• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאת מאיר שלו

הביקורת של חגית

תמונה של חגית
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאת מאיר שלו

הביקורת של חגית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של חגית
הוצאה לאור:כתר
0
קטגוריה:קלאסיקה לילדים
הקודמת
מוגובי הכי שולט
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 16 שנים

“בכלל לא ספר טוב הוא משעמם”

9/30
ביקורות על אבא עושה בושות
הבאה
גיל
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

ספר נהדר, פשוט וקולח...
הילדים שלי קראו אותו לפחות 70 פעם וממשיכים כל פעם שבא להם לצחוק....
אין צורך לקחת את הספר לכיוון הפילוסופי, להנות ממנו ולהיזכר בזמנים עברו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של חמדת
חמדת
תמונה של אוהבת ספרים
אוהבת ספרים
תמונה של בת מלך
בת מלך
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של כרובי
כרובי
ל
ליטל
10קוראים|גיל ממוצע46|100%נשים

על המבקרת

תמונה של חגית

חגית

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
167 ביקורות•415 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של חגית
חגית
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות167
לייקים שקיבלה415
דירוג ממוצע4.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת66מתח ריגול והרפתקאות31מדע בדיוני ופנטזיה26

דיון על הביקורת

1 תגובה
אוהבת ספרים
אוהבת ספרים•לפני 14 שנים

תגובה

את הספר הזה אני קוראת עכשיו לאחיין שלי בן 4 והוא מה זה צוחק מהספר
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של חגית

מינכן

מינכן

רוברט האריס

מ ש ע מ ם, נדיר מאוד שאני מפסיקה לקרוא באמצע הספר...

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית
רכבת היתומים

רכבת היתומים

כריסטינה בייקר קליין

על הספר המליצה הספרנית, אמרתי "נו טוב, הכי הרבה...." האמת מזל שלקחתי את הספר, סיפור יוצא דופן על יתומים בארה"ב ב- 1930, "הועד לשלום הילד" התמודד עם הילדים ככח עבודה זול ובכך למצוא להם בית. לא תמיד עלו יפה הזיווגים בין הילדים למאמצים, לעיתים סבלו מהתעללות או הזנחה, אך היו שגם מצאו בית חם ואוהב.
הספר כתוב כסיפור בתוך סיפור, אישה מבוגרת בת 91, מחפשת מישהי שתעזור לה לארגן מחדש את עליית הגג, מולי ילדה במשפחת אומנה הסתבכה בפשע שעליו צריכה לשלם באמצעות שעות שירות, אותן היא מחליטה לבצע אצל ויואן בסידור עליית הגג.
לאט לאט, נחשף סיפורה של ויויאן, על רקע המציאות של מולי.
סיפור מרגש, סוחף, ומומלץ.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית
המלאך השומר עליי - הנערה

המלאך השומר עליי - הנערה

לולה סנט ויל

ספר לבני נוער, בהחלט לבני נוער, כתוב בכתב טיפש עשרה ויש בו את כל האלמנטים של בני טיפש עשרה.
אמרסון בקסטר מגלה יום אחד בארון שירות של בית הספר, איש שוכב ומדמם, איש המנהלה של בית הספר אומר לה למצוא את הנער שרשום בפתק, ותודיע לו שהם באים והוא חייב להסתתר.
באותו יום אמרסון אמרסון מגלה שלא מדובר בנער אלה בנערה, וזו היא. ושחבורת שדים ולמלאכי חבלה מהשאול מחפשים אותה, ובאותו הזמן מתוודעת לחבורת מלאכים שמנסה להגן עליה מפניהם. כולם מחפשים רמז שיוביל להצלת העולם. והרמז הזה היא אמרסון בעצמה.
במט ראשון היא מתאהבת בשומר הראשון מרקוס, אך מרקוס לא נענה לה, כי אם הוא יתאהב בה, החכם הזהיר אותו שהוא יעבור לצד השני. מרקוס מחליט שלא יקום ולא יהיה. למרות הקשיים.
לא ברור לי כ"כ איך זה מתפתח, היו קטעים כאילו חסרים, בהמשך הספר הם נכנסו שנית. הספר מסופר משני צדדים, הצד של אמרסון והצד של מרקוס.
נחמד.... מעצבן שזה טרילוגיה שוב :(

