קראתי את הביקורות השליליות בסימניה, אבל משהו בכל זאת משך אותי לקרוא את ספרו של מי שמסנן כבר שבועיים את הטלפונים מועדת פרס נובל. הספר חיכה לי על מדף האוטוביוגרפיות בספריה העירונית. על כריכתו רשום: "<mark>בוב דילן</mark> - כרוניקות - חלק 1". '<mark>בוב דילן</mark>' הוא בעצם רוברט צימרמן, 'כרוניקות' - לא ממש, כי הספר לא כרונולוגי בכלל, 'חלק 1' - בינתיים אין זכר לחלק 2. מבלבל? כך גם תוכן הספר.
הספר מתחיל עם תאור של חייו של די

<mark>בוב דילן</mark>.
כנראה שיש סיבה לזה שהוא מוזיקאי- הוא מתבטא יותר טוב במוזיקה מאשר בכתב.
מההתחלה היה לי ברור שהספר נכתב על ידי אדם שלא התאמן מספיק בכתיבה ממושכת. הספר מאוד מאוד בעייתי ולעיתים בלתי קריא והזוי. ממש התאכזבתי.
מדי כמה דפים אפשר להיתקל בפיסקה טובה בה הוא מתאר את חייו לפני הפירסום- חסר כל משוטט בניו יורק במועדונים ופאבים חשוכים עם דמויות מפחידות ומרתקות.
לצערי הוא מביע יותר מדי רעיונות פול

אז כמו רבים מגברברי האתר קיבלתי גם אני הודעת פישינג מאיזו חברה המבקשת לאסוף את פרטי בתמורה לפגישת אהבהבים עם איזו דמות פיקטיבית, בת 25 מדקר. מכל המקומות בעולם - דקר. וכמו רבים מן הגברברים, גם אני נכנסתי לפרופיל שלה, שאולי, בכל זאת, מדובר בעלמה שהתרשמה עמוקות מן הפוסטים שקראה, עד כי ניצתה בה אש אהבה כלפי, והיא חייבת, פשוט חייבת, לדעת מי אני ומה אני, ומה מספר תעודת הזהות שלי, מספר הדרכון, שם האב, שם

התחלתי את הספר וציפיתי להגיגים פילוסופיים מזוייפים, להתחסדות ופוליטיקלי קורקטנס ולהרבה בולשיט - ממה שראיתי עד היום בתקשורת לגבי <mark>בוב דילן</mark>, כולל הסרט התיעודי שנעשה עליו ובהשתתפותו בבימויו של מרטין סקורסזה (No Direction Home), נראה היה שדילן הוא סלבריטי חכם בלילה שמנסה לעבוד על כולנו, לרכוש לעצמו פוזה שלא תואמת את אופיו האמיתי וליצור דעת קהל מסויימת כלפיו. לא האמנתי שיתכן שיהיה פתוח וכנה בצורה פומבית

האוטוביוגרפיה של הזמר <mark>בוב דילן</mark>, היא כמו שיר מתמשך ונעים - שלא רוצים שיגמר לעולם. דרך המילים אנו זוכים להצצה בגאונות, בפשטות, בצניעות ובכישרון של אדם כל כך מיוחד. כתוב בצורה מרתקת, נוגעת וכל-כך מעשירה !

החיים של <mark>דילן</mark> מלאים סתירות, ביניהם עניין הכתיבה. מצד אחד הוא נחשב לאחד מגדולי המוסיקאים הכותבים של המאה ה-20 ומצד שני הוא לא פעם נתפס כמעתיק שירים ממשוררים אחרים, בעיניי זאת לא העתקה אלא השראה שהוא לוקח מאחרים ואין בזה שום פסול, זה כמו שמצטטים שורות משיריו הראשונים ורבים לא מודעים לכך שיש בהם גם משירתו של וולט ויטמן.

גם בעניין כתיבת ספרים יש סתירה, איך אפשר להסביר שהוא תמיד מסתבך בזה? גם כשהוא