• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

מאת פרנק מק'קורט

הביקורת של ר י נ ת

תמונה של ר י נ ת
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

מאת פרנק מק'קורט

הביקורת של ר י נ ת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ר י נ ת
הוצאה לאור:מעריב
שנת הוצאה:1996
סדרה:פרנק מק'קורט #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Dawn
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“ספר מדהים, קשה ומטלטל. אירלנד במחצית הראשונה של המאה העשרים. עוני מזעזע שמתואר בעיניו של ילד מהיום”

11/43
ביקורות על האפר של אנג'לה
הבאה
נדיה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

סיפור עצוב וכואב.
משפחה שנאלצת לחיות בעוני וקושי רב, האב שתיין שלא אכפת לו ממשפחתו.
האם עושה כל שביכולתה בכדי לתת לילדיה את מה שרק ניתן.
כל כך כאב לי על הילדים הקטנים שתמיד היו רעבים.
המוות של האחים הקטנים היה קשה עד דמעות.
סיפור שיש בו המון צער, אובדן, הזנחה, רעב, קושי בחיי היום יום, מוות ועוד..
מצמרר ומזעזע. כואב הלב!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אורית
אורית
תמונה של ליzוש
ליzוש
ל
ליzי
נ
נינה
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של עמיר
עמיר
9קוראים|גיל ממוצע58|78%נשים

על המבקרת

תמונה של ר י נ ת

ר י נ ת

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
281 ביקורות•2 נבחרות•1,898 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלה - רומנים
תמונה של ר י נ ת
ר י נ ת
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות281
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה1,898
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת110ספרות מקורית60ספרות קלה - רומנים29

דיון על הביקורת

1 תגובה
ליzוש
ליzוש•לפני 15 שנים

איזה ביקורת יפה ולעניין

נהנתי מביקורתך.. מתומצתת ומטובלת בטוב טעם. גם אני קראתי את הספר נהנתי מקריאתו.קצת מהול בצער על כל העוני והגלות של כל המשפחה ואובדן ילדיה של אנג'לה בקיצור ספר מומלץ
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של ר י נ ת

הייתי מסאית לבנה

הייתי מסאית לבנה

קורין הופמן

וואו איזה ספר מדהים, לא יכולתי להניח אותו לרגע, סיפור עוצר נשימה.

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרי ביוגרפיה, סיפורים אמיתיים מהחיים, זה מושך ומעניין אותי מאוד.

מסופר על בחורה שוויצרית שנוסעת לטיול עם החבר שלה לקניה, שם היא פוגשת בחור אפריקני ומתאהבת בו, היא עוזבת את החבר שלה, את משפחתה, עבודתה וחייה הקודמים למען אהובה האפריקני.

היה כל כך מרגש לקרוא על התהליך שהיא עוברת למענו, לחיות בתנאים שלא הכירה, כמה אומץ היה לה לשנות כך את חייה, לא כל אחד היה מוכן לעבור את מה שעברה, אך האהבה שלה הייתה עזה, היא חייה למענו בלבד.

בסיפור קיים מתח בלתי רגיל, כשהיא הייתה טסה לשוויץ לעשות כמה סידורים, הם היו מתכתבים, הם חיו בתקווה שהמכתבים יגיעו אחד לשני, לא היו אז טלפונים ניידים.
בתחילת הסיפור הבחורה מספרת שהיא לא ידעה לדבר אנגלית, הוא לא ידע אף שפה אחרת, הם דיברו בסימני ידיים ובתנועות גוף.

אהבתי מאוד את הספר המיוחד הזה, הצטערתי שסיימתי אותו, אני יכולה רק לקנא במי שיתחיל לקרוא אותו, ממליצה באהבה רבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
להתחיל מחדש

להתחיל מחדש

ניקולס ספארקס

כל פעם מחדש שאני מגלה ספר חדש ונוסף של ניקולס ספארקס, יש לי צורך מיידי לקרוא אותו, אני יודעת מראש שלא אתאכזב, שאהיה מרותקת מהדף הראשון ועד האחרון, וכך היה גם בספר הנפלא והמיוחד הזה.

הספר הזה "להתחיל מחדש" מלמד המון על החיים, לכל אדם יש תקופות בחייו, כאלה שטובות יותר וגם כאלה שפחות, גיבורת הסיפור עברה המון משברים בחייה, בעת הקריאה חשתי לא מעט פעמים בפחד ומתח מהעלול לקרות בהמשך.

