לפני כמה שנים קראתי את הגשר על הנהר קוואי וכבר אז היה לי ברור כי אני צריך לקרוא עוד מכתביו של פייר בול. קודם כל וידוי קטן: קשה לי עם ספרים ישנים בהם הדפים מצהיבים, כאלו שרואים בהם את שיני הזמן, אך מכיוון שגם עלי כבר רואים את שיני הזמן, מי אני כי אלין? אולי רק על כך שהוצאות הספרים נותנות לפנינים מהסוג של הספר הזה להישכח ולהיעלם אל תהום הנשייה ואינן דואגות לתרגומים חדשים והוצאות מחודשות. האמת היא שפעם תרגומים ישנים בנוסח "הבה נלכה" או הגיבור "שם פעמיו" היו מפריעים לי, היום זה מפריע לי הרבה פחות ואני חי בשלום עם השפה הספרותית.

למרות שהספר הזה נכתב לפני כמה עשרות שנים, הנושא בו עוסק המחבר הוא רלוונטי מאין כמוהו. הסיפור סובב סביב בעל מטעים צרפתי במלאיה (מלזיה של היום), אשתו האמריקאית ונערה מקומית וזאת תוך הדגשת הסכסוכים הנובעים מערכיהם השונים ומהתנגשות התרבויות.

אחת הסוגיות המרכזיות בספר היא שאלת הנאמנות של תושבי המקום תחת שלטון זר. האישה המקומית שעשויה להיות ממוצא מלאי או סיני, חיה במציאות של כיבוש קולוניאלי והיא נאלצת לקבל החלטות הבוחנות גישות מוסריות: עבור הגיבור האירופי, שיתוף פעולה עם המקומיים נחשב כבגידה כמובן. אך מנקודת מבט מקומית, הבחירה להסתגל ולשתף פעולה אינה תמיד אידיאולוגית אלא לעיתים קרובות פשוט דרך לשרוד, ומי אינו רוצה לשרוד? והשאלה היא האם יש לאדם החי תחת שלטון זר חובה מוסרית להילחם בכובש, גם אם הכובש הייטיב עימו ושיפר את תנאי מחייתו? האם בכלל יכולה מישהי שאינה בת חורין להיות נאמנה?

אך שאלת הנאמנות כאן היא לא רק לאומית אלא גם אישית: האם זה תקין שאדם מתאהב במישהי המייצגת את האויב? אפשר בכלל לדבר על אהבה במושגים כאלו של תקין או לא תקין? כי הרי רק אהבה תנצח...

אל תטעו: זהו לא ספר של רומנטיקה קלה אלא סיפור על מפגש טעון בין מזרח ומערב. בול רקח כאן עלילה נהדרת המלאה בסתירות ובחוסר ודאות, וכל זה בספר של 164 עמודים.

אין לי ספק כי ניתן לקחת את הספר הזה, להחליף בו כמה שמות ולשאול את כל השאלות האלו גם על מה שקורה כאן בארצנו.

ספר נפלא.