רכשתי את הספר בעקבות המלצה של בני,זה נראה מפחיד בהתחלה990 עמודים !!! קולטים? אבל... וכאן חבוי הסוד האמינו לי סיימתי אותו בשבוע וזאת תוך כדי ימי עבודה ושאר מתלות של החיים.כי מהרגע שתתחילו בקריאה תתקשו להפסיק.עצתי לכם אל תקחו לקרוא מספריה פשוט רכשו אותו כי בטוח תחזרו אליו ביום מן הימים.אני מבטיח לכם הנאה עצומה!!!

לפני כשנה בערך קראתי את ''עומדים בטור'' והוספתי בחוות הדעת תקווה שיצא המשך,והנה הוא כאן-רכשתי,וסיימתי אותו לאחר יומיים-כהרגלו של יאיר,יכול להביא אותך לצחוק עד שהבטן כואבת ודמעות שחוק ניגרות מעינייך-ממשיך לקרוא ודמעות השחוק הופכות לדמעות מסוג אחר.תקראו לזה ''רגשנות יתר'' -אולי! אבל יאיר עושה לי את זה.אני מקווה שנמשיך לקרוא את טוריו ושאף הם ייהפכו לספר מספר 3 קריאה נעימה לככככווווללם!

וואאוו!!!-נזכרתי בספר מכיוון שנתקלתי בו במקרה,תוך כדי חיפוש של דבר אחר-לא חשוב,העיקר:ספר מדהים,מעולה,מרתק מהדף הראשון ועד המילה האחרונה.אני לא רוצה לקלקל את הכייף והסקרנות, ארמוז רק שהנקודה הישראלית-ערבית משחקות כאן תפקיד מרכזי.למי שרוצה להעביר את יום הכיפורים בקריאת ספר-זה יתפוס אותו מייד.מומלץ בחום.לא תצטערו!!!-אגב,איני יודע לבטח אם אפשר למצוא אותו בחנויות אבל בספריות ציבוריות כן,ובחנויות של ספרים יד-שנייה בטוח-ספר חובבבההה!!!

אין בכוונתי לכתוב ביקורת על יצירת אמנות שכזו-קטונתי!!!אך בהחלט זו המלצה חמה.אני מתכוון לכרך ''כל משלי לה-פונטיין-נוסח עברי ראובן וימר-איורים גוסטב דורה.מי לא מכיר את המשלים אודות הנמלה והצרצר,השועל והעורב (סיפור הגבינה).ואני מדבר על שניים עשר כרכים שמאוגדים בספר אחד-מ-ד-ה-י-ם. למען שנבין היטב הספר מנוקד והאיורים מקסימים -עכשיו בשבוע הספר הוא נמכר בהנחה משמעותית.מתנה יפה לכל אירוע וספר חובה בכל ספריה ביתית מכובדת.תהנו!!!

