• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

מאת אורי אדלמן

הביקורת של בתאל

תמונה של בתאל
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:1998
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
ספי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

*מכיל ספויילרים*

נפתח מהיתרונות - הספר כתוב בשפה נעימה לקריאה, קולחת ובקצב טוב.
מעבר לזה, הוא הזכיר לי קצת סרט פעולה - הגיבור מקבל אינספור מכות, נפצע בתאונה, שברים בקול הגוף, דקירות, יריות - והוא עדיין מלא מרץ להמשיך. אבסורדי.
גם הקצב שבו קרו הדברים - כל העלילה המשוגעת הזאת ב-5 ימים. מעו"ד שחי באמריקה לאחד שגנב רכב משטרתי, שמצא "אהבה" תוך יומיים ובמקרה, שהסתבך עם המוסד, עם עבריינים, עם מליינים. סרט פעולה טהור וטיפשי.
חוץ מזה, היו המון חורים ב"תעלומח" וגם הפיתרון לא היה מובן או מעניין במיוחד.
סצינות האהבה היו מאולצות ונדושות.

ספר שאין בו שום דבר מיוחד או כזה שאסור להחמיץ.

אם תטוסו פעם ולא תמצאו ספר - אז לכו על זה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של mbm
mbm
תמונה של איתי 81
איתי 81
תמונה של נדיה
נדיה
3קוראים|גיל ממוצע41|67%נשים

על המבקרת

תמונה של בתאל

בתאל

חברה מזה 17 שנים
26 ביקורות•40 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלה - רומנים
תמונה של בתאל
בתאל
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות26
לייקים שקיבלה40
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית11ספרות מתורגמת4ספרות קלה - רומנים4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של בתאל

לא מפסיקים אהבה באמצע

לא מפסיקים אהבה באמצע

ליאור אנגלמן

אני כותבת על הספר בתחושות מעורבות;
מצד אחד - התחיל מעולה, היה מלא פוטנציאל, היה כובש, היה מדבק. מצד שני - הסתיים קצת פחות מעולה, לא מימש לטעמי את מלוא הפוטנציאל.
ובכל זאת צריך לשבח על הנושא יוצא-הדופן, הדמויות העמוקות, ההתחבטויות המעניינות וכל התפאורה שאנחנו לא פוגשים
בה הרבה בספרות.
זה ללא ספק ספר אחר. מומלץ.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•בתאל
שירת הסירנה

שירת הסירנה

עירית לינור

אני ילידת מרץ 91'.
לא חוויתי את מלחמת המפרץ.
כתושבת המרכז, לא האמנתי שטילים יכולים באמת ליפול בת"א.
לא יכולתי לעכל מציאות כזאת - כי מעולם לא חוויתי אותה.
לפני מספר חודשים, כשאני בת 21, לקחתי מהספריה את הספר הזה.
באיחור לא-אופנתי קראתי אותו; נחמד, אבל קצת לא מציאותי בעיניי;
שוב, טילים בת"א?
אחרי כמה ימים מאז שהתחלתי את קריאת הספר, הוכיח לי בורא העולם
שאין צירופי מקרים - מבצע "עמוד ענן". טילים במרכז הארץ, גם בת"א.
סירנה שצועקת מעל ראשי - איום ממשי מעל שמי העיר ללא הפסקה -
וכל המורכבות שמתלווה לאנשי "הבועה" שבוחרים לצאת או לחילופין
להדק את הישארותם בה.
20 שנה אחרי, והספר פשוט קם לתחיה, על כל הניואנסים שבו.

מעבר לעובדה שהוא מדויק, נחמד וכיפי לקריאה (וככל הנראה, היה חדשני יחסית לעת כתיבתו),
היום, אני לא מוצאת שזהו ספר חובה או שיש בו משהו משמעותי שאי-אפשר למצוא בספרים אחרים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בתאל
הימנון לשמחה

הימנון לשמחה

שפרה הורן

ספר נחמד.
מעניין, כתוב טוב.
עלילה לא מקורית, סוף קצת בנאלי ומבאס.
ממש ממש לא ספר חובה, אבל יעביר לכם שבת בנעימים :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בתאל
מצוינים

