בילדותי קראתי את הספר. כשראיתי אותו בחנות ספרי יד שנייה, מיד ניעור בי זיכרון טוב, והסתקרנתי לשוב ולקרוא.

זכרתי שזהו ספר מעורר תיאבון. גיליתי מחדש ספר עשיר בדמיון, המוגש לקורא בשפה עברית קולחת ומנוקדת.
אומנם התרגום של אוריאל אופק מעט ארכאי (למשל, "חזיז ורעם" הזכור לטובה); אך כאמור רהוט, ולדעתי קריא לתלמידים באמצע בית ספר יסודי.

המחבר – דאל –מאניש ביד אומן את בעלי החיים, ומלמד דרכם על טבע האדם.
""שלשול מסכן!" לחשה פרת-משה-רבנו באזנו של ג'יימס, "הוא אוהב להפוך כל דבר לאסון. הוא שונא להיות מאושר. הוא חש עצמן מאושר רק בשעת דכאון. האין זה מוזר?""

הקורא גם יכול להעשיר את עצמו בידע על בעלי החיים.
""טוב, אני מותר. איפה נמצאות האזניים שלך?"
"הנה כאן," השיב החרגול, "כל אוזן בצד אחר של הבטן.""

בקריאה השנייה, כבוגר, לא אהבתי את האיורים. העיניים של ג'יימס מושחרות וללא אישונים – ולטעמי היה בהם משהו מרתיע.

לסיכום, מסע הרפתקאות קסום. מומלץ גם לקוראים בוגרים, אולי כאתנחתא משעשעת או סתם מסקרנות.

• אהה, כן, מסתבר שלרואלד דאל, שנפטר לפני 30 שנה, היו התבטאויות אנטישמיות. מצער. אבל מצד שני, הוא שירת בטייסת הבריטית במלחמת העולם השנייה. אז זה מתאזן.

אבל לא נסיים בטעם מר. אז מוסר ההשכל שבחרתי מהספר: חוסו על העכבישים בבית, גם אם הם עצלים.

""ומה בקשר אלייך, גברתי העכבישה?" שאל ג'יימס, "האם אותך אוהבים בעולם, או לא?"
"לצערי, לא," השיבה העכבישה, בהשמיעה אנחה רמה ועמוקה, "אינני אהובה כלל, וזאת על אף התועלת שאני מביאה. כל היום כולו אני צדה זבובים ויתושים בקורים שאני טווה.""

זהו ספרו הראשון שקראתי של רואלד דאל בתור ילדה.
העלילה המקסימה והמוטרפת שעוברת על הילד הגדל עם שתי דודותיו.
המפגש הפנטסטי עם תושבי האפרסק הענק הוא מעשה מופת, פרוע ומרגש בעת ובעונה אחת, אחד הקטעים שכנראה לעולם לא אשכח מהספר.

הספר מספר על ג'יימס שמתמודד עם חיים לא פשוטים, עד שהוא נכנס לתוך אפרסק ומתיידד עם חרקים בגודל שלו ויוצא למסע קסום בתוך, לא תאמינו, אפרסק!!!
ספר יפה שנורא אהבתי, ואני מזכירה, גם את הסופר.
מומלץ לגיל 7-10

קראתי אותו מזמן אבל אני זוכרת שהוא ספר חביב ונחמד