תענוגות וימים נדחק מעט לקרן זוית של עולם הספרות. את הקוראים המזדמנים, המוניטין המאיים של פרוסט, ירחיק מלנסות ולקרוא ספר מקסים זה והעמקנים, אם יטמנו ידם בצלחתו של פרוסט, יפנו היישר לבעקבות הזמן האבוד .
בהרבה מובנים תענוגות וימים הוא מעין הקדמה לבעקבות הזמן האבוד. הוא עוסק באותם הנושאים: כוחו של ההרגל, גילוייה השונים של האהבה, חיי בדידות והגות אל מול החיים החברתיים וביקורת חברתית. אך הציניות הנוקבת של פרוסט וראייתו המפוקחת את החיים מרוככים יותר ביצירתו המוקדמת דבר ההופך אותה להרבה יותר נגישה ונעימה לקריאה. בעוד שבבעקבות הזמן האבוד פרוסט מנסה להסביר את החיים האנושיים בתענוגות וימים הוא פשוט מתאר אותם. מציג לקורא את תפיסתו לרגשות אנושיים. זוהי חדוות הבדידות, זהו האושר. הוא אינו מנסה לפרק את האושר לגורמיו, לנתח את הסיבות המחוללות אותו, ואת הנסיבות האורבות מעבר לפינה שידכאו אותו עד אפר.
הספר ספוג ברגש, ומלא בתיאורים מדויקים של מצבי הנפש השונים המתרגשים על גיבוריו. רגעים של אושר, טלטלות האהבה ואף תהומות היגון מתוארים על ידי פרוסט ביד אומן.
"הוא חש בקרבו שמחה בלתי רגילה. מחסומי הבלתי אפשרי, שברגיל חוסמים את דרכן של תשוקותינו ושל חלומותינו מלהיכנס לתחום המציאות קרסו ונשברו. ומחשבותיו, המונעות מכוח עצמן, סבו ברוב הנאה סביב הבלתי מושג. השדרות המסתוריות הנמשכות בין יצורי אנוש, שבקצותיהן עולה ושוקעת שמש החדווה והיאוש, אותתו לו. כל אדם עליו נתן את דעתו נעשה לפתע לחביב עליו עד בלי די. והוא הלך באותם רחובות, שם יש תקווה לפגוש מישהו. ואם ציפיותיו היו מתממשות הוא היה מקדם בשלום אדם אלמוני או מכר חסר משמעות בלא פחד ומתוך צמרמורת ענוגה. לאחר שנפלה התפאורה שהוצבה קרובה מדי אליו, נגלו לפניו החיים בכל יפעת החידוש והמיסתורין שבהם.
הוא הגיע אל הבולוורים , אנשים עברו לידו והוא העניק להם את אהדתו, סמוך ובטוח שהם מחזירים לו אהדה. הוא חש עצמו כמרכזה המזהיר של תשומת הלב שלהם. הוא פתח את מעילו למען יראו את לובן חולצתו, ההולמת אותו כל כך, והציפורן האדומה שבדש. כך הציע עצמו להערצתם של העוברים ושבים ולחיבתם, שאותה חלק עמהם בתאווה כזאת."
אף סופר אחר לא קלע כל כך אל תחושת האושר וההנאה הפרטית שלי כפי שהצליח לעשות מרסל פרוסט בשורות ספורות אלו.
תענוגות וימים הוא ספר לאנשים מאוהבים, הוא מתאר את רגשות האהבה בפירוט ורגישות שמיד יוצרים הזדהות אצל הקורא ומעצימים את רגשי אהבתו. האוניברסליות שפרוסט מעניק לרגשות שלפני כן הקורא יחס לעצמו בלבד מעדנים את אהבתו ומחזקים אותה. ואכן בימי הראשונים והמעוצבים למחצה כמתבגר פעל הספר את פעולתו המעצימה על ניצני אהבתי וזכרונות מאותה אהבה שרוגים לבלי הפרד במילותיו ותיאוריו של ספר זה.
