קודם כל- מי כתב את התקציר על הכריכה האחורית? לאישה המותקפת בסצינת הפתיחה של הספר קוראים לורן ולא קרוליין... נו מילא.

ליום הולדתי, החל בתחילת החודש הזה קיבלתי מבן זוגי קורא ספרים אלקטרוני, בהפתעה. זה משהו שמאוד מאוד רציתי אבל לא תכננתי לקנות עכשיו. אני נמצאת במעבר לדיגיטל, וזה מאוד מאוד מרגש אבל כמובן גם דורש תקופת הסתגלות.
כמו רבים אחרים בוודאי, כשהורדתי את אפליקציית "עברית" קיבלתי מספר ספרים במתנה (וגם אחד ליום ההולדת) והספר הזה הוא אחד מהם. בחרתי להתחיל ממנו דווקא מכיוון שזה ספר מתח והיתה לי הרגשה שהוא יזרום, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי להתחיל את המעבר לקריאה בפורמט דיגיטלי: סיפור שיישאב אותי אליו, ירוץ ושארצה להמשיך לקרוא עוד פרק ועוד פרק, בקיצור ספר מתח טוב.
אין ספק ש"השתלטות עויינת" עשה את העבודה. הוא כתוב טוב, באמת מותח, דמויות מעניינות. ולמרות שמדובר במיזוג חברות, פיננסים ועוד כל מיני דברים מהעולם הזה, הסופר מסביר את המושגים לא רע למאותגרי הבנה בנושא כמוני.

האם הייתי בוחרת את הספר הזה בחנות? אולי, סביר להניח שלא. אז אני שמחה שהוא התגלגל לידי בדרך כזו כי זה ספר טוב.

ניק הלר הוא גבר-גבר: חסון, אמיץ, לוחם מיומן (בוגר של הכוחות המיוחדים!), חוקר בעל חושים חדים, ויחד עם זאת רגיש, בעל חוש-הומור וקשור קשר מיוחד לאחיינו גייב, נער מוכשר ומסוגר. אין מה לומר, ניק הוא חלומה הרטוב של כל אימא פולנייה, והוא עדיין רווק! אבל החברה הרעים מקדימים את הפולנייה, נכנסים לתמונה ותוקפים את אחיו של ניק, רוג'ר, ואת אשתו לורן. לורן מוצאת עצמה בבית-חולים ורוג'ר נעלם. Mistake. Big mistake. לו היו הרעים יודעים שהם בספר של ג'וזף פיינדר, ודאי היו נזהרים יותר, שכן סופם שניק ינקנקם בחלוף כארבע מאות עמודים.

יוסף המוצא יודע לרקוח עלילת מתח, בכך אין ספק. מרכיבי התבשיל - הפתעות, תפניות-עלילה, עימותים, משברים, קרבות, נפגעים, דילמות מוסריות-עאלק ושאר ירקות – הם בכמויות ובפרופורציות נכונות. ג'וזף מוסיף גם מספר תבלינים – מעט הומור, קצת רקע משפחתי אפל, קורט סודות ובוגדנות. אבל בכל זאת משהו חסר בתבשיל: העלילה שבלונית מדי, הדמויות חסרות עומק. התבשיל של פיינדר השביע אותי לזמן קצר אבל אין לי תחושה שאני רוצה לשוב למסעדה הזו.

ספר טיסה הוא ספר שאמור לרתק אותך למספר שעות, בעודך ארוז בקופסה מעופפת כסרדין משומר, מבלי לתבוע ממך מאמץ או ריכוז רבים מדי. 'השתלטות עוינת' בהחלט עושה את העבודה מבחינה זו. אלא מה? כמו שישנן קטגוריות שונות לנוחות הטיסה, כך ניתן גם לקטלג ספרי טיסה. ישנם ספרי-טיסה ממחלקה ראשונה (חלק מספרי ג'ק ריצ'ר של לי צ'יילד הם כאלה לטעמי), ספרי-טיסה ממחלקת עסקים, וכולי. לטעמי 'השתלטות עויינת' הוא ספר-טיסה ברמת צ'ארטר. אפשר, אבל ממש לא חייבים.