בסיפור יש הכל, אהבה קסומה, במקביל אהבה אובססיבית ונוראית, התחלות חדשות, מתח, ריגוש ועוד.

אהבתי מאוד, ממליצה בחום, הנאת קריאה מובטחת.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
אנה פרנק

אנה פרנק

ג'וזפין פול ואנג'לה בארט

אוי אנה פראנק , כמה עצוב היה לקרוא את היומן הזה.

בכל פעם מחדש אני מגלה עוד ועוד סיפורים על אנה, יש כאלה עם גרסה דומה, יש כאלה אחרות ושונות.

תמיד רציתי לקרוא את היומן שלה, עניין אותי מה היא כתבה שם בתקופה הכי קשה בחייה.
בעקבות הטיול שעשיתי לפני שבועיים בהולנד, ביקרתי בבית המסתור של משפחת פראנק.
התור היה ארוך, כולם חיכו בסבלנות, בהתרגשות ובסקרנות לראות היכן הסתתרו בני המשפחה.
כשנכנסתי לבית הרגשתי צמרמורת, הלב כאב לי, התבוננתי על הכל , לא רציתי לפספס כלום.
כשהגעתי לקומה העליונה, היה מונח בצד ספר אורחים, כל מי שרצה לכתוב בספר, היה מוזמן בשמחה.
כשילדיי ראו אותי אוחזת בעט וכותבת בספר, הם מייד אמרו לי, אמא גם כאן את כותבת ביקורת? זה לא אתר הסימנייה, עניתי להם שחשוב לי לכתוב מהלב, את מה שאני חשה במקום הזה.

כשחזרתי לארץ, מיהרתי לספרייה בכדי להשאיל את הספר.
את היומן קיבלה אנה ליום הולדתה ה- 13.
במשך שנתיים היא כתבה ביומנה הכל, בתחילת כל קטע, היא פונה אל ידידתה המדומה קייטי.
היא כותבת על ילדותה, על המחבוא, על היחסים בין הוריה ואחותה, על שאר המסתתרים בבית, על פטר ידידה שבו היא מתאהבת במשך הזמן, על החששות פן יפלשו לביתם, יתפסו אותם וייקחו אותם לגטו.

כל כך כאב לי לדעת שילדה בגיל 13 צריכה להתמודד עם פחד תמידי, רעב בלתי נשלט, שעמום נוראי, חרדות וסבל רב, וכל זה מפני שהם יהודים.
הקטעים ביומן ששברו אותי, היו אלה שאנה חושבת ומקווה לטוב, היא מתכננת מה יהיה כשהמלחמה תסתיים, היא בונה לעצמה עתיד, חולמת ושואפת להיות עיתונאית או סופרת, חולמת איזו אמא היא תיהיה עבור ילדיה ועוד. אני קוראת ודומעת, הלב כואב לי, אני יודעת מראש את סוף הסיפור.

הכי עצוב בסיפור, שאחרי שנתפסו משפחת פראנק והועברו לגטו, הם מתו דווקא ממחלת הטיפוס, חודשיים לפני תום המלחמה, רק אוטו פראנק האב שרד, ובמשך הזמן פרסם את יומנה של בתו.

יש קטע ביוטיוב, שהוסרט ומדובר מאוד, שרואים את אנה מציצה מחלון ביתה, למרות שהסרטון הוא 20 שניות, צפיתי בו פעם אחר פעם, כל כך מרגש לראות את זה.

ספר שהוא חובה מבחינתי, סיפור שיישאר בליבי לנצח, אין מילים לתאר את גודל הכאב באמת, את אנה פראנק לא אשכח לעולם!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
העריק

העריק

דניאל סילבה

ספר מתח וריגול.
זה הספר השני של דניאל סילבה שיצא לי לקרוא.
את סוכן במלכוד אהבתי מאוד, הייתי במתח תמידי, כשראיתי את הספר החדש הזה העריק, מייד לקחתי אותו, הייתי בטוחה שאסחף כמו בספר הקודם, הסיפור הזה למעשה בחלקו מאוד סוחף, היו קטעים של מתח, פחד ופעימות לב מואצות, במקביל היו המון קטעים של חקירות בעקבות היעלמותו של סוכן רוסי שנקרא העריק, רוב הזמן הסתקרנתי לגביו, מה יהיה כשימצאו אותו?, אך כל נושא החקירות נמרחו יתר על המידה הרצויה והנכונה.

