#
כשהייתי בערך באמצע הספר חיפשתי ביקורות עליו. הראשונה מהשתיים – בערך ארבע שורות – ציינה בשורה הראשונה את שם הרוצח...
בדרך כלל ספויילרים לא מפריעים לי. בכל זאת, לגלות את הסוף בספר מתח, זה טעם רע מאד. מה עלה בדעתה של כותבת הביקורת? ולשם מה היא חשפה את מה שהסופרת ניסתה לשמור בסוד?

אם להסתכל על חצי הכוס המלאה המידע הבלתי רצוי הזה איפשר לי לנסות לבחון את דרכי הסופרת לבנות את הסיפור שלה, לשחק מחבואים עם הקוראים ולהפתיע אותם בסוף הבלתי צפוי. מה אני אגיד לכם – כמו נוסחה מתימטית שמתחילה בתעלומה ובמספר כזה או אחר של פעולות התעלומה מותרת ומתבהרת והפיתרון מסתדר בהתאם לכללים אסתטי ומדוייק.

מדובר במשפחה בה הסב ממוצא יווני (מוצאו מאיזמיר מה שמוכיח שהסופרת לא דיקדקה בפרטים. איזמיר היא עיר תורכית אם כי, למען הצדק עם הסופרת, היא היתה שייכת ליוונים למשך שנתיים) והסבתא – שמתה מזמן - היתה בת למשפחה מהחברה הגבוהה האנגלית. הסב העשיר כקורח, נשוי לאישה הצעירה ממנו בשנים רבות. הוא חי עם בני משפחתו בבית גדול ומשונה. וכמובן נרצח לפני שאנחנו מכירים אותו. מי שמתאר לפנינו את השתלשלות העניינים הוא ארוסה של הנכדה, שהוא האיש חסר התווים שכל אחד מדבר איתו, משום מה.

הרבה מלים, משפטים, מאמרים ואף ספרים נכתבו על כריסטי. נראה שהיא עלתה על נוסחה ששירתה אותה (ואת קוראיה) יפה. בוויקיפידיה יש רשימה ארוכה מאד של מה שכתבה כריסטי והספר הזה אינו מופיע בה... * לאחר הערה של עמיחי ובדיקה נוספת - הספר מופיע בוויקיפידיה ושנת יציאתו לאור 1949. איתכם הסליחה על השגיאה.

ולאחר מה שאמרתי על כותבת הביקורת האלמונית, הסתכלתי על רשימת הפרקים המופיעה בפתח הספר ולתדהמתי שמות שני הפרקים האחרונים מכילים את הספויילר ההוא ואת סופו של הסיפור. עדיין אני חושבת שכותבת הביקורת עשתה מעשה שלא ייעשה. אבל ההוצאה לאור – היא הפושעת האמיתית.

במילה אחת-מדהים.
כריסטי עצמה הודתה שזה הספר שהכי אהבה מבין כל הספרים שכתבה (78 במספר).
הסיבה שאני אוהב אותו קרובה מאוד לסיבה שהיא אהבה אותו, ספר בלשי קלאסי- בית אחד, המון חשודים, לכולם יש מניע ולכולם יש הזדמנות.
הדמויות עצמן מגוונות מאוד ומשכנעות מאוד, גם הניגודים בין הדמויות תרמו לאווירת הספר לדוגמה: אישה שחצנית ויהירה נישאה לאדם מופנם ושקט, כל המשפחה מסוכסכת עם עצמה וכשכולם ביחד באותו חדר הוא בהחלט יוצר אירועים לא רק קומיים אלא דרמטיים ביותר.
אגאטה כריסטי יצרה בעזרת מוחה המבריק רוצח שאף אחד לא היה חושד בו או אפילו מעלה על דעתו לחשוד בו, רוצח זה (אני לא הולך לגלות מי זה) הוא מתוחכם, זריז,יעיל,חמקמק ויודע לנצל את חסרונותיה של המשפחה לטובתו אבל, כמו בכל ספר אחר של אגאטה כריסטי- גם הוא נתפס בסוף.
לסיכום: עלילה סוחפת, דמויות משכנעות, 2 רציחות ותאונה נוראית אחת, כל אלה משתלבים יחד והופכים לדעתי לספר הכי טוב שהיא כתבה.

ספר המתח הראשון שקראתי ואהבתי מאוד.הייתה לי הרגשה מההתחלה שג'וזפין היא הרוצחת.אהבתי את ההתעמקות של הסופרת בכל הדמויות האחרות שגרות בבית,למרות שהילדה הקטנה היא אכן הרוצחת.לא שמתי לב שגוז'פין עונה על כל הקריטריונים של הרוצח שאגטה תיארה בספרה,ועל כן היא הצליחה לעבוד עליי.

פעם ראשונה שאני קוראת ספר מתח וברשימת הפרקים כתוב מי הרוצח לא שחסרו לכך מלא רמזים ברורים לאורך כל הספר....
בעיני לא שווה קריאה מה גם שלא התחברתי בכלל לכתיבה הבריטית...
וכמה פעמים אפשר להשתמש בביטוי "לכווץ את גביניה..???"
כמה כבר אנשים מכווצים גבות?
לא מומלץ!