למי שמתעניין האם חברת 'פלדין' באמת קיימת:

כן. היא קיימת. יש קבלן צבאי שסיפק חיילים ("שכירי חרב" אם תרצו) לפעולות של ארה"ב בעיראק. הוא היה נקרא אז "Blackwater". על שם הביצות שהיו במתקן האימונים הענק שלו.

במהלך השנים, העובדים של Blackwater הואשמו באצבע קלה על ההדק, וקרו להם כמה מקרים של ירי באזרחים חפים מפשע. המפורסם ביותר היה "הטבח בכיכר ניסור" בבגדד. שם 17 אזרחים נרצחו ע"י עובדי הקבלן של Blackwater. הנשיא טראמפ חנן את 4 האחראים לטבח.

עד לטבח, חברת Blackwater פעלה בוואקום משפטי, כך שלא החוקים של ארה"ב ולא החוקים של עיראק חלו עליה. למעשה כבר קרה שעובד שיכור של Blackwater ירה למוות במאבטח של סגן נשיא עיראק. העובד נקנס ופוטר, אבל לא הועמד לדין.
רק בחודש שלאחר הטבח, נחקק חוק שמכפיף את הקבלנים הפרטיים של משרד ההגנה לחוק האמריקאי.

כמו חברת פלדין בסיפור, גם המייסד של Blackwater הוא נוצרי נלהב, שתורם רבות לארגונים נוצריים, שמרניים, ואנטי להט"ביים.

החברה זכתה בחוזים של משרד ההגנה האמריקאי ללא מכרז.

למי שאינו מכיר את פיינדר, מדובר על כתיבה מז'אנר ספרי המתח מתחום החברות בשילוב אלמנטים מתחום הריגול התעשייתי האלקטרוני.

העלילה מתנהלת סביב תעלומת היעלמותו של אחיו של גיבור הספר ניק- יוצא יחידה קרבית לשעבר...שפרש ועבר לתחום התחקור התעשייתי.. וכעת מתגייס בשליחות פרטית להתחקות אחר סיפור היעלמותו של אחיו....שעקבותיו מנתבות אותו לחברת ענק אמריקאית של שכירי רכב המגלגלת מאות מיליוני דולרים, בעקבות פעילותה הצבאית הבלתי חוקית בעירק בשם הממשל האמריקאי...היא גם החשודה העיקרית בחטיפת האח.



מבין שלושה ספרים שקראתי של הסופר, בהשראת ספרו המצויין והמומלץ פראנויה, הציפיות היתמרו להם כגובה בנייני הפירמות בספריו של פיינדר.

אך כגודל הציפייה, כך גם האכזבה: פיינדר מתהדר בדרך כלל בקצב כתיבה מהיר סוחף ושוזר קנוניה כאילו צמחה מתחת לידיו של ג'ון גרישם עצמו, אך הפעם נראה ששטף העלילה לוקה בסירבול מאחורי מבנה הפירמידה של תאגידי הענק...עד שמתקבלת תחושה של חוסר ממוקדות.

ספריו של פיינדר מאופיינים בטוויסט עלילתי בלתי צפוי כיאה לז'אנר. נראה שהפעם מדובר ברפליקציה של אותו טוויסט של ספרים אחרים ולכן גם ה"טוויסט" ...בסוף דיי צפוי.

