פנטזיה זה ז׳אנר קצת חמקמק מבחינתי, בתור חובב ספרות קשה להתעלם מהז׳אנר שהפך לאחד הפופולרים ביותר בקרב צעירים קוראי ספרים. אישית רוב ספרי הפנטזיה שקראתי לא עשו עלי רושם.
לחומריו האפלים נחשפתי לאחר שקראתי את שר הטבעות ומשחקי הכס (המצוינים) כסדרת ספרים מומלצת שדומה לקודמים להם.
בקצרה, פחות אהבתי, משמעותית.
קודם כל ספרותית - טולקין וג׳ורג׳ מרטין הם storytellers מהרמה הגבוהה ביותר וכל אחד בנפרד ברא עולם קוהרנטי, מופלא ומלא דמיון עם היסטוריה עשירה משלו, פוליטיקה ומלחמות. לטעמי, פולמן לא מתקרב ליכולות של השניים האחרים.
עלילתית - הרקע של הסיפור מרתק אבל הביצוע של פולמן, בייחוד בשליש האחרון של הספר השלישי, לוקה בחסר. לא אספק פרטים כדי לא לעשות ספויילרים אבל רק אגיד שהסופר החליט לעשות כל שביכולתו כדי לספק פתרונות קלים לכל קונפליקט ודילמה שהדמויות נתקלות בהן.
בנוסף הכל מרגיש too rushed לאורך כל הטרילוגיה ויש מחסור בעומק, זה מאוד מוזר בהתחשב בכך שפולמן יכול היה להרחיב משמעותית על המג׳יסטריום, איך הם הגיעו לגדולה, איך זה משפיע ברמה היומיומית על הדמויות (ולא במשפטים כאלה על הדרך) וכו׳.
בקיצור, רק לחובבי הז׳אנר.

תיקון של הביקורת הקודמת

בקריאה חוזרת של הספר, מסתבר שלפני כמה שנים, כשקראתי אותו בפעם הראשונה, היו חסרים דפים. רוב ההתחלה, וחלקים די גדולים מהאמצע ומהסוף.
עכשיו, כשקראתי את הספר כפי שהוא אמור להיות, אני מצטערת על מה שאמרתי עליו, כי חוסר ההבנה שלי לא נבע משגיאות של פולמן, אלא מהשחתה נוראית של הספר!

הספר עמוק, מתובל בהמון מעבר למה שכתוב, מה שנמצא בין השורות. נהנתי ממנו מאוד.
הפיזיקה והמדע, יחד עם כל הפנטזיה, יצרו עולמות שקשה שלא להאמין בהם, וגם קשה מאוד להאמין בהם. סתירה מוחלטת.

אני חושבת שעל הקורא להיות מעל גיל מסוים, כדי להבין את משקפת הענבר, כי הרעיון קצת מסובך. אבל לקרוא אותו? חובה לכל חובב מד״ב ופנטזיה.

הספר השלישי בטרילוגיה.
בספר זה לאחר שוייל וליירה הופרדו בגלל שליירה נחטפה ע"י אמה, הוא נעזר במלאכים בדוב שעוזר להציל את ליירה.
שניהם מחליטים לא להגיע בינתיים ללורד עזריאל ואמורים להגיע לעולם שליירה חלמה עליו.
על מנת שלא אעשה ספויילר אני יכולה לומר שהספר הוא ספר הרפתקאות ביחד עם פנטזיה. כמובן שבספר זה אנחנו בעצם סוגרים את כל החוטים וחצי הדברים שנשארו פתוחים משני הספרים הראשונים ומסביר כל מיני דברים.
אני מאוד ממליצה על הטרילוגיה. מירה

והנה כאן, מגיעה הטרילוגיה חומריו האפלים לסופה.
קצת התבאסתי מהספר. חבל שפלמן נזכר רק בסוף הספר לפתוח את הרומן בין ויל ללירה, וכסוף סוף הוא קיים- הוא חייב להיפסק. גם הרגשתי שפיליפ קצת נלחץ לאחר שקרא ספרים שלישים בטרילוגיות, ונלחץ מזה שיש מבצ שגם הוא ייפול בסוף, ובגלל זה הוא הכניס יותר מידי תיאורים של נוף. בגלל כמות התיאורים הזאת, היה לי הרבה יותר קשה לדמיין את הספר. הוא היה יכול להתקע שעות על הדגיםש נמצאים בתוך הבריכה העירונית בתל אביב.
שלא תבינו לא נכון, הספר הוא טוב, אבל ת'אמת, אני א יודע איך הוא באנגלית.
מה שכן, התרגום לעברית מצוין.

בסופו של דבר: ספר טוב, אך נמרח.

אוףףף, הכתיבה שלו מעולה וגם הרעיונות שלו, אבל הסיום פשוט נוראי!
הספר מעולה אך עם רעיון אתאיסטי שעצבן אותי.
ברור שנהניתי לקרוא אבל הסיום פשוט.......... עההההה, נורא!

מה קרה בספר הזה?

אני לא זוכר... עברו רק שנתיים מאז שקראתי אותו אבל כנראה שהיה גרוע כל כך ששכחתי כל מה שקרה שם... בזמן קריאת הספר הגעתי למצב שאני רק קורא את המילים אבל שום דבר לא נכנס לי לראש, סיימתי רק כי התחלתי.

כשאני חושב על זה ביחד עם "המקרה המוזר של הכלב" הספר הזה הוא הספר הכי גרוע שהשלמתי את קריאתו (היו שניים אחרים שעצרתי באמצע שהם גרועים יותר).

הספר פשוט מזעזע , דלי של פלצנות מאולצת.

לשרוף.