החלטתי שהגיע זמן לדגום את יורם קניוק אחרי ששמעתי אותו בראיון ברדיו מספר על הבלוג שלו ועל חוויותיו בבית החולים (המראיין:"מה אתה אומר על הטיפולים שאתה עובר בבית החולים" ק.:" אנחנו קבוצה של אנשים שמחכים לאינפוזיה. לא ממש חדר המצב של יש עתיד". המראיין: "שמעתי שאתה מחולל מהומות בבית החולים" ק.:" אחד שם התלונן על הבלגן. אמרתי לו 'אתה בטח הצבעת ליכוד' ענה לי בגאווה 'בטח, אני חבר מרכז' עניתי לו 'אז אין לך מה להתלונן. זה התוצאה'". הגוף חולה מאד אבל הפה עדיין מפיק מרגליות. ומן הסופר אל ספרו- הספר כתוב בסגנון זרם התודעה, די מייגע לקריאה אם כי יש שם לא מעט הברקות מקוריות וציטוטי הברקות של אחרים. ומידי פעם ממש עצרתי לקרוא שוב ושוב את אותה תובנה ואמרתי לעצמי "כמה נכון, קלעת לאמת". הרבה גסות רוח יש בספר כלפי אמו ואביו ובאותה נשימה המון רוך, אהבה ואשמה כלפיהם וכלפי אשתו ובתו שעזבן וחזר אליהן. בסה"כ מסע הזוי של קניוק שהמציא את עצמו מחדש, אל תוך עצמו והחוצה, חתיכת אגו טריפ.

רבות שמעתי על ספריו של קניוק, לכאן ולכאן. רבות הפעמים שכמעט קניתי אחד מספריו..
בביקורי האחרון באילת מוכרת המליצה בחפץ לב, על ספרו סוסעץ, לטענתה הספר הטוב ביותר שלו.
אז מה היה לנו ? בעיקר בלאגןועלילה שאינה סוחפת. איפשהו בהתחלה/אמצע רציתי להפסיק לקרוא. אך ראוי לציין שאיפשהו הייתה לי תחושה שהספר לוקח אותי למקום כלשהו וניסתי לזרום עם הספר, מה עוד שלאורך הקריאה ניסתי להבין דרך הכתוב מיהו קניוק, מסיבה זו החלטתי להמשיך לקרוא, אך הייתי צריך להפסיק, כי לא נהנתי.