"בבוקר חזרתי הביתה והלכתי רועד למיטה, אחוז קדחת עגומה וקרה. רגע קט קודם לכן, בחדרך, ידידיך מין היום הקודם תכניותיך ליום הבא - אויבים כה רבים שקמו עלי מזימות כה רבות שנקשרו נגדי. המחשבות שהעסיקוך באותה שעה - תחומים רבים כל כך ומעורפלים ובלתי מושגים, כל אלה חצצו בינינו. עכשיו שאני רחוק ממך, דומני שאותה נוכחות בלתי שלמה, אותה מסיכה חמקמקת של העדרות נצחית שהנשיקות מרימות אותה חיש מהר, תספיק לחשוף את פנייך האמיתיות ולספק את כל שאיפותיה של אהבתי, צריך היה לעזוב. קר ועצוב אני נשאר הרחק הרחק ממך!
אך באמצעות איזה קסם החלומות על אושרנו עמוד עשן עבה של להבה בהירה החל לעלות שוב, בחדווה ובהתמדה, על דעתי. ידי שהתחממה תחת השמיכות חזרה לתת את ריחן של הסיגריות המבושמות שלימדת אותי לעשן. כאשר פי דבוק לידי גמעתי אל תוכי את הבושם שבחומו של הזכרון הפיק ניחוחות של עדנה, של אושר ושל "את". אה! אהובתי הקטנה, ברגע שבו אני יכול להסתדר בלעדייך, כשמספיק לי לתכלית האושר זכרוני על אודותייך, הממלא ברגע זה את כל החדר, מבלי שאצטרך להאבק נגד גופך הסרבני אני חוזר ואומר לך, אמירה אבסורדית, אמירה בלתי נמנעת, שאינני יכול לחיות בלעדייך. נוכחותך היא שמעניקה לחיי את הגוון העדין העגמומי החם כמו הפנינים המבלות את הלילה תלויות על צווארך. כמוהן אני חי ומשנה את צבעי בחום גופך וכמותן הייתי מת אלמלא שמרת אותי בקרבתך."
תיאור יפה כל כך של הלך הרוח של אהבתי, לא של הרגש המעורר אותה או המחשבות הסובבות אותה אותם פרוסט מפרט באכזריות באהבה אחת של סוואן. פרוסט של בעקבות הזמן האבוד לא מסוגל להוציא תחת עיטו תיאור כזה. הוא אדם מפוקח מידי המאיץ בנו להתפקח גם אנו. הוא "התגבר" על האהבה, לאנשים, לחיים, לדמויותיו. אהבה שבלטה כל כך בספר הביכורים שלו. ואם תענוגות וימים הוא ספר לאוהבים, בעקבות הזמן האבוד הוא ספר לרוצים להתגבר על האהבה. הציניות בה פרוסט מתאר אותה, הניתוח הקר והמנוכר של המחולל אותה, והדרך בה נתפש האוהב על ידי הנאהב האדיש בדרך כלל כולם מתחברים על מנת לשים רסן לרגש הנושב מדפיו של תענוגות וימים (ואכן מאוחר יותר בעקבות הזמן האבוד היה חלק חשוב בהתגברות על אותה האהבה עצמה שפרוסט סייע בחוסר זהירות שכזה לנטוע בקרקעית נפשי).
תענוגות וימים הוא יותר מאשר מפגש ראשוני מרוכך ונעים עם מרסל פרוסט. אומנם הוא יוצר קשר אמיץ ובלתי נפרד בין הקורא לבין מרסל פרוסט, קשר שמהווה צעד חשוב בדרכם של מי ששוב דילגו על "בעקבות הזמן האבוד 1" בבואם לבחור את הספר הבא שברצונם לקרוא. אך הוא הרבה יותר מזה. הוא ספר מלא רגש, חכם, וכתוב לעילא. הזדמנות לפגוש סופר יחודיי, חד הבחנה ומלא אהבת אדם שחסרה מאוד ביצירתו המאוחרת. ספר הפונה למגוון רחב של קוראים, גם אלו שניסו והתאכזבו, השתעממו, או ממש לא אהבו את בעקבות הזמן האבוד. ואם לא היה נבלע בהילתו המסנוורת של בעקבות הזמן האבוד היה נחשב לאחד מיצירות המופת של המאה העשרים.
![הלילה השנים עשר [הקיבוץ המאוחד, 1980]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/48030.jpg)