בסך הכל הספר בסדר, לא מעבר לזה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

בעקבות המלצות רבות על הספר, הייתי חייבת לקרוא גם אותו, האמת שהתאכזבתי.
לא רותקתי, לא נסחפתי, הסיפור לא ממש עניין אותי, זה לא מסוג הספרים שאני אוהבת לקרוא.
כמה אפשר לסחוב את נושא המצורעים? זה נמרח כל כך, חשבתי שלקראת הסוף יהיה משהו שונה ומעניין, הסוף לא מפתיע, מאופן הקריאה ניתן בערך לדעת מה סוף הסיפור.
מצטערת לא התחברתי ולא התלהבתי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
כבר לא שם

כבר לא שם

גלית אלדר

התלהבתי כרגיל מהכישרון כתיבה הסוחף של גלית אלדר.
מרוב שהספר מיוחד באמת, לא יכולתי שלא לקחת אותו איתי לחו"ל, בכל הזדמנות שהייתה לי, הייתי קוראת כמה עמודים, יש לציין שבטיסה לא השתעממתי כלל.

בסיפור יש המון רגעים של אושר ושמחה, במקביל גם עצב, אכזבה וייאוש.

גיבורת הספר היא בחורה נשואה, מצליחה מאוד בקריירה שלה, החיים שלה רגועים וטובים, עד שיום אחד מופיע במפתיע חברה לשעבר, הם היו אמורים להינשא ואז הוא נעלם.
אחרי שנים רבות שהוא נעלם מחייה ללא שום הסבר, היא מוצאת את עצמה חוזרת לעבר, מנסה לדעת מה קרה לו, מדוע הוא ברח, היא סקרנית ופגועה, מחליטה לברר איתו את העניין.

הסיפור מרגש מאוד, מותח ומסקרן, מראה שלא הכל בחיים הולך כפי שרוצים, לדעת לקבל ולהסתדר עם הקיים, עדיף לא לחפור יותר מידיי בעבר, מה שהיה נשאר בלב ובזיכרון, צריך להמשיך הלאה ולזרום עם החיים.

שם הספר "כבר לא שם" אומר המון.
ממליצה בחום, אהבתי מאוד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
מופקרות

מופקרות

ענת גור

אוי ואבוי, אני קוראת ולא מאמינה למה שרואות עיניי.
ענת גור כתבה את הספר הזה, בשילוב של ראיונות עם נשים שעסקו בזנות, ובתחקירים שונים שערכה.

היה לי מאוד עצוב לקרוא על הנשים האומללות, שמילדות התעללו בהן מינית, ניצלו אותן, הן חיו בתוך משפחות הרוסות, הוזנחו והושפלו, לא היה מי שיגן עליהן ויתמוך בהן.

בעקבות ההתעללות, הופכות הילדות לנערות שעובדות בכביש, לחלקן יש סרסור שגם מנצל אותן, הן משתמשות בסמים בכדי לברוח מהעולם האכזרי שהן חיות בו.

לא מעט פעמים סגרתי את הספר, לא יכולתי להמשיך לקרוא, חשתי את הלב מתכווץ ועומד להתפוצץ מכאב, אך הסיפור מסקרן ומעניין לדעת מה קורה בהמשך.

הספר עצוב, מזעזע ומצמרר, העיסוק בזנות זה אחד הפשעים החמורים שיש, תוצאה מכך נגרם הפרה של ערכי השוויון וכבוד האדם, התופעות אכזריות, העבדות בכפייה, שיטות העינויים , אונס ולא מעט פעמים של מקרה רצח.

למרות שנורא קשה לקרוא את הספר הזה, אני ממליצה לקרוא אותו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
פול מון

פול מון

גלית אלדר

התמכרתי לספרים של גלית אלדר, היא כותבת באופן מרגש ומפתיע, היא מכניסה את הקוראים לעולם אחר, היא כותבת על תאילנד וממחישה את המקומות הקסומים שם, בעת הקריאה הרגשתי שאני נמצאת שם וצופה במתרחש.

התמגנטתי דף אחר דף, לא יכולתי להניח את הספר מהיד, קיים בספר סיפורי אהבה שונים, אכזבות, ייאוש, תקווה בלב, קנאה, בגידה ועוד.