מצוינים

מלקולם גלדוול

קודם כול, הבהרה - לא מדובר בספר הדרכה סטייל "איך להצליח בחיים", על אף שעלול לעלות ממנו ניחוח של כזה.
הספר מציג דמויות מצליחות מתחומים שונים ומנתח את סיפור חייהם ואת הנקודות שיצרו את הצלחתם.
בהחלט נוספו לי כמה נקודות מעניינות למחשבה, אך היה אפשר לסכם את כל הספר במשפט אחד, או לכל היותר, לפרוש אותו על פני פרק.
כל השאר חזר על עצמו ודי מלאה.
מה גם שיש בו המון נקודות שאפשר לסתור בקלות, כך שהייתי לוקחת חלק מהמסקנות בעירבון מוגבל.

בקיצור - אם אין לכם משהו אחר לקרוא - תקראו.
אם יש לכם - עזבו אותו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בתאל
אין בעולם אהבה כמו

אין בעולם אהבה כמו

סמדר שיר

סמדר שיר כמו סמדר שיר - כותבת באופן זורם, אותנטי, מלא רגש.
ספר שמציג עלילה שאינה מוכרת יותר מדי ליומיום הישראלי, ולכן, מעניינת מאוד.
על אף שהספר עמד על התפר שבין רגשותיה המעורבים של האם הפונדקאית, היה מקום להדגיש אותם יותר.
כמו כן, בנקודות מסוימות, העלילה הפכה מוגזמת ולא-אמינה, מה שהוריד באופן ניכר מרמתו של הספר.

בסה"כ - שווה את זמן הקריאה שלו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בתאל
פרנויה

פרנויה

ג'וזף פיינדר

כאחת שנמצאת בתקופה של קריאת ספרי מתח (עד שיימאס ואעבור לתקופה של ספרות יפה...), אני חייבת להגיד שהספר הזה התעלה על רבים!
אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שגמעתי מאות עמודים ביומיים.
ספר מעניין מאוד, ממכר, מדבק, חושף הרבה מעולם ההייטק והריגול התעשייתי.
שומר על מתח גבוה לאורך כל הספר - והכי חשוב בספרי מתח - בסוף הפתעה.

מומלץ בחום!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בתאל
מלאכי עליון

מלאכי עליון

מיכל שלו

יש בספר את כל הנתונים להיות ספר טיסה מושלם, חוץ מנתון אחד.
מצד אחד, יש בו כתיבה קולחת וזורמת, עלילה מדבקת, מתח בריא, קלישאות אינסוף, קיטש... טלנובלה כתובה.
מצד שני, הוא עוסק בהתרסקות מטוסים. כך ש... זה לא בדיוק מסוג הספרים שהייתם רוצים לקרוא בטיסה.

שמעתי רבות על מיכל שלו. זהו ספרה הראשון שאני קוראת.
נהניתי מהכתיבה, אך התאכזבתי מרמת העלילה.
מקווה שבספריה הידועים יותר המצב שונה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בתאל
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

לא רבים הם הספרים שמגלים עולם חדש לגמרי. עולם שלא רק העמקתי בו, אלא שכלל לא העלתי על דעתי שהוא קיים.
כזה הוא עולם המצורעים שהיסלופ תיארה בסיפרה בצורה כ"כ מעניינת, זורמת ונוגעת ללב.
לא שמעתי על זה אף פעם. על הצרעת המודרנית ועל הגליה של חולים אל אי מיוחד שפותח עבורם. כך שהספר סיפק לי פתח אל משהו חדש, מעניין, מרענן, מרגש ומעורר מחשבה.

ממליצה בחום.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•בתאל
תריס

תריס

אמילי עמרוסי

זהו ספרה הראשון של עמרוסי שאני קוראת.
אין צורך לציין שכתיבתה מעולה!
ואין ספק שמדובר בבחורה מקורית ואמיצה, שלא חששה לגעת גם במקומות היותר רגישים של החברה הדתית-המתנחלת.
נהניתי מקריאת הספר, צחקתי, גם השכלתי... למרות שאני עצמי דתיה, ושתרבות מתנחלים (יש לומר - מתיישבים) היא לא דבר זר לי.

כפי שאמרו כאן לפניי, גם לטעמי הסוף היה קצת מאכזב וצפוי מדי.

אבל בסה"כ - ספר ששווה את הקריאה.
ואני כבר בדרכי לספריה הבאים...

