הספר "ילד אחד יותר מדי" הוא אכן ספר טוב. לרם אורן יש יכולת פנומנלית לכתוב ספרי מתח מעולים מן ההתחלה ועד הסוף המפתיע. בתור נתנייתי מלידה היה כיף לקרוא אודות נתניה כל כך הרבה, שכן העלילה מתרכזת בעיר זו. מאד נהניתי מהספר. למה רק 4 כוכבים ? למרות שרם אורן הוא מדהים בכתיבתו. הוא לא מדהים. אבל הוא כן מעניין וסוחף. אני בהחלט ממליץ על ספר זה.

אני עובד בחנות ספרים "סיפור חוזר" בנתניה. ואכן מרגיש שאני יכול להמליץ ללקוחות על ספריו של רם אורן. יש לנו אפילו מדף אחד במיוחד בשבילו. אם זה סגנון כל ספריו אשמח לקרוא עוד ממנו.

תיהנו (לפחות כמו שאני נהניתי) ...

נדב.

כמו כל ספריו של רם אורן, הכתיבה טכנית, שקדנית, דידקטית, נוסחתית, הדימויים שבלונים ("החוויר כסיד", "מילאו פיהם מים" "דמו קפא בעורקיו") בקיצור, מותח כיאות, אבל חסר-ערך ספרותי.
משעשעת האלכימיה שעוברת שפה 'עשירה' והופכת לשפה עילגת. לדוגמא: "היתנתה אהבים", במקום "תינתה אהבים" או "מסיבות הימצאותה בבה"ח" במקום "נסיבות המצאותה בבה"ח" ועוד ועוד.
הספר מתאים למי שמתעניין בהצצה אל מאחורי הקלעים של העולם התחתון. במובן זה, הספר מומלץ ומספק את הסחורה.

ספר מתח שמביא אותנו אל מאחורי הקלעים של עולם הפשע.
מאבקי כח בין משפחות פשע בנתניה, קצינת משטרה שלקחה על עצמה לבער את הפשע בעירה.
התובנות הן שהדרך לפשע קצרה מאד ומסוכנת מאד.
אבי ז"ל נהג תמיד לומר שמי שחי על החרב סופו ליפול עליה..

נהניתי מהספר. ברגע שהתחלתי לקוראו לא יכולתי להניחו בצד. הסקרנות עניינה אותי כיצד תתפתח העלילה.
לעיתים חלק מפעילות מסוימת בעלילה צפויה מראש, אך לטעמי אינה פוגמת בהנאה בקריאה , שכן המשך העלילה אינו צפוי.
לא הייתי מגדירה אותו כספר מתח, אלא כעלילה סוחפת.
הספר עוסק במזימות, תככים, יצרים כמו: אהבה , קנאה, נקמה, רדיפת בצע לאורך שלושה דורות בעולם התחתון.
מהספר עלו שתי תובנות:
-הראשונה, הדרך מפשיעה קלה לכבדה אינה ארוכה
-השנייה, העיסוק במקצוע זה, אינו מבטיח אריכות ימים
מומלץ בחום.

על קצה המזלג ובאופן מיופה,כותב רם אורן את פעילות העולם התחתון .
כאן לא רחוק מאיתנו , או יותר נכון תחת אפנו אם קראנו בעיתונות ,מתרחשת פעילות אנפה למטרת רווח ועושק האזרח החלש.
במה עוסקים אנו יודעים,מועדוני הימורים / מכוני ליווי בהסוואה/ גביית דמי חסות,וכמובן המון סמים, שממסחר זה בא ההון העיקרי.
אך תאורי המחבר ,לתפקוד וניהול ארגון הפשע והשליטה בו רופף וחלש.
לעומת תאורים אותנתיים וקשים, בסיפורי פשע ישראלי בספרי הסופרת שרה אנג׳ל.
אם כבר לכלוך ,אז נא להתפלש בבוץ.

רם אורן הצליח לכתוב ספר כ"כ רדוד, שבאמת אני מסיר את הכובע בפניו.
"מחקר מעמיק של שנתיים", כך הובטח לנו בכריכה האחורית. אכן, עד היום לא היה לי מושג שמכוני העיסוי מספקים שרותי מין, ושמועדוני ההימורים נשלטים ע"י העולם התחתון? זו בכלל תגלית מדהימה.
אבל ההישג המדהים ביותר בספר הוא חוסר תקופת הזמן. האם יש איזשהו קורא, שיכול לזהות מהן תקופות הזמן בסיפור? שנות ה-50? 70? 90? 2000? אין שום רמז, פרט למשפט או שניים, שבהם מופיע המושג "טלפון נייד", אבל מיד אח"כ מחפשים כתובת בספר טלפונים! בספר טלפונים?! זה מושג שלא קיים כבר 15 שנה, לפחות. המילה "אינטרנט" לא מופיעה בכלל, בכל הספר...

לאור השיבוחים שקראתי עליו, וכספר רב מכר ציפיתי לספר יותר מרשים, מהלך ההתרחשויות אינם זורמים בספונטניות אלא כנזרקים לתוך הסיפור, אך בפרק האחרון התחילו להיות מקרים מפתיעים אך לא מה ספקו אותי כקוראת.

רם אורן אינו צריך את ביקורתנו שכן שמו הולך לפניו.עם כל זה לא אמנע מלהביע עמדה חיובית לחלוטין על ספר זה שבו מתנקזים מתח וחינוך גם יחד.הסופר מצליח להעביר מסר של חינוך לאזרחות טובה מתוך המדמנה של העולם התחתון. יוער כי בעמוד 380 (באמצע העמוד) יש לתקן את המילה "סיגל" למילה "ענת". ונקודה אחת חשובה לסיום, אני כתושב נתניה עשרות שנים נפגעתי מן העובדה שהעלילה כולה מתרחשת בעיר נתניה.ודי לחכימא. עובדה אחרונה זו לא פגעה בהנאתי מן הספר.

את הביקורת הזו אי אפשר לפתוח בשאלה שתהיה לה תשובה חד משמעית - כי בסיפור הזה על כל שאלה יש כמה תשובות ורובן ככולן נכונות.

אומנם השפה היא עשירה וקולחת הסיפור זורם, אבל יש הרבה דמויות בסיפור, במשך הסיפור אפילו הסופר מתבלבל וקשה לו לקשר את הדמויות.

הספר מספר על מאבקי הכח במשפחת הפשע בנתניה עזרא שאולי לבין ברוך עזריאלי - בן טיפוחיו של עזרא שאולי, בין עזרא שאולי לבין בן טיפוחיו ברוך אפללו.

על דורית שקד שלקחה על עצמה לבער את הפשע מנתניה, על רוני שתיל - ותפקודו תחת לחץ - ומעלה שאלות מוסריות.

בספר הזה במקום לקבל תשובות , על כל שאלה שנשאלת נקבל תשובה אבל עוד כמה שאלות.

ספר נחמד - לא לרוץ ולקנות - במידה ונתקלתם בו ורוצים להעביר כמה שעות - זה הספר

הסיפור מראה לנו הקוראים שבכל מקום גם במשטרה יש שחיתויות.