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית
אשת הסנדלר

אשת הסנדלר

אדריאנה טריג'יאני

הרבה זמן לא נתקלתי בספר טוב, באמת טוב כזה שאי אפשר להניח מהיד. (כן, גם ע"ח שעות שינה).
צ'ירו ואדוארדו לצארי חיים בכפר למרגלותיהם של הרי האלפים, לאחר מותו של אביהם, אמם מחליטה להפקיד אותם בידי הנזירות הטובות, לאחר שמכרה את כל רכושה ומגיעה לעוני קשה.
הנזירות "שחורות לבנות", מגדלות את האחים לצארי כאילו היו בניהם, האחים לצארי, צירו ואדוארדו עובדים קשה, עפ"י צוואת אמם ובתמורה לחיים במנזר.
גבוה יותר ליד פסגות האלפים, בכפר ציורי ועני, גרה אנצה, בת בכורה, חרוצה וחכמה ותופרת יצירתית וכישרונית.
אנצה וצ'ירו נפגשים בנסיבות טרגיות, שניהם מתאהבים ממבט ראשון אחד בשניה, נפשותיהן נקשרות זו בזו, אך הגורל מפריד ביניהם, פעם אחר פעם.
לאחר שנים הם נפגשים באמריקה, מבחינת הלב הכל נשאר כשהיה...ושוב התערבות הגורל.
לא אמשיך כדי לא להרוס.... כדאי לקרוא אפילו לקחת לטיסה......... :)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית
כתר חצות

כתר חצות

שרה ג'יי מאס

במילה אחת - מ ע ו ל ה !!!!
ספר מסקרן ומותח, קשה מאוד להניח את הספר, ולהמשיך לעסוק בפעולות יומיומיות או פשוט להפסיד שעות שינה.
סלינה אלופת המלך, המתמודדת שניצחה את כל הרוצחים המתועבים שהסתובבו בממלכה. חותמת חוזה עם המלך, היא תשוחרר לחופשי אבל במהלך 3 שנים הבאות עליה לעשות כל מה שיצווה עליה המלך.
המשימות של סלינה, ברורות אך לא מובנות לסלינה, היא מקבלת "רשימת חיסול" של מתנגדי המלך, ומחוייבת להביא למלך הוכחה שהמשימה בוצעה.
מבחינה אישית, סלינה היתה מאוהבת בנסיך, היא יודעת שאהבה הזו בלתי אפשרית, ומבקשת מדוריאן הנסיך להמשיך הלאה. החיים בטירה רוחשים יצורים אפלים, קסמים ומסיבות.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית
הצוואה

הצוואה

קריסטן אשלי

תחילת הספר נהדרת, אפילו מבטיחה...
ההמשך... אני לא יודעת אם הכריחו את הסופרת להכניס סצנות ארוטיות וכמה שיותר, או שסתם בא לה לנפח את הספר.
בהחלט מיותר, היה ניתן לספר בצורה הרבה יותר רגישה ויפה את הסיפור.
תבנית הסיפור ממשיכה יפה אם מתעלמים מכל ה"תוספות המיותרות" לטעמי.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית
החיים אחריך

החיים אחריך

ג'וג'ו מויס

הספר "החיים אחריך" מפתיע, מלא רגש, משקף את המציאות שיכולה להיות של כל אחד, הסיפור מסקרן ומעניין וכל כך כיף לקרוא שבקריאה מתנתקים מהסובב אותך.
לו, בשמה המלא לואיזה לא מצליחה לקיים את צוואתו של וויל, "לחיות את החיים במלואם", היא היתה בחו"ל בעבודות שונות בניסיון לחוות ולטייל ככל שאפשר, אך משהו עוצר בעדה והיא חוזרת ללונדון, ובכסף שהוריש לה וויל היא קונה דירה, לתוך חייה מתפרצת לילי, בת ה-16, שהיא בתו של ויל. ולתוך כל הבלאגן לואיזה נופלת מגג הבניין וכולם בטוחים שהיא ניסת להתאבד בגלל מותו של וויל..............

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית
אחד ועוד אחד

אחד ועוד אחד

ג'וג'ו מויס

במילה אחת - מ צ ו י י ן !

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית
יד הגורל

יד הגורל

דניאל סטיל

ספר מצויין כתוב נהדר, אולם בסוף יש רושם שלכותב נמאס מהספר והסוף בהתאם. חבל!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית

ביקורות נוספות על "אבא עושה בושות"

אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאיר שלו

בימים האחרונים אפשר היה לשמוע אותי ברחבי האתר, מדבר ומשתף קוראים וקוראות באיזו דילמה שדי מעסיקה אותי. כן לעשות ילדים, לא לעשות ילדים- ככה קראתי לדילמה. ואכן, כשאני מוצא לי איזה זמן פנוי עם עצמי, יוצא לי להרהר מעט על העתיד שלי, ועל עתיד משפחתי (לא המשפחה שיש לי עכשיו, אלא המשפחה שאני אצור). כי מצד אחד, אני לא בטוח שאני באמת רוצה את זה, או יכול להיות אבא ולטפל בילדים, כי זו משימה קשה שגם לא ממש מתאימה לי ושצריך בשבילה המון המון אחריות. אני לא רואה את עצמי, למשל, מחליף לילד שלי טיטול, כי אני פשוט לא יכול עם כל הסירחון. אני לא רואה את עצמי קונה לו מוצצים או כל מני צעצועים כי אחרי שנה או משהו הוא כבר לא יצטרך את זה, ואז זה סתם יהיה בזבוז גדול של כסף. אני לא רואה את עצמי מצליח להרגיע את הילד שלי כשהוא צורח ובוכה, או לגרום לו להרגיש יותר טוב כשהוא עצוב. וגם כשהילד שלי יגדל וכבר לא יהיה ממש ילד, אני לא רואה את עצמי מצליח לעזור לו בשיעורי הבית בכל המקצועות שבהם הוא מתקשה (כי עד אז, אני הרי כבר אשכח כמעט את כל מה שלמדתי!) או לעזור לו בבעיות של גיל ההתבגרות (ויש הרבה כאלה) או אפילו לייעץ לו בענייני זוגיות וילדים (כן כן, ילדים!). ובכלל, אני גם לא רואה את עצמי מצליח למצוא מספיק כסף כדי לקנות דירה מספיק גדולה כדי שאני, אשתי וילדיי נוכל לגור בה ברווחה. אבל מצד שני, זה יכול להיות נורא נחמד שיהיה לי ילד משלי, ושיהיו לו את אותם הגנים שיש לי. ומי יודע, אולי הוא יעשה פה יום אחד שלום? אי אפשר לדעת. ואולי גם כי זה חלק מהייעוד שלנו בחיים, כבני אדם וכיצורים חיים בכלל, להתרבות וליצור דור המשך. וחוץ מזה, לרוב האנשים בעולם יש ילדים, אז למה שלי לא יהיו?
ד-י-ל-מ-ה.
אז כמו שאמרתי, שיתפתי פה את החבר'ה באתר בדילמה שלי, והם שמחו נורא לעזור: היו שאמרו, למשל, שאני אהיה אבא (ובעל) נהדר ושאין מה לדאוג, היו שאמרו שהם מוכנים אפילו להפגש איתי בעוד 20 שנה כדי להיווכח שטעיתי וסתם בילבלתי את השכל ושיש לי ילדים ושאני אבא על הכיפאק, והיו גם כמה שאמרו שאני סתם צוחק (נו טוב, אני באמת לא נשמע מי יודע מה אמין). אמרתי להם תודה רבה על התמיכה ועל הדאגה, ושאולי הם צודקים ובאמת יהיו לי ילדים בעוד 20 שנה.
לא באמת חשבתי, או האמנתי, שזה יקרה. אבל יודעים מה, נגיד (רק נגיד, כן?) שבאמת הייתי רוצה ילדים- או אז, האם הילדים באמת היו רוצים שאהיה אבא שלהם?

לאפרים יש אבא, שאולי לא נעים להודות, אבל האבא הזה עושה לו המון המון בושות: בושות בבריכה, בטיול השנתי של הגן, בחתונה של דודה בתיה, במסעדה, באסיפת ההורים, במשחק כדורגל, ברחוב, באולם הקולנוע, בבית, ובעצם בכל מקום.
אפרים משתף אותנו, הקוראים, בחיים המשותפים יחד עם אבא שלו, ובפחד הזה שאבא שלו יעשה לו עוד ועוד פאדיחות.