אהבתי מאוד, ממליצה באהבה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
האסירה

האסירה

מליכה אופקיר

סיפור אמיתי של מליכה אופקיר .
בגיל חמש היא נמסרה לאימוץ בארמון המלוכה ברבאט.

הסיבה העיקרית שהספר הזה נכתב היה שחרור מועקה של גיבורת הספר.
היא מספרת תחילה על החיים בארמון, בשלב מאוחר יותר היא מספרת על הימים הנוראיים שעברה בכלא עם משפחתה.

הסיפור ברובו מעניין ומסקרן, במקביל היו המון קטעים מעייפים שנמרחו וגרמו לי לשעמום.

אחד הקטעים הכי כואבים בסיפור היה ההוצאה להורג של אביה, היו לי דמעות בעיניים כשהיא מתארת את הזוועה שראתה את אביה ללא רוח חיים, גופו מחורר מכדורי ירי.

סיפור שיש בו המון עצב, ייסורים, סבל, מועקה, תסכול ועוד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת

ביקורות נוספות על "האפר של אנג'לה"

האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

פרנק מק'קורט

אהבתי את הספר!
מזכיר קצת את סגנון הכתיבה של הספר "התפסן בשדה השיפון", רק שמדובר על תקופת חיים של ילד שגודל (בתנאי עוני מחפירים שתיאוריהם לא נחסכים מהקורא בכלל) ולא על תקופה של כמה ימים.
אפשר ממש להרגיש את תהליך ההתבגרות של הגיבור. אפשר ממש להרגיש את החיים עצמם מתרחשים כאשר, שלא כמו בספר רגיל, הדברים "הקשים" של החיים מתרחשים וממשיכים להתרחש ללא הפסקה וללא יכולת הפסקה במהלך הספר.
זהו ספר אמיתי, המתאר את החיים עצמם. ממש לא התפלאתי לשמוע שהוא מבוסס על סיפור אמיתי.
עוד לא קראתי את הספר הבא, אך הוא נמצא ברשימת הקריאה שלי ואני מתכנן להתענג עליו לאחר שאסיים כמה מהספרים הבאים בתור.
תהנו
1

