שנים עברו מאז קראו לי את הספר שג'וני ד] הפציע בתפקיד ווילי וונקה וזרק אותי מחדש לקרוא את הספר . אחרי יום חיפושים בבית הורי הסרתי את האבק והתחלתי לקרוא וגיליתי למרבה הפתעתי כי הספר יותר משהוא עלילדים הוא בעצם ספר למבוגרים . הספר מתאר למעשה הורות רעה ובעצם הורים חדלי אישים אשר ויתר על הורותם בשם הגשמת חלומותיהם , פחד מילדיהם , חוסר הצבת גבולות , וביטול הפער שינו בין הורה לילד .
ספר חובה לאנשי חינוך .

לירקה , מילים ורוח התקופה היו תמיד מסממניו של יוצר זה . ספרו זה של דילן פותח צוהר להבנת אישיותו של של יוצר זה אך בעיקר מגלה לנו את נבכי הזיכרון והתובנות שלו.
דילן מתאר ומתאר מספר ומספר ומילותיו הופכות ציוריות ככל שמעמיקים יותר בספר ומתחילים לחוש פשוטו כמשמעו את המרחב האמריקאי על שלל סגננותיו , אנשיו ונופיו.
דילן מביט אל תוך הריק שבנפשה של אמריקה אך גם אל תוך המלא והנכון .
כך מצטרפים להם יחדיו תיאורים רבים לכדי עולם מורכב .

עוד יצירה מעוררת השתההות לא רק בגלל הכתיבה הרהוטה וכישרונה של הסופרת להפיח חיים בדמויות העבר אלא בעיקר בשל העובדה שדמויות שכאלה אכן חיו .
אנשי העלייה השניה נמנים עם המהפכנים הגדולים של האנושות. לא פחות . בניסיון עיקש לחצוב בסלע נאבקו נשים אלו בכל דפוסי העולם של זמנן - הבורגנות הקאפיטליזם התעשייה המנוכרת עולם הגברים הנוקשה נשיותם בית הוריהם דתם . כלום לא נשאר עומד על תילו במאבקן זה לנסות ולהגשים חיים אחרים ליצור חברת אדם אחר .
ליתים ההיסטוריה חזקה מכל ספרות וקצרה היד מלתאר מעשי חציבה אלו ...
כדאי לקרוא ספר זה

השפעתה של חברת השפע על ילדיה ניכרת בכל היבט של ספר זה . ו בורוז מאיר את עינינו לצד האפל של הצריכה . נמתח קשר ישיר אם כי סמוי בין צריכת החיים לצריכת המוות . צרכן ההרואין מחזיק את כף המאזניים ומנסה התקיפות לאזנו. אך כמו הגרביטאציה ישנם דברים שמשלב מסויים כבר אינם בשליטתו של האדם. וכמו שבכל קפיצה לגובה יש גם את הרגעון הזה של ההשתההות באוויר כך גם אצל הג'אנקי. אך רגע זה ככרוניקה רוטינית הידועה מראש הינו קצר מועד .
ג'אנקי הוא ספר על איבוד שליטה ונמיכות רוח של יצורי הביבים שבורוז נמנה עימם והצליח לתארם.

חברה נהנתית שאיבדה את דרכה . אדם אבוד בתוך כאוס של רצונות המתנגשים עם הצרכים הפנימיים. עצבות מהולה באכזבה ומתובל בכאב האנושי של חברה שהתפכחה מדור הפרחים שלה . ודור הנרות שלנו .

עצב דרמה אהבה סבל קושי כל אלו מתחברים יחד לכדי סיפור חיים. אמנם אוטוביוגראפי אבל גם ביוגרפיה של הרבה אחרים .
חשוב לקרוא.

לא אוהבת ולא מבינה מה כולם מתלהבים כל כך .
יש לי תחושה כבדה של מיתוג באוויר .
15 דקות תהילה + איות השם נכון .
הצלחה פראית - הגזמה פראית עוד יותר

טוב . על בוקובסקי אין הרבה מה לומר מעבר לכך שהוא גאון. הכתיבה , השפה הרוח הזרימה .
בוקבסקי הוא אמן . נקודה.

תלמידו של פרויד בועט במוסכממות ומציע ניתוח שונה של הנפש האנושית והחברה בתימינו . ספר קריא אם כי לעיתים התרגום מקשה על הבנת המשגות .
בכל אפן ספר שכדאי לשבור עליו את הראש.