בוושינגטון מתעוררת בבית חולים לורן הלר שהותקפה ברחוב והוכתה בראשה אחרי בילוי עם בעלה רוג'ר. שניהם עובדי 'גיפורד תעשיות'. מספיקה לשמוע אותו צועק "למה אותה"? לפני איבוד הכרתה. רוג'ר נעלם כלא היה.
בלוס אנג'לס-ניק, אחיו של רוג'ר העובד עבור חברת חקירות וטוב בכך נדרש לפענח גניבת ענק של מכולות ממטוס. הוא מפענח את התעלומה מהר-זהות המטוסים הוחלפה והמכולות עדיין במטוס שנראה כאחר. אחת גדושה סכום עתק במזומן.
ניק הוא מעין ג'ק ריצ'ר (של לי צ'יילד)- גבוה, חזק, יוצא כוחות מיוחדים ששירת בעיראק ואפגניסטן.
הוא בקי בנשק וקרב מגע ויכול לכסח שלושה יריבים מיומנים, רב תושייה וחסר פחד. ללא משפחה וקרוב ללורן ובנה גייב.
אביהם של השניים הוא מיליארדר היושב בכלא על עבירות כספים ומס.
לאחר שנות נתק ארוכות בין האחים ניק נכנס לעובי הקורה למצוא את אחיו שלא ברור אם נחטף, מסתתר או שמא מת. נעזר בחברים המומחים במעקב, כספים ופיצוח צפנים-אחד מכונה 'מרלין' (על שם הקוסם). הוא נשאב לפרשה סבוכה המערבת צבא פרטי ענק הפועל כקבלן מטעם ארצות הברית ואינו כפוף ישירות לחוק הצבאי או האזרחי, למעשה שכירי חרב. ניק מגלה דברים שלא שיער הקשורים לאחיו, גיסתו ואביו והחברות שהעסיקו אותו ואת רוג'ר. עולם אפל וכוחני של תאגידי ענק,תככים,כסף גדול, שוחד והשתלטות על חברות. אנשים שלא בוחלים באכזריות. שאיפות אישיות של רוג'ר שעבורן הוא מוכן להרחיק לכת.
למרות הכתיבה הטובה למדי הספר (שבאנגלית נקרא 'נעלם') קצת ארוך, מורכב לעתים ויכול לבלבל פה ושם. מדי פעם פרטים מיותרים. בסך הכל המתח נשמר והסוף מפתיע למדי.

את השתלטות עוינת קראתי בבת אחת. ספרות מתח במיטבה בכיכובו של ניק הלר. ספר שני מפרי עטו של ג'וזף פיינדר שאני קוראת. העובדה שזה הספר השני שלו שאני קוראת החודש קשורה לשתי סיבות: המתיחות המדיניות והפוליטית. לא הצלחתי להתרכז בספרות יפה כלשהי והחלופה המיידית שלי היא ספרות מתח מסוג SUSPENSE/ פרשיות שבהן המתח מתגבר ככל שניק הלר מתקדם בפתרון של תעלומה שהולכת ומסתבכת עד לפתרון (שגם הוא מורכב מאוד, מתוחכם ומעניין וגם מקורי) בעמוד הכמעט אחרון של הספר. הספר הקודם של פיינדר, הראשון שלו שקראתי, מחיר השתיקה, היה גם כן מתוחכם אבל ללא כל השוואה עם השתלטות עוינת. כעת נותרה לי משימה, לבחור בספר נוסף של פיינדר שיעמוד בקריטריונים של השתלטות עוינת. אני מתנצלת שלא הכנסתי יותר פרטים לביקורת. מוטב כך. זה לטובת הקורא שמעוניין לקרא ביקורת ללא כל ספוילרים. רוצו לקרא.

ספר מתח נחמד על עולם העסקים ומה קורה כששוכחים את הצד המוסרי .לא כל כך אהבתי את הסוף. בקיצור , יש ספרי מתח הרבה יותר טובים אבל עדיין שווה קריאה .

נו נו
זה כל מה שיש לי לומר.
הספר חיוור לגמרי ביחס ל'פרנויה' של אותו סופר.
הספר עוסק בשני אחים שטווים סביבם עלילה מורכבת, מסובכת, ולא ממש הגיונית.
לא התחברתי, למרות שאהבתי את הכתיבה.

