בחירות 2015, אומה שלמה קוראת "ביבי הביתה", הרצוג מרקיע בסקרים, אבל רק כדי לגלות ביום הדין שזכה ביתרון של מנדטים בודדים על פני הליכוד. המחנה הציוני לא מצליח להקים קואליציה, והנשיא ריבלין נאלץ להטיל בלית ברירה את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו.
ממשלת ימין לתפארת מדינת ישראל אוחזת בשלטון בארבע השנים החולפות – ממשלה בראשות הליכוד, הבית היהודי, ש"ס, ישראל ביתנו, כולנו ויחד.
התוצאות?
המו"מ עם הפלסטינים בקיפאון מוחלט, הבנייה בהתנחלויות שוברת שיאים, מערכת היחסים המדינית עם ארה"ב מגיעה לתהומות חדשים. יוקר המחייה מחריף, משבר הדיור מתעצם, המיסים עולים. המושגים שוויון בנטל והכרה בזוגות חד מיניים נעלמים מהלקסיקון המדיני.
מירי רגב שרת החינוך, אורי אריאל שוב שר השיכון, אריה דרעי שר הרווחה, והשם ישמור את כולנו.
והביטחון? בקנטים.
הפיגועים בירושלים ובאיו"ש מצהירים על פתיחת אינתיפאדה שלישית, החמאס מטפטף על הדרום ללא חת והיסוס, חיזבאללה דרוכים ומייחלים כבר לפרוץ מלחמת לבנון השלישית.
מה המשמעות של כל זה? כלום. בטווח הקצר, בחיינו התלושים, לבחירות האלה יהיה אימפקט אדיר, אבל בראי ההיסטוריה, מי יזכור את זה בכלל.
עוד כמה מאות שנים סיכוי סביר שיסתכלו על ישראל כמו שאנו מסתכלים על חורבן הממלכה היהודית בימי בית המקדש, כדבר שהיה ונשכח. נלמד כולנו, שוב מפוזרים בגולה (או אולי כבר אחרי התבוללות המונית) על מדינת ישראל, ועל הסיכוי האדיר והתקווה שהיא טמנה בתוכה, ונשאל את עצמנו היכן טעינו. מעט מאד זיכרונות יישארו מאותה מדינה, אולי רק הדמויות הבולטות בה, כמו דוד בן גוריון למשל, ובנימין נתניהו כמובן, הקיסר הבלתי נלאה שלה.
ויובל שטייניץ? דוקטור לפילוסופיה, האיש שמיטיב לבאר לנו אודות ההכרה, בעיית הגוף והנפש, והרצון והחופש שלנו, היכן חלקו בתוך כל זה?
ניתן להניח כי בחר בשליחות הציבורית כמקור משמעות לחייו. לכן, קשה להסביר כיצד האדם שהחל את דרכו כפעיל "שלום עכשיו" ועתה הפך לחלק בלתי נפרד ממפלגת הדגל של הימין (אם כי מהמתונים והאהובים עלי בה, בדומה לארדן והנגבי) אינו משכיל לראות את פני המפה.
אני תוהה כיצד יתכן שאיש הרוח המשכיל הזה אינו מבין כי ביטול ההצהרה "שתי מדינות לשני עמים" ותמיכה במדינה אחת לשני העמים משמעותה המשך דריכתנו במקום, והשקיעה בביצה הטובענית, זו שתביא לבסוף לטביעתו של עם ישראל והמדינה היהודית.
אבל האם העיסוק בפוליטיקה ובבחירות בארצנו הוא סתמי וחסר רלוונטיות? לפי ספרו של שטייניץ, לחלוטין כן.
אם נבחר להאמין בגישה הדטרמיניסטית (ממנה אני סולד עזות), נאלץ להכיר בכך שהכל ביקום קבוע וידוע מראש, לכל דבר שמתרחש יש סיבה, וכל פעולה שמתבצעת היא תולדה של סיבה הקודמת לה. לכן, לפי גישה זאת, בכלל אין משמעות למי נבחר נצביע! כלומר, אין מהות לפתק אותו נשים בקלפי! התוצאות כבר יודעות מראש, ונקבעו משחר הימים.
אם להיות כנה, על אף סלידתי מהגישה הנ"ל, במקרה דנן זה בהחלט מרגיש ככה, כאילו בחירתו של ביבי בבחירות הקרובות לראשות הממשלה היא בלתי נמנעת, וגם בבחירות שאחריהם למען האמת.
שנים שאני רוצה לדרוך בתוך עולם הפילוסופיה ולהפנים את תוכנו, זאת כחלק מהמרדף העצמי שלי אחר משמעות. אבל אם לומר אמת, העולם אליו נכנסתי שונה במעט מזה שתיארתי, אומנם הוא עוסק בשאלות מרתקות, אך לא בתמצית השאלות שמרתקות אותי, או לפחות לא מהכיוון המסוים ממנו ציפיתי שיבחן אותן.
למדתי מהספר שאני דואליסט (מאמין בשילוב בין גוף ונפש) וסולד עמוקות (כמו רובנו, אני מניח) מהמטריאליזם והדטרמיניזם.
התחברתי מאד לדקארט ופילוסופיה שהוא הביא עמו – האמת הוודאית, הדבר היחידי שאנו יכולים להיות בטוחים בו, הוא קיומנו שלנו, כל השאר, העולם מסביבנו ואף האנשים, יכולים להיות לא יותר מאשר איזה חלום או תעתוע. על אותה הדרך בה הוכיח כביכול דקארט טענה זו, מוכיח הוא גם את קיומו של אלוהים, ועל כך אשמח להרחיב את קריאתי בהמשך.
חיבתו הידועה של שטייניץ לאפלטון ניכרה גם בספר זה, וחיזקה את רצוני לקרוא את כתביו של האחרון בהמשך. בכלל, אשמח להמלצות נוספות לספרי פילוסופיה למתחילים.
"הזמנה לפילוסופיה" כשמו הוא, מזמין אותנו אל תוך עולם הפילוסופיה. עומדים אנו על סף הדלת ומסתכלים פנימה, על המבואה הגדולה. עם רגל אחת בפנים, מביטים אנו בפרצופים המרחפים, נהנים מהארומה המשונה ומאפשרים לצלילים הייחודים לחלחל עמוק אל תוך התודעה שלנו. מבחינים שם בקצה המבואה, במסדרון המתעקל, השמור לגדולי המחשבות בעולם.
הספר פשוט להבנה ואינו מסורבל כלל, הוא מנוסח באמצעות דיאלוגים, בכיכובם של טובים מהפילוסופים שידעה האנושות. בתום כל סוגיה אותה הוא בוחן, הוא חותם את הפרק עם הפנייה לקריאה נוספת בנושא.
הספר הוא ספתח מעולה למתחילים, אלו שמעיזים לצלול אל תוך מצולות הפילוסופיה המהפנטת.
מומלץ.