הספר הזה נמצא אצלי בבית כבר למעלה משנה, יחד עם עוד הרבה ספרי ילדים אחרים. הספר הזה, כמו רוב ספרי הילדים שאנחנו מכירים, מלא באיורים יפים ומשובבי נפש, ובחרוזים. מלא מלא חרוזים.
אבל יש בו גם מסר. והמסר הזה יכול להשפיע בקלות על אנשים, כמוני למשל, שמתלבטים אם להיות אבא לילדים או להעדיף לחיות "חיי רווקות" חשוכי ילדים.
אם יהיו לי ילדים, אז אני רוצה שהם יאהבו אותי. בעצם, זה לא מדוייק לומר את זה, כי גם אפרים אוהב את אבא שלו, כנראה. הוא פשוט חושב שאבא שלו קצת מעצבן, זה הכל. אז תיקון טעות: אם יהיו לי ילדים, אז אני רוצה שהילדים שלי לא יחשבו שאני מעצבן או שיאמרו לי שאני עושה להם בושות. כי זה ממש אבל ממש לא נעים לשמוע.
בכלל, רק עכשיו באמת הבנתי למה הספר הזה מיועד לילדים: פשוט מאוד, זה מפני שילדים הם ילדים. כלומר, הם נמצאים בגיל שבו פחות מתעסקים (אם בכלל) בשאלה של 'איזה אבא אני אהיה'- הם מתעסקים יותר בשאלה של 'איזה ילד אני אהיה' (ולכן, כנראה, יהיה קל להם גם יותר להתחבר לספר, להינות ממנו ולא להיות מוטרדים מקריאתו, כי כמעט כל ילד בטח מרגיש ככה לפעמים כלפי אבא שלו, גם אם קצת קשה לו להודות בזה- אבל לא כל אבא רוצה שהילד שלו ירגיש ככה כלפיו, וזו גם הסיבה שהספר פחות מומלץ לאנשים מבוגרים או אבות טריים, מפני שבניגוד לילדים, שיתחברו מיידית לסיפורו של אפרים, להם (למבוגרים) זה בטח יקלקל לגמרי את ההרגשה ויוריד להם את החשק לרצות להיות אבא, יהיה להם קשה יותר להתחבר לנאמר בסיפור מפני שהוא מסופר מנקודת מבט של ילד ולא של מבוגר, והדמות היחידה בעצם שהם יצליחו להתחבר אליה זו אביו של אפרים, שבדיוק כמוהו, גם הם בטח לפעמים מתקשים קצת להבין למה מה שהם עושים גורם לילדים שלהם לחוש בושה...).
אבל שלא תחשבו לא נכון: הספר הזה באמת נפלא. כמו שאמרתי, הוא כתוב בצורה מקסימה, מצוייר בצורה מקסימה, והכל בו בעצם מקסים (שבחים למאיר שלו ויוסי אבולעפיה, דרך אגב!). פשוט, הבעיה היא, כמו תמיד, בי. בי ובדילמות הארורות שלי.
ואמנם הסוף של הסיפור הוא סוף טוב (ברגע האחרון אביו של אפרים מצליח "להציל את המצב", ואפרים מתחיל לגלות שלאבא שלו יש גם צדדים טובים) אבל בספרי ילדים כל הסופים הם טובים, ואני הרי לא דמות מתוך ספר ילדים, אז מי אמר שגם במקרה שלי יהיה סוף טוב?

אז עכשיו, אחרי שקראתם את השורות הללו, אתם בטח סקרניים יותר מאי פעם לשמוע מה החלטתי בסוף (כן לעשות ילדים, או לא לעשות ילדים) והאם בעקבות קריאה נוספת בספר הגעתי להכרעה כלשהי, לכאן או לכאן.
ואת האמת? אני לא יודע. באמת שלא. כנראה שאת התשובה לשאלה אני אדע, כמו שכולם אמרו, רק עוד 20 שנה. עד אז, נקווה לטוב.

לפני 11 שנים•זה שאין לנקוב בשמו
אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאיר שלו

כנראה אני אבא של אפריים. או לפחות כמו אבא של אפריים.
אבל בעצם, כולנו היינו אפריים באיזה שהוא שלב בחיים שלנו.
אז נכון שזרובי שלי עוד לא יודע שאני מביך אותו בצורה נוראה בכול יום, ובמיוחד בכך שאני קורא לו זרובי (זה לבד עילה לטביעת נזיקין), אבל כשאני נזכר בבושות שאבא שלי היה עושה לי (ועדיין עושה) אני אני מרגיש כמו אפריים.
בקיצור, כמו בכל יצירות המופת של מר שלו, ובעיקר בקטגורית הילדים, אני מוצא את עצמי בסוף הספר עם גרון חנוק ועיניים רטובות. ואז זרובי אומר לי- אבא שות?
כן קטנציק, אבא שות, המון בושות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•גל
אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאיר שלו

פעם אחת היו ארבעה ילדים, היתה להם אמא שבמשך חודשים סיימה כל ערב במילים האלמותיות : "פעם אחת היה ילד ושמו אפרים, היתה לו אמא כתבת חדשות.... והיה לו אבא שרק המציא סיפורים ותמיד עשה לאפרים בושות."
ובסופו של דבר ידעה אמא את הספר בעל פה, ולכן מדי פעם באמצע טיול או הליכה לגן התחילה אמא שוב לספר: פעם אחת היה ילד ושמו אפרים..
אבא של אפרים היה אהוב ליבם של ילדי במשך שנים רבות. עד שפרחו מהבית והקימו בתים משלהם.
דעתי הפרטית היא שאהבתם נובעת מהזדהות יתר עם אפרים, למרות שאצלם אמא היא הערה בלילות ואמא היא השרה ברחובות..
על המדף בביתי נשאר הספר ובו חתימתו של מאיר שלו, פן אשכח מי אני.