לפני 4 שנים•רפאלחדד
האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

פרנק מק'קורט

גדלתי במקום לא קל. בשכונת מהגרים, בעיר קשה. בשנות השמונים. 1980 ואני הרוסייה היחידה בכיתה. את ימי ילדותי ונעורי העברתי בהתבוננות מצד, מהפינה הכי רחוקה בכיתה, תמיד מאחור, מקווה שלא יבחינו בי וימצאו סיבה נוספת ללעוג לי. סיבות ללעג לא היו חסרות. לא זרות לי, אם כן, תחושת ניכור, תחושת חוסר שייכות ממארת וכמיהה ילדותית, בלתי אפשרית, להיות, להיראות ולדבר כמו אלו שעבורם לא הייתי אלא מושא ללעג, אובייקט לחרחורי צחוק והפניות אצבע. לא זרה לי תחושה של חוסר. הזמן לא עבר. רק בעיניו של ילד זמן מייסר הוא אין סופי. אין דבר גרוע יותר מרבע שעה של הפסקה גדולה שדחוסה בהערות זדוניות. אין דבר נורא יותר מבושה. בושה ולעג. עד היום הדיהם עולים מתוך סיוטי. צרובים בנפשי.
היום כשאני חיה חיים הפוכים לאלו של ימי ילדותי, אני תוהה מה בכל זאת גרם לי להמשיך ולחיות, לא להשתגע למרות שהיה רע. רע באמת. רע בבית ורע בחוץ. רע רע רע. ובכן – היתה תקווה. תקווה שאם אלמד, אלמד טוב, הכי טוב שאוכל, אוכל להגיע למה שאז היה בעיני מושא חלומי – האוניברסיטה...
כשנטלתי לידי את הספר,הייתי משוכנעת שאוהב אותו. ולו בגלל תחושת ההזדהות שהאמנתי שיעורר. אבל משום מה זה לא קרה. מדוע? זה ספר שכתוב טוב, בצורה אמינה, השפה קולחת, והתוכן טעון ונוגע ללב. ובכל זאת – זהו ספר ששמחתי כשנגמר, ולא משום שהיה לי קשה לקרוא אותו. פשוט לא אהבתי אותו.
לא אהבתי אותו משום שהוא דומה לצלילה או לקפיצת ראש לתוך דלי של נוזלי גוף מצחינים, מכל הסוגים, ולא רק על דרך המשל, אלא באופן מילולי. המחבר פורט לפרטי פרטיהם הנוראיים את העוני, את הרפש, את הדלות הרוחנית, הפיזית, המשפחתית הסביבתית ומה לא. הכל שם. הכל אמין, אבל בשלב כלשהו, במחצית הספר בערך כשהבנתי שהוא לא הולך להתרומם מעל תיאורי העוני, תהיתי מה חסר. והתשובה היא שחסר תיאור של היבט מרגש של הקיום האנושי – תקווה. תקווה שמעניקה לחיים, ברגעים הקשים ביותר, משמעות. כוח להמשיך ולסחוב עוד יום. עוד שבוע. עוד שנה.
אני שופטת את הספר לא כמסמך עובדתי, מרתק על עוני באירלנד של שנות השלושים והארבעים. אלא כיצירה ספרותית. וככזו – חסר בה בעיני מרכיב שיהפוך את הספר הזה לספר אהוב, ספר שרוצים לחזור לדמות, ללוות אותה, לאהוב אותה. ומרכיב זה הינו שאר רוח.
קטעים עצובים, קשים, מוות, חולי, ריקבון פיזי ונפשי - יש למכביר, אבל כשמלבד צחנה, לא עולים מתוך הטקסט היבטים אחרים, לא מוחשיים דווקא, אלא כאלו שנוגעים לרוח האנושית, למעשי חסר קטנים שמבדילים את היצור האנושי מהחיה – הטקסט מדשדש בביב שופכין מטאפורי. חסר בספר אותו דבר מה מרגש שיחמם את האנושי, שיאיר בקרן אור חיוורת וחלשה ככל שתהיה את היות האדם - אדם. שמרומם את האנושי מעל הרפש. חסרות תחושות אנושיות. חסרים געגועים לאב שנעלם, לאם ששוכבת עם מישהו כדי לקבל קורת גג. חסר העולם הרגשי של ילד ושל נער שגדל בתנאים כאלה.
נקודת המבט הילדית, גם אם יוצרת לעיתים אירוניה חיננית, משאירה את התיאורים במישור מאוד שטחי, לא מעמיק וככזה מקשה על יכולתי להרגיש הזדהות עם הדמויות.
החלקים המרגשים בספר אינם אלו בהם מושלכים על הקורא תיאורי זוועה ועוני המובאים בפירוט פורנוגרפי אלא דווקא אותם מעשי חסד קטנים שמאירים אפלה גדולה. ואלו אינם רבים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•שרית
האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

פרנק מק'קורט

"כשאני מביט לאחור על ילדותי, אני תוהה איך החזקתי בכלל מעמד. זו היתה, כמובן, ילדות אומללה: ילדות מאושרת אינה שווה שידברו בה. גרועה מילדות אומללה רגילה היא ילדות אומללה אירית, וגרועה עוד יותר היא ילדות אומללה אירית קתולית. בכל מקום אנשים מתפארים ומקטרים על הצרות שהיו חלקם בשנותיהם הראשונות, אך דבר לא ישווה לגירסה האירית: הדלות, האב האלכוהוליסט הפטפטן וחסר התועלת, האם האדוקה, המובסת, הנאנחת ליד האח, הכמרים היהירים והנפוחים, המורים המתעמרים, האנגלים והדברים הנוראים שהם עשו לנו במשך שמונה מאות שנים ארוכות. ומעל לכל - היינו רטובים".

פרנק מק'קורט כתב ספר בשם "המורה" ובו הוא מספר על שנותיו כמורה בבתי ספר ציבוריים בניו-יורק. דרך הספר הזה היכרתי אותו. הוא מצטייר כאדם מקורי וחזק, שאינו נכנע למגבלות מסגרתיות, או לכל דבר אחר, אבל קצת חסר שאר רוח. או שהוא לא יודע לבטא את שאר הרוח שלו בכתיבה, ובכל זאת הספר מעניין. דרך "המורה" הגעתי אל "האפר של אנג'לה", למרות שמבחינה כרונולגית זה הספר הראשון, ספר הביכורים של מק'קורט, אותו פרסם כשהיה בן 66. מק'קורט מספר על ילדותו, שהתחילה בניו-יורק, כבן למשפחה של מהגרים מאירלנד, אבל איך המשיכה באירלנד, אליה חזרו ההורים.

