אחד הספרים המעולים ביותר בספרות השואה. המיוחד בו הינו שהסיפור אמת לאמיתה עד כמה שהדבר לא יאומן. הוכחה נוספת כי המציאות עולה על כל דמיון. גיבור הספר שחזה את רצח אמו ואחיו בהיותו בן חמש שנים אומץ ע"י הגדוד השמונה עשר של הלטבים שהיו תחת חסות הנאצים ושיתפו אתם פעולה. בדרך נס אחד החיילים ריחם על הילד והוציאו מגיא ההריגה והוא אומץ ושימש קמע לגדוד ולאחר מכן התפתחו העניינים עד כדי שחרורו של הגיבור בסוף השואה, שכמובן אינו יודע דבר על עברו לבד משני מילים . בנו מנסה לשחזר את עברו של אביו שכבר הנו בגיל של למעלה מ- 60 שנה. הספר עוקב אחר הפעילות הלא קלה הזאת תוך כך שמכניס את הקורא לשאלות שבמוסר וכן לשאלות אישיות ואפילו תיאולוגיות לא קלות. הספר זורם כספר מתח ואינו מרפה מן הקורא לרגע. ההתפתחויות בו מפתיעות עד מאד.הסוף מאד מטלטל ומפתיע. לדעת שכל זה אמת והיה במציאות מוסיף לנופך הגדול של הספר. מומלץ ביותר. אין מי שלא ייהנה מן הקריאה תוך לימוד השואה מזוית אחרת.

מלחמת העולם השנייה הניבה סיפורי הישרדות מדהימים. כזה הוא סיפורו של אלכס קורזם – הקמע.
אלכס היה בן חמש כאשר הגיעו הנאצים לכפרו והובילו את אמו ושני אחיו הקטנים לבור ההריגה. הוא הצליח לחמוק אל היער הסמוך ולהשקיף משם על הטבח.

בתנאים אשר לא ייאמנו הצליח לשרוד ביער מספר שבועות עד אשר נמצא ואומץ על ידי יחידת חיילי אס. אס. לטביים. הילד הקטן בעל המראה הארי שבה את לבם והם אימצו אותו כקמע היחידה. רק הסמל שמצא אותו ראשון ידע שהוא יהודי והזהיר אותו באזהרה חמורה לא להניח לעולם למישהו לגלות את יהדותו.

פחדו של אלכס מגילוי זהותו האמיתית וחושיו הבריאים האומרים שרק כך יוכל לשרוד, גרמו לו לעשות כל מה שמאמציו דרשו ממנו ואף לגלות התלהבות לכך.

החיילים התאימו לו חליפת מדים במידתו, הטילו עליו משימות והתגאו בו בפני יחידות אחרות וקצינים ששמעו עליו ובאו לחזות בפלא במו עיניהם. הם גם עשו כמיטב יכולתם למחוק את עברו וללמדו עובדות על עברו כפי שהם החליטו שראוי לו. הוא לא הצליח לזכור את שמו האמיתי והם שהצמידו לו את השם אלכס קורזמנייקס, את תאריך הולדתו ואת הפרטים על משפחתו.

בשלב מסוים אומץ אלכס על ידי משפחה לטבית שרצתה מאוד בן. להורים המאמצים קרא "דוד" ו"דודה". הדוד היה קשוח ונוקשה אך הדודה הרעיפה עליו אהבה וחום אשר להם היה כה צמא. הם לקחו אותו לחופשות בבית הקיץ שלהם בצארניקאווה, שם גם צולם לסרט תעמולה נאצי. הם ניסו לשלחו לבית הספר, ניסיון שלא עלה יפה מאחר ולא היה מסוגל לשבת בכיתה ולהתרכז אחרי כל מה שעבר עם חבריו החיילים. הוא היה עד למספר מעשי זוועה של החיילים אך לא ממש הבין כל מה שראה מאחר והיה צעיר מאוד.

בתום המלחמה הגיע עם מאמציו למחנה עקורים בגרמניה ומשם הפליגו לאוסטרליה בה פתח דף חדש. הוא הקים משפחה והוליד שלושה בנים. עד הגיעו לגיל ששים לא שיתף אלכס את אשתו ובניו בסיפור עברו. היו לכך סיבות עמוקות של רגשי אשמה ובחינה אכזרית של מחיר ההישרדות.

אך סודות דרכם לשאוף לצאת אל האור ולהיחשף. כך גם סודו של אלכס. בגיל 63 החליט לשתף את בנו מארק העושה את הדוקטורט של באוקספורד, בסיפור חייו.

