טוב, אז זהו ספר קלאסי מסוג פסיכולוגיה בשקל.
ובדר''כ אני ממש לא אוהבת ולא מתחברת לספרים מסוג זה, לכן לאמא שלי לקח קצת זמן לשכנע אותי לקרוא בו.
אז התחלתי לקרוא וראיתי שהספר קצת אמריקאי מדי וקצת עושה פרופוגנדה לדת הנוצרית פה ושם, אבל ואללה, כשמתעלמים מהדברים האלה - הספר באמת נחמד.
זה לא שדייל קרנגי ממציא את הגלגל מחדש כשהוא אומר שצריך להפסיק לדאוג משטיויות, לא לדאוג בקשר למה שלא ביכולתנו לשנות, לקחת את הדברים בפרופורציה...
אבל בכל זאת נחמד שיש ספר כזה שאפשר לקרוא בו מדי פעם כדי להיזכר בדברים האלה.
לקחתי לתשומת לבי חלק מהדברים שכתובים בספר וכבר הרגשתי פחות לחוצה במהלך השבוע הקרוב.
בקיצור נמרץ הספר מומלץ.