אבא של אפרים, הוא מאיר שליו, הגיע לסיפריה לשוחח על "כך היה הדבר" ביום בריתו של נכדי.
לאחר שיחתו של מאיר שליו ניגשתי ובקשתי חתימה וציינתי שזוהי הפעם השניה,
לשאלתו האם אבד הספר סיפרתי שצאצאי ואני אוהבים את הספר מכל ספרי הילדים ולכן קניתי אותו לבתי כמתנה לאחר הלידה.
הן לא יתכן בית בו יש ילד שלי ואין בו "אבא עושה בושות" ומאיר שלו חייך ורשם הקדשה..
לתינוק מלאו בימים אלה חמש. אמו קוראת לו את הספר, אבל אינה עושה בושות.

אכן..מאיר שליו בחיוך שליו מספר את סיפורו של הורה יוצא דופן. והוא מיועד לילדים ולהורים כאחד. גם אם אינם יוצאי דופן ההנאה מובטחת.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•טופי
אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאיר שלו

ספר מצחיק כל כך ומרגש בו זמנית, קראתי אותו כשהייתי נערה מתבגרת ובסיומו רצתי לחבק את אבא שלי ואמרתי לו שאני אוהבת אותו גם כשהוא עושה לי בושות...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•צופיה
אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאיר שלו

אחד הסופרים הישראלים האהובים עליי,מאיר שלו.
ובכלל הספר הזה הילדים כל כך נמשכים אליו.
כל מה שכותב הסופר מאיר שליו,נהפך להיות יצירה
מיוחדת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאיר שלו

עוד יצירת מופת שנונה, מצחיקה, מרגשת ומעניינת (שמתאימה גם למבוגרים) של השילוב המוצלח בין מאיר שלו ליוסי אבולעפיה.
ולגבי הבושות של אבא... זה סיפור חיי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•גיל
אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאיר שלו

"פעם היה ילד ושמו אפרים.
היתה לו אמא, כתבת חדשות,
אפרים חשב שהיא משהו מיוחד.
והיה לו אבא
שרק המציא סיפורים
ותמיד עשה לאפרים בושות."
הספר "אבא עושה בושות" מספר על ילד שמתבייש בכך שאבא שלו שונה, לא מתנהג כמו כל ה"אבאים". בתחילת הסיפור יש הרגשה שאפרים הוא המבוגר ואבא שלו הוא הילד, למשל:
אבא של אפרים לקח את אפרים ועוד שני חברים לסרט, אבל בקטע המפחיד עצם את העיניים וביקש מאפרים להגיד לו כשהקטע המפחיד נגמר.
או - אפרים אומר לאבא שלו:
"אמרתי אלף פעמים
לסדר את הבגדים בערב
שבבוקר יהיו מוכנים."
בסופו של דבר אפרים רואה שאבא שלו כן מוכשר במשהו, וגם שומע איך אבא שלו הרגיש כשהוא עצמו היה ילד ואבא שלו עשה לו בושות. בסופו של הסיפור אפרים מתחיל להרגיש נעים עם אבא שלו.
אפשר ללמוד מהספר שלפעמים גם הורים לא מתנהגים בדיוק כמו שהילדים מצפים ממבוגרים שיתנהגו, ואפרים מבין שאפשר להסתדר גם עם אבא שנראה לו קצת שונה ולפעמים זה אפילו נחמד. הוא גם מבין שאבא שלו לא מושלם, ושגם הוא, הילד יכול לעזור לו לפעמים...
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ילד קטן ולכן הילדים יכולים להזדהות עם הסיפור.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•המורה יעלה
אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאיר שלו

יופי! עכשיו הבת שלי, בתמיכה של אביה יש לומר, דורשת ספר המשך "אמא עושה בושות"!
לתשומת לבך, מאיר שלו...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
אבא עושה בושות

אבא עושה בושות

מאיר שלו

ספר מצחיק על ילד שמתבייש באביו כי אביו הוא לא "המיינסרים" לאיך אבות צריכים להתנהג....הילדים שלי אוהבים ואהבו את הספר,הספר הוא עוד אחד מספריו הטובים של שלו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•חני
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“עוד יצירת מופת שנונה, מצחיקה, מרגשת ומעניינת (שמתאימה גם למבוגרים) של השילוב המוצלח בין מאיר שלו ליו”