לפני 15 שנים•
★★★★★
•בתאל

ביקורות נוספות על "משוואה עם נעלם"

משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

בגיל 46 הלך אדלמן לעולמו, בחטף, כליל כישרונות, איש אשכולות. אני מקווה שהוא לא קורא את הביקורות בסימניה, בכל אופן עדיף שידלג על שלי. לא נעים להעביר ביקורת בביקורת על אדם מוכשר ועוד כזה שכבר לא יכול להגיב.
אם הספר היה תוצרת חוץ יכול להיות שלא הייתי דולה את החסרונות, אבל מה לעשות, ארץ קטנה עם שפם, דברים שרואים מפה לא רואים משם.
אז מה הבעיה העיקרית?
שהגיבור של משוואה מוצלח מדי.
וזחוח.
כן, זו המילה. היום משתמשים בשלוש מילים כדי לתאר אותה מידה מגונה: "עף על עצמו".
גם כשהוא מונה את כישלונותיו האישיים, ומדי פעם הוא מצטנע וטופח לעצמו על המצח כאומר: אוף, איזה אידיוט אני... גם אז הוא נשמע כמו הצנוע הידוע. יהיר, גאה, סנוב אינטלקטואלי וזחוח. כן, התאהבתי במילה הזאת. כל הספר זחוח. מרוצה מעצמו עד בלי די.
גיל שדה (הסופר, אגב, מעולה במתן שמות סטריאוטיפים, מגזריים, מגדריים, סוציו-אקונומיים מותאמים תקופתית) מגיע ארצה כדי לעזור לאחיו האסיר. יובל שדה, ישב בבית הסוהר בגלל נהיגה בשכרות שגרמה למות אביהם.

גיל הוא דוקטורנט למשפטים, מרצה באוניברסיטה, שמעודו לא הופיע בבית המשפט כעורך דין, לכאורה חנון אקדמי מצוי. והנה, בעודו צונח לתוך שלל תעלומות מצמררות, הוא שולף אמרות כנף, חידודים, פאנץ' ליינים, הוא מגיב בחצי שניה על סיטואציות שבלשים מנוסים היו מתחבטים בהן כמה ימים, בקיצור, לא בלש מיוסר ולא נבעך, אלא אחד שלא יכול להיכשל. רודפים אותו, מכים אותו, מנסים לרצוח אותו, יורים בו, אבל בובת נחום תקום שלנו קמה על רגליה כאילו כלום, או כאילו הייתה ג'ק ריצ'ר בהתהוות. אלא שריצ'ר אמין פי כמה מאותו חנון מרוצה מעצמו.

לכאורה, גיל שדה הוא דמות ה"גיבור בעל כורחו", אדם מן היישוב, שמסתבך בפרשיות מתח שלא בטובתו. דמות זו שכיחה למדי בסוגה זו, ולינווד ברקלי הוא סופר המתמחה בסגנון זה. אבל בעוד ברקלי, המעמיד מכשולים בפני גיבורו, מעניק לקורא את התחושה כי היה עושה הכל כדי להושיע את הגיבור האומלל, הרי שאדלמן לא מרשה לקורא ליפול לתהומות הייאוש אפילו לרגע. אין אפילו שניה שבה אנחנו מצליחים להעמיד את עצמנו במקומו ולפחד. אם הוא כל כך בטוח בעצמו, מי אנו שנפחד?

וכך, נרדף על ידי המשטרה והמוסד וחבורה של פושעים, מצליח גיל שדה להתאהב בבחורה. כן, כן, הרומנטיקה מצויה גם בתוך הליכלוך, הגופים שלא התקלחו, הזיעה, האיברים הכאובים, המחוצים, הירויים.

ועכשיו, תסלחו לי כולכם. זה ממש לא מתוך פוריטניות, הלוא אינני קוראת רק צאנה ראנה, אבל הקטעים הרומנטיים, כביכול, שבספר, דומים יותר לפורנוגרפיה או לחמישים גוונים (לא קראתי, זה רק דימוי) מאשר לספרות טובה. כבר קראתי אלפי ספרים בחיי, וגם עניינים אלה מתוארים בפירוט כזה או אחר, אבל התיאור של אדלמן קצת בהמי והרבה מגעיל. אולי לא אתכם, אבל אותי.

