלולה לקלקל את הנאת הקריאה של אלו שעדיין לא קראו את הספר הנפלא הזה.
בנקודה זו גם שאלתי את עצמי, אלו מהמשפטים הרבים ששם ג'וליאן בארנס בפי גיבורו, משקפים באמת גם את דעתו האישית? (למשל, רשימת סופרים האהובים על המספר, וגם אלו שלא: "את הקריאה בווירג'יניה וולף אני דוחה עד לאחר מותי").
"באמנות, הכול תלוי בביצוע: סיפורה של כינה יכול להיות יפה לא פחות מסיפורו של אלכסנדר הגדול", ואכן הביצוע יוצא מן הכלל - מדובר בכותב מעמיק, שנון, ובעל חוש הומור נהדר, שמגלה בקיאות בתחומים רבים, ובעיקר בספרות הקלאסית, לצד הערצה רבה אל צרפת, תרבותה ונופיה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