לא היה קל לאלכס לשחזר את זיכרונותיו הקטועים ולהכניס את בנו בסודו. היו הרבה מחסומים בדרך. הבן, מארק, נדהם ונרעש מן הסיפור והחליט לסייע לאביו, בכל מחיר, לגלות את עקבות עברו ולנסות למצוא את בני משפחתו ואת כפרו.

הספר הזה הוא סיפור המסע , כפי שכתב אותו הבן מארק קורזם. יש בסיפור קטעים מאוד חזקים ומרגשים ויש גם קטע לא ארוך שבו הסיפור מדשדש ומעט תקוע. התקיעות נובעת, לדעתי, מקשייו של אלכס להתמודד עם עברו בימינו אנו ועם לחציהם של הלטבים החיים באוסטרליה ומבקשים להדחיק את קשריהם האמיצים עם הנאצים.

הידיעה שזהו סיפור אמיתי מעצימה את כוחו של הספר ואני ממליצה עליו.

זכרונותיו של אלכס קורזום שבים לרדוף אותו. כמעט שישים שנה אחרי והרחק מאדמת אירופה החרוכה משהו מתעורר אצלו מחדש. כאשר הוא כבר אב וסב הוא רוצה לדעת את זהותו האמיתית. הוא מחליט לחשוף בפני משפחתו את הסוד אותו שמר עימו קרוב לשישים שנה, הסיפור האמיתי לגבי עברו וזיכרונות ילדותו מהמלחמה הנוראה ההיא .

אלכס מספר שבעודו ילד היה עד לטבח נוראי בכפרו בו נהרגו גם אימו ואחיו הקטנים. לאחר תקופה מסוימת שבה שוטט ביער הוא "נימצא" ו"אומץ" על ידי יחידה של משטרה לאטבית. מתגלה לפנינו סיפור נוראי ובמקביל תחושותיו האישיות של אלכס . רגשות האשמה לא מפסיקים לעזוב אותו והדילמה הפנימית של בין להיות "ניצול" לבין להיות "מנוצל" ואשם יחד עם מציליו רודפת אותו כל חייו.
בנו מארק (המחבר) משתף אותנו גם בתחושותיו האישית לגבי התמודדות פתאומית עם סוד כה גדול שפתאום "נפל" על המשפחה. הוא עוזר לאביו לחזור לעברו ולגלות את זהותו האמיתית דרך סיפור שלמעשה הופך לסיפור בלשי.

בספר זה מתקבלת גם תמונה של ה"צד השני" אותם אנשים ששיתפו פעולה עם הנאצים ואחרי המלחמה נאלצו לברוח מהעונש המגיע להם. בפני אלכס תמיד עמדה הנאמנות ללאטבים מעל הצדק. גם לאחר המלחמה הוא וויתר להם ושמר על שתיקה למרות ידיעה על זהותו היהודית ועל הזוועות אשר היה עד להם בילדותו. למרות הרמיזות לקשר היהודי החזק שמנסה להכניס מארק בספר עדין הנאמנות היא זאת שמנצחת ואף אחד לא נענש מעשיו.

ספר נחמד אך ממש לא ספר חובה. הזוועות מתוארות תמיד מפיו של ילד ולמרות שזה אמור אולי להעצים את התיאור אצלי זה עבר די ביובש. המסר שיוצא מהסיפור הוא לא ממש חיובי.

עוד סיפור זיכרון, שאינו ניתן לעיכול, של ילד יהודי בן 5, ששרד את מכונת ההרג הנאצית בלאטביה.
כעבור 60 שנה, כשהוא בעל משפחה, נזכר לפתע בכל אותן שנים שבהן היה "הקמע" של פלוגת חיילים לאטבים שמצאה אותו ביער - פלוגה שהייתה כפופה למרות הנאצים שכבשו את ארצם.
הוא הולבש בבגדי חייל נאצי והוצג ככזה, ואף ניסה להתנהג כמותם - הכל כדי לשרוד...