למה נתתי לו ארבעה כוכבים? כי הספר מרתק וכתוב היטב, גם מבחינת כישרון הסיפור ופיתולי העלילה וגם מבחינת כישרון הכתיבה. ומפני שאם אורי אדלמן היה כותב הלאה, יכול להיות שהוא היה יכול לכתוב גם ספר מצוין. הכישרון ישנו, אבל איננו. כי לצערנו, אדלמן נפטר בדמי ימיו.

הסיפור מתרחש בתחילת שנות האלפיים, ולכן אין הרבה טלפונים סלולריים, אין מצלמות בכל פינת רחוב, ניתוחי סייבר הם כמעט בחיתולים, האינטרנט לא מככב וגם הפורנזיקה לא משהו. אבל הספר לא מיושן מפני שעבודת המוח מצוינת.

אז שוב סליחה אורי, לבי באמת נחמץ בקרבי כששמעתי על פטירתך, אני חושבת שהיית אדם מוכשר באופן שערורייתי כמעט. מוזיקאי, מתמטיקאי, איש מחשבים, סופר מצליח, אבל אם אתה קורא עכשיו את מילותי מלמעלה, תדע שאולי אני סתם מבקרת אותך מתוך קנאה.

והערה להוצאה: מצאתי שגיאת כתיב בספר, חילופין של ט' ב-ת' פעמיים באותה מילה. שכחתי מה המילה, אבל משהו כמו מטמתי במקום מתמטי, מין סוג כזה. מכיוון ששכחתי מה הייתה המילה, אין לי אלא להלין על עצמי (או על גילי...)

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אפרתי
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

הספר יצא ב 98' והיה זכור לי כספר מתח טוב. התחשק לי לחזור אליו כדי לראות אם עובר את מבחן הזמן.
גיל שדה מקבל טלפון מוזר מאחיו. האחרון אמור להשתחרר מהכלא תוך מספר ימים ובמהלך לא צפוי ולא שפוי עושה "ויברח". גיל חוזר מניו יורק לתל אביב לתוך חמישה ימים אינטנסיביים של חקירה בלשית מרתקת וסוחפת.
אקשן ישראלי טוב, שומר על קצב מהיר לאורך כל הסיפור בלי "קטעים מתים" (חוץ מהגופות שמעטרות את העלילה) ובהחלט עובר את מבחן הזמן. מומלץ בחום.
קצת הפריע לי:
• דמות קצת פלצנית, גיבור כל יכול, יוצא מהכל כמעט ללא פגע. אבל בגלל הקצב הגבוהה והעלילה המהודקת, לא כזה קריטי
• סצנות סקס מפורטות, הרגיש לי קצת זול
• טעויות הגהה רבות בדיגיטאלי

• הוצאה:כתר
• תאריך הוצאה:1998
• קטגוריה:מתח ופעולה
• מספר עמודים:349 עמ' מודפסים

לפני 3 שנים•
★★★★★
•וויליאם מאני
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

כשהייתי בחטיבת הביניים התנדבתי בספרייה הציבורית שליד ביתי. אני זוכר שליד דלפק ההשאלה עמדו שתי עגלות מלאות בספרים "מומלצים" או אלו שנשאלו הכי הרבה ע"י קהל הקוראים, ולא משנה כמה ספרי סיפורת למבוגרים היו לנו בעומק המבנה 80% מהקוראים היו מתרכזים בשתי העגלות ויוצאים משם עם ספרים. כל קיום הספרייה היה מרוכז בשתי העגלות הללו.
עוד מראה שאני ממש זוכר זה את שני הספרים של אורי אדלמן (משוואה עם נעלם ושעות מתות) מרופטים, לא משנה כמה עותקים הספרייה החזיקה כולם הגיעו בסוף למצב מרופט ומשומש. 16 שנים אחרי בעקבות המלצה פה בסימניה החלטתי לתת צ'אנס לספר המרופט והמשומש ואיזה תענוג זה היה! כבר הרבה זמן לא קראתי ספר מתגמל.