הפסקה שציטטתי מופיעה בתחילת הספר. שאר 379 העמודים מהווים הרחבה של התמה המרכזית הזאת: היה לנו קר, ורע, היינו רעבים, ואבא בכל פעם מחדש שתה את המשכורת שלו, ואז היה לנו עוד יותר רע, והיינו גם חולים, וחוזר חלילה. עכשיו נשאלת השאלה בשביל מה לקרוא את כל זה. כמו שמק'קורט רומז, יש הרבה ספרים אוטוביוגרפיים על ילדות אומללה ואף אומללה מאוד. אם אמנה רק את הספרים מהסוג הזה שקראתי לאחרונה: חיי הנער הזה, ילדה (אלונה פרנקל), וטירת הזכוכית. מאוד קשה לכתוב ספר כזה כך שלא יהיה רק התבכיינות, ולא רק תרפיה של המחבר עצם הכתיבה, אלא גם יתן ערך מוסף לקורא מלבד הידיעה הכללית שילדים ברחבי העולם חיו וחיים בתנאים קשים של הזנחה עמוקה. ג'נט וואלאס, מחברת "טירת הזכוכית", עושה את זה היטב. היא מתארת מצב מורכב מאין כמותו, שקשה לתייג בו את ההורים כ"רק רעים", ולכן משאיר את הקורא עם תהיה עמוקה, ושאלות לא פתורות. שאר הספרים לא מצליחים בזה.

האפר של אנג'לה כתוב כביכול מנקודת המבט התמימה של גיל המחבר באותה תקופה עליה הוא מדבר, אם כי הוא זרוע אמירות ציניות, אותן היה יכול להפיק רק מק'קורט המבוגר. אבל מק'קורט המבוגר לא תורם לנו מנקודת מבטו הרטרוספקטיבית כלום. לא נקודת הבנה להורים, לא מראית עין על מורכבות האישיות שלהם, או נקודת מבט רחבה על חייהם ואישיותם לפני הולדתו של המחבר. בנוסף אין לו שום תזה אחרת . אפילו לא "איך הרסו לי את החיים". ולכן הספר, על אף היותו קריא ביותר, מדשדש במקום, ואינו ממריא. מומלץ לחובבי סוגת הילדות העשוקה. כל השאר יכולים להסתפק בפסקה שציטטתי למעלה.


****
סקירה זאת נכתבה ביום השישי לחטיפתם של גיל-עד, אייל ונפתלי. כמו כל דבר שאני עושה בימים האחרונים, גם הסקירה הזאת נכתבה תחת הצל הכבד של החטיפה, ומתוך תפילה עמוקה שישובו אחים לגבולם במהרה, בריאים ושלמים.
****

לפני 12 שנים•נצחיה
האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

פרנק מק'קורט

קראתי אותו בנשימה אחת
עלובי החיים -בשתי לילות לבנים
כמה נכתב על הספר
קטונתי -כמה קשה היה לי עם הסוף
רציתי לגעת עוד
מה עלה בגורלו באמריקה מה עלה בגורל אחיו
האם הצליח
ספר מעולה שקשה לעכל אבל משרה בך אירוניה מסוימת על החיים .
מומלץ בחום

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיה אליה
האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

פרנק מק'קורט

בספר "האפר של אנג'לה" לוקח אותנו פרנק מקורט אל אירלנד של שנות השלושים והארבעים. מקורט מספר על ילדותו בברוקלין שם הכירו הוריו לאחר שהיגרו לשם בעקבות המצב הכלכלי הקשה באירלנד בשנים הראשונות לעצמאותה. הסיפור נמשך באירלנד עם חזרת המשפחה ללימריק. מקורט מספר על העוני הנוראי אתו הייתה צריכה המשפחה להתמודד וכל זאת מנקודת מבטו של ילד אשר לא מאבד את האופטימיות אפילו לא ליום אחד. יש משהו בתיאורי העוני הנוראי המתואר בספר שהזכיר לי יותר מפעם אחת את "דפוק וזרוק בפריס ובלונדון" של אורוול. יש לא מעט רגעים קשים בתיאוריו של מקורט בעיקר כאשר חלק מהילדים לא שורד את העוני והחורף הקשה בלימריק ועובר לעולם שכולו טוב. גם לאהבה הקטנה כל כך אותה רוחשים האירים לאנגלים יש ביטוי בספר וכמובן גם למאבק בין הקתולים לפרוטסטנטים (וזה כמעט אותו דבר).