שלוש שאלות שאינן פשוטות, עולות על פני השטח בסיפורו של האב לבנו ההיסטוריון, והן:
האחת, כיצד מצליח ילד קטן לשרוד ביער מלא זאבים, ובעיקר בלילות?
השנייה, איך יכל מפקד הכוח הלאטבי שאימץ את הילד (לאחר שהוציאו משורת נידונים למוות)- להסתיר מפיקודיו, שלא כולם היו "אוהבי ציון", את היותו יהודי (ילד בן 5...נימול), ואף לגרום להם לאהוב אותו.
והשלישית, כיצד מצליח בן ה-5 "לזרום" עם אלה שרצחו את אמו ואחיו, מבלי שתתגלתה זהותו האמיתית?
אכן, שאלות קשות, שתשובה עליהן יכולה להעמיד, במקרה הטוב, בספק את צלילות זיכרונו של הילד שהפך לאדם מבוגר, ובמקרה הפחות טוב - את כושר סיפורו של בנו הסופר, הנאחז באמת.
הבזקי הזיכרון שהופיעו אצל האב המספר, העמידוהו "לכוד בין עבר והווה" כדבריו, ולאור זאת היה חייב לספר את קורותיו בילדותו.
הסיפור מסופר בצורה יפה כאוסף זיכרונות, וייחודו בכך היא נקודת הראיה של ילד שחי "ביניהם" ויכל להביא פרטים מחיי היום-יום שלהם ומעשיהם, ואף ממחשבותיהם של הלאטבים - כיצד "לטפל" ביהודים.
קריאה מהנה מובטחת - שגם מתעצמת, במידה וצולחים את שלוש השאלות שהעליתי.
נהניתי.

מי מאיתנו לא שמע סיפור גבורה מתומצת שצימרר את גופו. מקטנות אנו שומעים סיפורי גבורה, אך ההבדל בין הקמע לאותם סיפורים, הקמע לוקח אותנו למסע של 412 עמודים של גבורה, עצב ומורשת יהודית.

ספר מרתק, מצויין, חובה כספר לימוד בבתי הספר.

כל הכבוד למארק קורזם שהשקיע את מלוא כוחו, גילה את עבר אביו והפך את סיפור חייו למונצח ומתועד.
סיפורו האישי הוא גם סיפורנו כיהודים.

כן ירבו

בס"ד

"הקמע" הינו אחד ממסמכי ההיסטוריה המרתקים ביותר שקראתי. בלי לבטל את ספרי ההיסטוריה שמדברים על השואה וניצוליה, מדובר כאן במסמך אנושי מרגש עד דמעות המשוכתב לאחר יובל שנים ע"י הגיבור שאינו רואה עצמו כלל ככזה, אלא כילד שהתבגר מוקדם מדי ורק מנסה לשרוד.
ספר מדהים שייגע לכל קורא באשר הוא ובייחוד ליהודי שיפגין אמפתיה רבה בעל כורחו עם גיבור העלילה.

תמיד מרענן – טוב, רעננות היא לא המילה שמתאימה לספרות שואה, היא פשוט לא באה משדה סמנטי מתאים, אז ננסח את זה כך: תמיד מעניין לקרוא על השואה מנקודת מבט אחרת. אני מתכוונת לזה שכמעט כל ספרי השואה נכתבים מנקודת מבט יהודית, וזה הגיוני וכך זה צריך להיות, (אחרי שחוקרים טיפה את הנושא - לא כזה בטוח שכך צריך להיות. זאת אומרת, ברור שהכוונה של היטלר היתה לחסל את העם היהודי, וכל מה שקרה מסביב היה מבחינתו רק ערך מוסף, אבל שמעתם פעם כמה אוקראינים נרצחו בשואה? וכמה צוענים? ופולנים? הרבה יותר מאשר יהודים. ואף אחד לא כתב עליהם מילה ואין שום יום לזכרם, למיטב ידיעתי. רק ליהודים אכפת מאנשים שזרים להם לחלוטין למעט העובדה שמוצאם, מלפני אלפי שנים, זהה.)
אבל לדעתי מעשיר תמיד להכיר נושא ידוע מזווית אחרת, ולכן נהניתי מ"הקמע". הספר טוב, כתוב מעניין, לא כבד מידי ומומלץ בחום.

ממליצה בחום , בעיקר לאלו שאוהבים לקרוא על אירועים היסטוריים , ובייחוד על אירועים הקשורים למלחמת העולם השנייה , הוא אומנם קצת קשה ( מתוקף היותו ספר שמתאר את השואה ) אבל יש בו חלקים בהם מתאר הסופר את האירועים מנקודת מבט של ילד ( נקודת מבט של אביו בתור ילד בשואה ) .

אפשר להגדיר את הספר כסיפורו הישרדותו של ילד בן חמש בשואה ואפשר לקרוא בו על השרדות הרוח האנושית בתנאים לא אנושיים. לקרוא ולהכיר רוח של שורד אמיתי.