גיל שדה חוזר מארה"ב לאחר שאחיו בורח מהכלא שבועיים לפני השחרור ובמהלך החיפושים אחר אחיו הרבה גופות מתחילות להיערם וגיל נמצא האשם העיקרי למותן כך שהוא מתחיל מסע בריחה ממשטרת ישראל ועוד גורמים מסתוריים על מנת לחיות ולהבין לאיפה אחיו נעלם ואיך הכל קשור לאביו שנהרג בתאונת דרכים שנתיים לפני.
הספר נפרש על פני חמישה ימים וכל פרק עוקב אך ורק אחרי גיל, איזה כיף זה! יש איזושהי מגמה בספרות המתח בשנים האחרונות לעקוב כל פרק אחרי דמות אחרת, לתת מספר זוויות, להגביר את המסתורין, להראות איך כל הסיפורים מתקשרים אחד לשני בסוף ופתאום יש כאן סיפור שפשוט עוקב אחרי דמות אחת בכל רגע במשך חמישה ימים רצופים, וזה כל-כך כיף ומזרז את תהליך הקריאה, בדיוק מה שספר מתח טוב עושה. הפרקים קצרים ומותחים וגם אם חלק מהדברים שמתרחשים בספר הם קצת הזויים ולא מותאמים למציאות הם נסבלים בזכות הכתיבה של אדלמן והעלילה הכללית שמספיק מותחת כדי שנוותר לו "ונעלים עין" על חלק מההגזמות.
אמנם הספר נכתב לפני 25 שנים אבל הוא מותח ומרגיש רלוונטי גם לימינו (חוץ מזה שהדמות צריכה לשכור בלשית שתבדוק לו כל מני דברים שהיום אפשר למצוא באינטרנט בדקה או העובדה שלרוב לא היו סלולרים כך שצריך למצוא את הטלפון הקווי הקרוב כדי להתקשר).

אמנם זאת לא יצירת מופת אבל זה ספר שלא מזלזל בקוראים שלו ויודע למתוח אותם ממש עד העמוד האחרון והוא עושה את זה עם המון הומור ומתח ישראלי שישאירו אתכם עד השעות הקטנות של הלילה בקלות.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•On The Road
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

עד כה לא קראתי את ספריו של אורי אדלמן, סופר ישראלי פופולרי שמת בדמי ימיו לפני עשרים שנה. הרומן "משוואה עם נעלם" סחף אותי למקומות מדהימים שכל כולם תוצרת כחול לבן. המוסד, המשטרה, טייקונים, רציחות, ואדם אחד בשם גיל שדה, המגיע לתל אביב לחופשה קצרה. אחיו, יובל, הצעיר ממנו, מסתבך במה שמתברר בהמשך, כתעלומה מורכבת ביותר. גיל נחוש בדעתו להוציא לאור את האמת וזאת תוך חמישה ימים סוערים ומלאי מתח. בדרכו לפתרון התעלומה גיל נקלע למצבים בלתי אפשריים, מוצא אהבה, ונחלץ ממצב של אפס סיכויים לפתור את תעלומת התאונה שאחיו יובל היה מעורב בה. כתיבה קצבית, עלילה מרתקת, תמונות מוכרות מהמציאות הישראלית לפני 20 שנים - אקטואלית גם כיום - ועל הדרך, איך לא, מראות סקסיים מחדר המיטות. כל אלו ורעיונות אחרים משולבים בעלילה המרתקת. ספר אקטואלי גם כיום למרות שפורסם לפני שנים. רוצו לקרא. חמישה כוכבים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

מותחן קליל, זורם ומהנה שקשה להניח אותו מהיד עד סופו. בנוי בתבנית "האדם התמים שנקלע לקונספירציה" ששימשה כבר 1001 מותחנים אחרים, אלא שאורי אדלמן ז"ל הצליח ליצוק לתוך התבנית השחוקה את התבלינים המקומיים ובכך ליצור מותחן ישראלי טוב, עינייני ובעיקר מותח... אם כי לא תמיד הגיוני.

הגיבור, גיל שדה, מגיע מארה"ב לאחר שאחיו לא חזר לכלא הפתוח שבועיים לפני שחרורו. בביתו בארץ הוא מוצא גויה ומכאן הדברים נעים בקצב מואץ לאורך חמישה ימים. המשטרה והמוסד רודפים אחריו, אנשים נעלמים, גויות מתחילות לצוץ, שום דבר אינו כמו שהוא נראה, מתגלים חברים שאינם בדיוק חברים, אויבים שאינם בדיוק אויבים ואיזשהם אנשים מסתוריים בעלי קשרים ענפים העושים הכל כדי שפרשה מהעבר לא תיחשף... עד הסוף הלא כל-כך מפתיע (לפחות לא למי שכבר קרא כמה ספרים בסגנון דומה) שמשאיר את הקורא במתח, לא כל כך בגלל ה"מי" אלא בגלל ה"למה".