ספר חזק ומומלץ.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•בנצי גורן
האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

פרנק מק'קורט

מדהים!!מדהים!!מדהים!!

באמת שאני לא מגזימה, באמת.

כ"כ נהנתי מהקריאה, ספרים כאלו מזכירים לי פעם אחר פעם למה אני אוהבת לקרוא!!

זהו מסוג הספרים שקראתי עד השעות הקטנות של הלילה, באוטובוס בדרך לעבודה(וגם בעבודה, שלא שמו לב כ"כ) ובדרך חזרה הביתה, פשוט לא הייתי יכולה להפסיק.

הסופר מתאר סיפור חיים, סיפור קשה מנשוא, הרבה אכזבות, מוות, כישלונות ותקוות שווא, והכל בצורה מעניינת מלאת הומור.

פרנק מתאר מסכת חיים לא קלה בכלל: אבא שיכור, אמא שמנסה ככל יכולתה, אחים רעבים, שחייב לשעשע אותם כדי שישכחו במעט מהרעב, שחלקם לא שורדים, עוני, קבצנות, לכלוך, אנשים טובים שעוזרים וכאלו שלא, מי היה מאמין שאבני בסיס כאלו יכולים להניב סיפור כתוב היטב, מלא בכנות של ילד, בהומור ובהסתכלות מדהימה על החיים כפי שהם?

זהו לא ספר קל, בכיתי והרבה, בכיתי על התמימות הילדותית של הילד שמחפש את אבא באמצע הלילה בכל מיני פאבים מפוקפקים, בכיתי על התינוקת היפה שלא שרדה, בכיתי על התאומים החכמים שלא יכלו אחד בלי השני, מהכסף שנשתה בלי סוף ומחוסר האונים של כולם.

ארצות הברית לא האירה פנים, גם אירלנד לא,

אירלנד,
עם הנופים הירוקים, המוזיקה המקסימה, ואוסקר ויילד, עכשיו הכרתי אירלנד אחרת, אירלנד של הרעב הגדול, של הייאוש והאפרוריות, שבקושי יש בה תקווה,שיש בה הרגשה של זרות וגעגוע למקום אחר- זוהי האירלנד שנחשפתי אליה ב"אפר של אנג'לה", זוהי האירלנד של מק'קורט.

איך אפשר לשרוד במצב שכזה? פרנק מוכיח שאפשר, לא רק לשרוד אלא גם לנצל את המקסימום האפשרי מחיים שכאלו.

כמובן שכשגמרתי לקרוא, חיפשתי כל פיסת מידע אפשרי על פרנק מק'קורט, ראיתי שזה בעצם סיפור החיים שלו, לא התפלאתי בכלל, סיפור שכזה אי אפשר להמציא, סיפור כזה צריך לחוות...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עדי
האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

פרנק מק'קורט

בשנת 1996 הייתי תלמידת כיתה י' בביה"ס התיכון סטייווסנט (Stuyvesant) בניו-יורק. בוקר אחד, המורה לספרות נכנס לכיתה וסיפר שמיסטר מק'קורט, גם הוא מורה לספרות בבית ספרנו, זכה בפרס פוליצר על ספרו "האפר של אנג'לה". את פרנק מק'קורט ראיתי הרבה פעמים במסדרונות בית הספר, אך לצערי לא הזדמן לי ללמוד אצלו. הספר של מק'קורט נמצא ברשימת הקריאה שלי כבר המון שנים, בינתיים אף הופק לסרט, ומק'קורט עצמו נפטר לפני עשר שנים. השבוע קראתי את הספר, שזוכה אצלי - תחזיק חזק, מחשבות - לחמישה כוכבים זוהרים.