ראשית-זו לא ביקורת-זו התרשמות,מכיוון שזו לא יצירה ספרותית,ולא פרי דמיון של מחבר.זהו מסמך חשוב מאין כמוהו ושופך אור (עגום)על תקופה,שאם קברניטי המדינה לא יקחו זאת לתשומת ליבם אנו נחווה זאת שוב.והנה תוספת אישית אמנם כפי שאני רואה.גדלתי במעברת עולים עם הרבה מאוד יוצאי מרוקו,כילד עדיין לא הבנתי את ההבדלים בניינו משום שילד יש לו ראות אחרת לחיים,אם כי גם כואבת.זכרון מהילדות שיש לי ואולי זה ימחיש את הדבר:חבר לילדות מבוגר ממני בשנה או שנתיים ראה אצל שכן אופניים חדשות(כידוע ילדים יש בהם יצר קנאה)ביקש הילד מאביו כי יקנה לו גם אופניים,אחרי ויכוחים קולניים כי האב אמר שאין לו כסף-זה הסתיים בסטירת לחי מצלצלת-כי הילד לא הבין את האב שהסתובב לשוא ימים ולילות בלשכת העבודה כדי לקבל עבודה לפרנס את משפחתו,המשרה היתה תפוסה על ידי מישהו אחר, שחברו האשכנזי סיפק לו פתק לאותו פקיד מפאיניק ואמר לו שידאג לו.(שזה לא ישמע גזעני-אני רומני).אתן דוגמא מוחשית מעולם הספורט:על אדן הזינוק נמצאים מספר רצים ומחכים ליריית המזניק,יש שיגיע ראשון,שני,ויש גם אחרון,אבל הוא יחצה את הקו-למרוקאים אז לא ניתנה הזכות לגשת למסלול בכלל.בגלל הדברים האלה הם נדונו מראש לכישלון,ההזדמנויות לא היו שוות מלכתחילה.המדינה ברוב טפשותה חשבה שיש לה כאן עניין עם אוכלוסיה שאפשר וצריך (לדעתם) לאלף או לביית.עד כמה שאני יודע וקראתי המרוקאים הגיעו לכאן מי כילדים ללא הוריהם,ומי כמשפחות עם ילדים וכל זאת מאהבת הארץ-כשבפיהם השיר-''על נהרות בבל ישבנו ובכינו בזכרנו את ציון''.מיומני קולנוע וסרטים שראיתי מאותם ימים ראיתי הרבה תימנים ומרוקאים משטתחים על אדמת הארץ ומנשקים את עפרה-לא ראיתי שום אשכנזי שעשה זאת,למרות שלפני רגע ריססו אותו באבקה נגד אני לא יודע מה-עוד זיכרון מר שהמרוקאים נושאים איתם.את המרוקאים עם עלייתם ארצה לא שלחו לתל-אביב,רמת גן-או ערים אחרות,שלחו אותם לירוחם,דימונה,קרית גת,או כל מני מקומות שכוחי אל-רחוק כמה שאפשר מהציוויליזציה.לא זכור לי ששלחו משפחות לקיבוצים-שם נשלחו רק ילדים-נערים שהגיעו לבדם-לא פלא שבאופן טבעי נוצרו מן ''גיטאות'' כמו שכון ד' בבאר שבע,ג'סי כהן בחולון,קטמונים ומוסררה בירושליים,ומשם עשר שנים אחרי ואדי סאליב יצאו הפנתרים השחורים עם צ'רלי ביטון וסעדיה מרציאנו-ועליהם אמרה גולדה ''הם לא נחמדים''.ברוך השם היום אנו רואים דור שני לאותם עולים שמצליחים יפה -מי פחות,ומי יותר-ואולי יבינו סוף סוף שם בכנסת או בכל המוסדות שגם המרוקאים,הרומנים,הפולנים,התימנים,רוסים,ואתיופים-היינו במדבר ביחד ארבעים שנה וכככווולללםםם לבשו ג'לביות-לא היו ספרדים ואשכנזים-זו המצאה של המאה הזו.לסיכום:תבינו כולם המרוקאים זה רק מופלטה וז'בן במימונה ולא רק הילולות בקברי צדיקים,שבאים לשם קברניטי המדינה-כי זה מצטלם טוב-הדבש שניגר מהמופלטה על החולצה והעניבה(חליפה של פייר קארדיין).דעו לכם הדם של כולנו אדום,אויבנו מבפנים ומבחוץ רוצים לשתות אותו-אל ניתן להם צ'אנס.בואו נהיה תלויים אחד בשני,כי אם לא-נהיה תלויים אחד ליד השני!!!

קצת קשה לכתוב או להעביר ביקורת על סוג כזה של ספרים -יש לי גם את הספר השני,אבל למי שאוהב רדיו ובייחוד את גל''צ -זהו מסמך מעניין וציון דרך של התחנה שקמה והתפתחה עם המדינה. כשדרן רדיו לשעבר וכ''חולה'' רדיו ומוסיקה מצאתי בספר הזה דברים מעניינים ,ונעים להזכר באותם קריינים שהיו חיילים בתחנה ופרצו לאחר מכן מי לטלוויזיה ומי לרדיו.

חשבתי שזה יהיה פלצני לבקר את יצירת המופת הזו,אבל אני חייב לעשות כאן צדק מכיוון שראיתי כמה ביקורות שנכתבו כגון:''בסססדדדררר'', או ''לא משהו''.תשובתי: הלו! תרגיעו בבקשה ותעברו לקרוא עיתונים,שבועונים, או ירחונים. ואחרי שתתאמנו על אלה תעברו לספרות אמיתית.ועוד משהו:יש לי את הטרילוגיה בבית בDVD וכשאני צופה עם שני בני אנחנו מדקלמים את הסרטים מילה במילה.לתשומת ליבכם!!! לצערי אין מספיק כוכביות במאגר כדי לדרג את הספר אז פשוט אני אוסיף כמה ++++ לכוכביות.

בדרך כלל נהוג קודם לקרוא את הספר ואח''כ לראות את הסרט-אך מה לעשות יצא לי להיפך ורק מתוך סקרנות המשכתי עד הסוף.הספר די טוב אבל הסנדק עולה עליו בהמון דרגות.נראה לי אולי שמריו פוזו רצה לבנות עוד משפחת קורליאונה ולא כל כך בהצלחה יתרה. למי שראה את הסידרה בטלוויזיה זה יספיק.

כאחד שאוהב את המוסיקה של זאפה (יש לי את כל האלבומים)מאוד נהניתי לדעת יותר על התופעה הזו שנקראת פראנק זאפה.הקדים את זמנו וגם הקדים למות בגיל 53.הנה לכם הגיג של זאפה כדי שתציצו לראשו המיוחד "עיתונאות רוק- פירושה שאנשים שלא יודעים לכתוב, מראיינים אנשים שלא
יודעים לדבר,עבור אנשים שלא יודעים לקרוא". הבנתם?.כנראה ש"סקס סמים ורוקנ'רול תמיד ילכו ביחד ולא משנה הסדר.העיקר שזהו תמיד יהיה המשולש הניצחי.בקיצור ספר חובה למוטרפי זאפה!!!