הספר בהחלט עונה על הדרישות ממותחן, אלא ששני דברים צרמו לי:
* על פי השמות בספר נדמה שהוא נכתב בעידן הספרות המגוייסת של מפא"י (רשימה חלקית: קליכשטיין, לוינשטיין, רפפורט, הרץ, שדה, גולדבלט, כץ, שפיגל, פרומין) ולא בעידן הפוליטיקלי-קורקט של העשורים האחרונים.
* על פי הכריכה האחורית אפשר היה לחשוב שהספר הוא חלק מסדרת "50 גוונים". על מחצית הכריכה האחורית מופיעה סצינת סקס מהספר למרות שהסקס בספר הוא מינורי למדי. אז למה דווקא הסצינה הזאת? הפתרון שמור כנראה לעורכים של כתר.

בכל מדינה קטנה, אפילו איסלנד, קמו סופרים שכתבו מותחני מתח וריגול טובים ואילו אצלינו, פרט לאמנון ז'קונט, אורי אדלמן ז"ל ומישקה בן-דוד, יש שממה בתחום הזה. יש כמה שניסו אבל כל שהוציאו תחת ידם היו מותחנים ירודים או קריקטורות.

לסיכום: אם נתעלם לרגע מההיגיון זהו אחלה מותחן. מומלץ!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•רונדו
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

אורי אדלמן ידע לכתוב ספרים טובים.

לאוהבי ספרי מתח.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•ברשב
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

אי שם בסוף שנות ה-90 יצא רב מכר מותח זה, דבר שסביר להניח העמיד את כותבו במקום מכובד של הספרות המקומית, הפתיע אותי לדעת שהספר הנ"ל אפילו תורגם לגרמנית(!) אם לסמוך על ויקיפדיה.
הספר אכן מותח, אוהבי הז'אנר יעידו על הנוסחה המוכרת של אדלמן בה על הקורא לתור אחר רמזים שמפוזרים בעליות גג נטושות ובזירות רצח המוקפות בסרט סימון צהוב. אה..סליחה, אדום,צהוב של של NYPD, ואולי בעצם זה בדיוק העניין, הספר אמין ככל שיהיה מרגיש יותר ניו יורק מאשר תל אביב.
לא שזה רע, אבל ליטוש הדמיות מעורר חוסר אמינות (שלא מפריע כלל למתח.)
זה קצת משעשע לקרוא את ספרי המתח שבאו בתקופת "משוואה עם נעלם" הם נכתבים בעולם ללא גוגל ופייסבוק,כך שנאלצים החוקרים החריפים המתוארים בספר, לתור אחר רמזים במאובנים פרה היסטוריים כמו "ספר טלפונים" או "דיסקט מאגר שמות הביטוח הלאומי" ואפילו זכורה לי סצנה ארוכה שבה מעורבת קלטת זעירה של משיבון תא קולי שנגנבה בחופזה ,מאחד הטלפונים בהם נתקל הגיבור.
כל זה רק מוסיף ליצירת העולם אותו מבקש הכותב להכניס אותנו, מעבר לזה, זה נחמד לקרוא סוף סוף ספר שלא לוקח את מסך המחשב כגיבור עלילתי, בו אימיילים ואתרים אפלים ברשת סוגרים קצוות בתעלומה. כמו שידידנו מעבר לים הרלד קובן וחבריו עושים לז'אנר סיפרי המתח בעשור האחרון.
ספר מתח נוח לעיכול אפילו לפני השינה, סופר מקומי, קצת כמו פרק טוב של "חוק וסדר" רק בדיזינגוף. "אני רואה מלאך והוא אומר לי: קח את שנות ה-90"

לפני 13 שנים•עומרי
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

ספר מתח מבחינתי זה כמו ארוחה טובה אחרי שהיית ממש רעב.
אתה אוכל מהר מהר וממלא את הבטן. ואז האוכל מתעכל לאט-לאט.