כל-כך הרבה דברים אפשר ללמוד מספרו של מק'קורט וכל-כך הרבה עצב וכאב יש בו. הספר האוטוביוגרפי מספר את סיפורו של מק'קורט, שנולד בארה"ב למשפחה אירית קשת יום. המשפחה חוזרת לעיר לימריק שבאירלנד, אך גם שם צפוי לה גורל עגום. הספר מתאר עוני ורעב קשים מאוד ודרכי התמודדות שונות (הרבה אלכוהול). הספר נוגע במנעד רחב מאוד של נושאים - פערי מעמדות, שיקולי דעת מוסריים, חינוך והשכלה, מחוייבות משפחתית, מקומה של הדת בחברה, מוות ואבל, היחסים בין דרום אירלנד לצפונה ועוד. הנושאים אמנם כבדי-משקל, אבל הכתיבה זורמת כמו מים. בתוך העוני יש הרבה רגעים מצחיקים, ומק'קורט מפגין חוש הומור מצויין שבוודאי סייע לו גם בילדותו. הנפש הילדית מורגשת בהתמקדות של המספר במשפחה, בחברים, באוכל, במשחקים ובדברים הקטנים, מבלי לשקוע בנושאים "של מבוגרים" כמו פוליטיקה, מלחמות וכלכלה. הספר מביא את הסיפור בבהירות כפי שהוא נחווה בזמן אמת, ללא שכבת הפרשנות שניתן היה לבצע בדיעבד. ספרים, לרוב, לא מביאים אותי לידי בכי וצחוק, אך בספר הזה בכיתי וצחקתי לסירוגין.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•זוהר
האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

פרנק מק'קורט

ספר מטלטל.חובה בכל לב ובית . מהו עוני אמיתי של רעב ילדים מגורי צחנה וטחב, אכזבות וחוסר אחריות של בן זוג מכור לאלכוהול במשפחה בה האב שיכור באירלנד . תרבות של דלות קיומית .מבטו של ילד על המציאות הקשה ובכלל זה : השכנוע העצמי להיאחז בתקווה אל מול ההכרה במציאות הקשה שבכל פעם טופחת על הפנים מכה ומשפילה . הלשון התמימה של ילד ומאוחר יותר מנתחת באיזמל חד את הכרוניקה של מעגל העוני , מראייה של ילד מעניקה לקורא מבט מאקרו על החיים בני ימינו ,בהם אותם עקרונות קיימים . הכל מועצם הכל נמוך וכה גבוה לעינינו שלנו בכל עת ובכל חברה - כל אלו בקצב סוחף מעלים את הספר למדרגה של אומנות ששבתה לב שגורמת למחשבה שמעוררת לאחריות לזעקה להזדהות עם כל משפחה בה מתגלה שמץ של הזנחה ו/או חוסר אחריות של הורה באשר הוא . ביקשתי לקרוא קריאה ולהתערב להיכנס לדף לחדור לתקופה להושיט יד למשפחה ולטלטל את האחראים והמתעלמים " לעשות משהו לעזאזל " . החילותי להתבונן בכמות האוכל הנזרק בסופה ארוחה בת ימינו בת מספר מנות וקינוחים , על הבגדים הנעליים הסוליות החדשות והיותר חדשות אל מול המודבקות מצמיגי אופניים , על החוגים והספרים כן אותם ספרים שגמע הנער המספר ושהשרו עליו השראה בתוך הכאב שנראה כאילו נותק הרגש מגופו במאבק ההישרדות ומסוכות החיים . קריאתו של הספר בדורנו אינה כה תלושת מציאות אם כי לא ממקום אשפתות ורמת שירותי הבריאות והרווחה אז והיום ,והבנת עומק של המחאה החברתית המאותתת "סכנה " לא ממקום של צורך עכשווי נקודתי אלא , המתריעה על בוא הפער ההולך וגדל וסופו תהום פעורה .האפר של אנג'לה הוא ספר חובה לכל מנהיג בן דורנו , לכל נער "קוטר " ,לכל אדם המבקש להיות קשוב המייחס לעצמו תכונות ומצפון .הספר קשה ויידרש מעט זמן לעבור בנקל לכאב חדש לעצב נוסף או לשמחת הרוממות. נעכל נפנים ונהיה טובים יותר לזולתנו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דורון
האפר של אנג'לה

האפר של אנג'לה

פרנק מק'קורט

ספר מדהים, קשה ומטלטל.
אירלנד במחצית הראשונה של המאה העשרים. עוני מזעזע שמתואר בעיניו של ילד מהיום בו נולד עד לגיל 17. מבוסס על סיפור חייו של הסופר ובלתי-נתפס שאפשר לגדול ולהתפתח בתנאים כאלו.
הספר כתוב בדרך שגורמת לך לפעמים לחייך גם בסיטואציות מרירות ולפעמים אי אפשר שלא לדמוע. ממליצה מאוד (למי שמסוגל...).
מחכה לקרוא את ספרי ההמשך...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Dawn
דירוג
4.0
לפני 15 שנים

“ספר מרתק ועצוב כאחד מומלץ!!!!”