ספר "השתלטות עוינת" מאת ג'וזף פיינדר (הוצאת ידיעות ספרים, 2009) הוא הראשון בסדרת ספרים אודות החוקר הפרטי ניק הלר, איש משרד החקירות היוקרתי של ג'יי סטודארד, בעצמו יוצא אגף המבצעים של סוכנות הביון המרכזית. המשרד של סטודארד מתמחה בחשיפת סודות שאנשים רבי-עוצמה מעוניינים להסתירם. אביו של הלר, ויקטור, היה איש עסקים עשיר שהורשע בשורה של עבירות מס ומרמה ונכלא לשנים ארוכות. הלר משוכנע שסטודארד, שעבד עבור אביו, קיבל אותו לעבודה "מפני שהרגיש שאכזב את אבא שלי. אחרי הכול, אני הייתי הכבשה השחורה במשפחה: עזבתי את המכללה והתגייסתי לכוחות המיוחדים. הצטרפתי לשורות הצבא במקום לבנק ההשקעות גולדמן זקס. אבל בהמשך התחיל ג'יי להתרברב בכך שאני העובד הכי טוב שלו. "יש משהו בגֶנים של הלר," הוא נהג לומר" (עמוד 68).

עלילת הספר נפתחת כאשר אחיו הגדול של הלר, רוג'ר ואשתו קרוליין הותקפו ערב קודם לכן ברחוב שקט בוושינגטון. קרוליין נפצעה ואילו רוג'ר נעלם. הלר שב לעיר כדי לסייע בפתרון הפרשה. עד מהרה מתברר לו שרוג'ר הסתבך בעסק מפוקפק עם חברת קבלן פרטית של משרד ההגנה האמריקני בשם פלדין (שמזכירה מאוד את בלאקווטר). בעליה, אלן גריינג'ר, אשר ״שירת בחיל הנחתים״ (עמוד 204) והמנכ"ל קרל קובלנץ אינם בוחלים בדבר כדי להגן על סודותיה. קובלנץ, יריבו של הלר בספר הוא בדיוק הטיפוס שמציבים בספרים מסוג זה (שכותבים צ'יילד ובלדאצ'י, למשל). לאחר שהשלים את לימודיו והכשרתו ב"איטון וסנדהרסט הוא הצטרף לגדוד הסקוטי בצבא הבריטי, ואחר כך הוא נבחר לקומנדו הבריטי, שמקביל לכוחות המיוחדים ושחייליו נחשבים קשוחים אפילו יותר מאיתנו (אף על פי שהתקשיתי להאמין בזה). הוא היה אגדה מהלכת בזמן "סופה במדבר", חלק מצוות תקיפה שניסה להתגנב למתקני התקשורת העיראקיים. הם מצאו את עצמם מול שלוש מאות חיילים עיראקים, אבל בכל זאת טמנו את מטעני הנפץ וחמקו משם תחת אש. אף חייל קומנדו לא נפגע. אחרי המלחמה, הרבה ערבים עשירים בקנזינגטון רצו לשכור אותו כמנהל האבטחה שלהם, אבל הוא העדיף להשתחרר מהצבא ולהצטרף לחברת שכירי חרב בינלאומית" (עמוד 263). מקצוען קטלני וקר-רוח.

מנגד, כמקובל בספרים אלו, גם הלר אינו קוטל קנים. כפי שהוא מתאר את עצמו בספר הוא "מתנשא לגובה מטר שמונים ושבע, שירתתי בכוחות המיוחדים בעיראק, ואני עדיין בכושר לא רע. חוץ מזה, היו לא מעט שמועות בנוגע לכישורי האפלים, כל מיני דברים שעשיתי לכאורה בעיראק ובבוסניה. אף אחת מהן לא היתה נכונה, אבל מעולם לא טרחתי להעמיד דברים על דיוקם. המוניטין המפחיד לא כל כך הפריע לי" (עמוד 61). בקיצור, לא בחור שכדאי להתעסק איתו. אבל החקירה עלולה גם לחשוף את סודותיו של רוג'ר, שמוטב היה אילולא יצאו לאוויר העולם.

הספר מותח, ופיינדר מצליח לשמור על המתח כמעט עד הסוף. אבל הפתרון לעלילה מגחך ומיותר ובנוסף, עליונותו של הלר,מן פאטריק קים שכזה, על כל אויב ויריב פוגמת בתחושת המתח. גם תרגום הספר פחות ממוצלח. כך לדוגמה, הקומנדו הבריטי הוא השירות האווירי המיוחד, שאינו מקביל לכומתות הירוקות אלא לכוח דלתא. מוטב היה לכתוב יחידת עילית. מותח אבל לא ממש מוצלח. אפשר, לא יותר.