ככה גם עם הספר הזה - ברגע שהתחלתי לא יכולתי לעצור באמצע.
וכל פעם שעצרתי, כל מה שחשבתי עליו זה מה יקרה הלאה?
הא'-ב' של הז'אנר.

הספר מאוד זורם וקולח והכל בו קורה כל כך מהר.
כל הספר עוסק בחמישה ימים עוצרי נשימה וחסרי שינה שעברו על הגיבור שלנו גיל שדה.

אבל בסופו של דבר, אחרי שהצלחתי לעכל בעצם את כל הפרטים בספר, כמו שצריך - אני יכולה להגיד רק שהסופר קצת הגזים עם כל ההתרחשויות המרובות בחמישה ימים קצרצרים.
מה שנתן לי הרגשה כאילו הוא מנסה יתר על המידה לרגש את הקורא, אפשר להגיד ממש להמם אותו.
וחבל, כי אם ההתרחשויות והארועים היו מתפרסים על יותר זמן, העניין היה נראה יותר מציאותי (לא בהרבה),

כיוון שגם מהבחינה הזאת הסופר נטה קצת להסחף - בכמה ימים הגיבור מספיק למצוא גופה בבית שלו, לעבור תאונת דרכים, לצאת ממנה עם כמה צלעות שבורות, לצאת מהאמבולנס ברגע שחזר להכרה, לתפוס מונית, להרביץ למישהו שעקב אחריו, לטוס לקפריסין ולחזור, להתאהב, לעלות על מזימה שקרתה לפני 20 שנה, לתפוס טיסה במסוק בהתראה של שעה וכו'. הדברים נראים קצת גדולים מהחיים.

את כל זה אני אומרת אחרי עיכול הספר כמו שצריך.
תוך כדי הקריאה הוא באמת מאוד סוחף, מהבחינה הזאת הסופר הצליח.

אפשר להגיד שמי שמחפש אקשן ויותר מזל משכל - הספר הזה מאוד ימצא חן בעינייו.
ולמי שמחפש ספר עמוק יותר, ולא דמויות יחסית שטחיות, מוזמן לוותר או לקרוא אותו כדי להעביר את הזמן.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Lena
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

קראתי את הספר תוך יום וחצי. הרגשתי כאילו הכנסתי לפה בבת אחת כריך שלם עם פסטרמה, חסה, מלפפון ירוק, מלפפון חמוץ, עגבנייה, בצל, פלפל אדום, פלפל ירוק, פלפל צהוב, פלפל כתום, חרדל, מיונז, עלי בייבי, אגוזים, פירות יבשים....ועוד (הבנתם), הרגשתי קצת מחנק מהעומס, אבל כל כך נהנתי מהטעמים...
בקיצור, ספר עמוס, דחוס בפרטים, מותח מאוד וגורם לך לא לעזוב אותו ולהמשיך עד הסוף. אהבה, רצח, מוסד, חברות, משפחה, חו"ל, א"י, כסף, חיים, וכל זאת בחמישה ימים. קיבלתי פעם במתנה ספר של רנה מגריט (אמן סוריאליסטי), ואני לא מפסיקה לתהות על היצירות ההזויות שלו, אז מה אם הן לא מציאותיות?!, יש בהן משהו שתמיד גורם לי להתפעל כל כך. נהנתי מאוד מהספר. לעיתים אני קוראת ספר ומיד בסיומו מכריזה (לעצמי) כי זה הספר הכי טוב שקראתי, אז יש המון כבר שהתאספו ל"הכי טובים" כאלו, ו"משוואה עם נעלם" הוא לא אחד כזה, אבל דווקא כן אחד ששווה לקרוא. לכו תקראו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•חגית
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

מאת אורי אדלמן

הביקורת של בתאל

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של בתאל
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“התקציר עושה עוול לספר, ספר מעניין מותח המשאיר טעם של עוד. זהו ספרו הראשון של אורי אדלמן שקראתי ונהנ”

43/102
ביקורות על משוואה עם נעלם
הבאה
shortcuts
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 16 שנים

“מתח במיטבו. לחובבי ספרי המתח והסוגה הישראלית הספר מומלץ, אבל בשונה משאר ספרי מתח טובים יותר הוא נשכח”