סיפור יפה על עיירה שלווה במיסיסיפי של שנות ה-60. שלוש נשים (שתיים שחורות ואחת לבנה) חוברות יחד וכותבות ספר על חיי המשרתות השחורות במשפחות הלבנות (ובאותה תקופה, זה לא עניין של מה בכך).
העלילה די בנאלית, היא לא מפותלת ולא מפתיעה במיוחד. אבל מה שעושה את הספר למדהים (כן, זהו ספר מדהים, לפי דעתי) הוא הדמויות. הספר מורכב כולו מדמויות של נשים, חזקות ובעלות דעה. הגברים מוזכרים בספר , כדרך אגב, כמתלווים, כדמויות רקע. הנשים הן הדומיננטיות בסיפור והן עוצמתיות וצבעוניות ומורכבות...

מבחינתי, הספר לא נקרא בנשימה עצורה מהדף הראשון, אבל ברגע שהדמויות נכנסו לי ללב ולמחשבות, לא יכולתי להניח את הספר לרגע!

סייד קשוע כתב רומן נחמד על עורך דין שחושד שאשתו בוגדת בו ויוצא לחפש את המאהב. אך מתחת למילים ובין השורות מציב הסופר מראה לנו ולחברה בה אנו חיים. חברה שבה גזענות, צביעות והעמדות פנים הם "דיירים קבועים".
סגנון כתיבתו של סייד קשוע מלא חן, קולח ולעיתים גם סאטירי בעל אמירה נוקבת.

אני אוהבת ספרים שנטמעים בי, שאחרי כמה ימים אני ממשיכה לחשוב ולנתח אותם וזה בהחלט אחד מהספרים האלה.

ספר מאוד מומלץ, אך רצוי לקוראו לאט לאט ולהתענג עליו...

מעשיה נחמדה על חייל שמוצא תמונה של בחורה, מחליט שהיא ההסבר למזלו הטוב וחוצה את ארה"ב במטרה למצוא אותה... אמנם מעשיה פנטסטית, אבל אדון ספארקס הנכבד הצליח בקסמו ובכשרונו המיוחדים לסחוף אפילו אותי (שלא מאמינה בשטויות של אהבה ממבט ראשון, תמונה שמביאה מזל וכדומה) ולגרום לי להתרגש, לפחד, לצחוק ולחיות את הדמויות.

ספר מתוק ומקסים!!!

ספר שואה המכיל בתוכו סיפורים קצרים ואמיתיים על אנשים ומאורעות בשואה כמו למשל על המרד בסוביבור, על הטבח של שלושת אלפים יהודים בדובנו וכו'... אבל יחד עם זאת, הוא מגלה ומספר על חיי היומיום של אותם אנשים, על הכינויים שהיו להם ("הכובסת הרכלנית", "החייט" , "החזן הנגר" וכו'), על טרדות היומיום (האיש שרצה שבנותיו כבר ינשאו אבל להן זה לא בער להתחתן,השכנה שהיתה דוחפת את אפה לחיי אחרים...) ולמשל הסיפור של הניצול שחזר עם הסופרת לעיירה היהודית שלו שנמחקה לחלוטין בתקופת השואה והוא מספר לה על אחיו הקטן שלילה לפני ששלחו אותם לאושוויץ, הוא שתה את כל החלב שהיה אמור להספיק לכמה ימים ואמו כעסה עליו. למחרת כשהם עמדו בתור לעלות לקרון לאושוויץ הוא אמר לאמו בתמימות ילדותית "מזל ששתיתי את כל החלב כי היום כבר לא היה לי זמן לשתות אותו". הילד ואמו נספו בתאי הגזים. ועוד ועוד סיפורים ועוד ועוד שמות אמיתיים שמחיים שוב את אותם קורבנות מסכנים שנרצחו...

הדבר היחיד שלפי דעתי גורע מהספר ולכן נתתי לו רק ארבעה כוכבים, הוא סגנונה של הסופרת. היא כותבת בסגנון עיתונאי, קצת יבש לטעמי ומכיוון שהיא רוצה להנציח עוד ועוד שמות, היא קופצת משם לשם מנושא לנושא וזה קצת מבלבל.

הספר הוא ספר חובה, ספר זכרון, דפי עד!!!!!!!!

ספר מדהים!!! סוחף את הקורא ל"תקופה של פעם". כשקראתי את הספר ממש הרגשתי "שם". יכולתי להריח את ריחות התבשילים במטבח, יכולתי לטעום את טעם החלבה, יכולתי להרגיש את הקור הצונן בימות החורף, להנות מהמרחבים הבתוליים של הארץ... הסופרת ממש הצליחה להעביר אלי את התחושות האלו בסגנונה המיוחד ובשפתה העשירה. מאוד נהניתי לקרוא אותו ולהתענג. ממליצה בחום לקרוא את הספר ולחזור לזמן של "פעם".

על הכריכה של הספר כתוב: "אם אתה אוהב את הרלן קובן, אתה תאהב מאוד את לינווד ברקלי" וזה בדיוק ככה. מי שאוהב את ספריו של הרלן קובן, יאהב מאוד את הספר. ללא ספק, ברקלי יודע לכתוב ספר מתח טוב. את רגעי המתח הוא עוטף עם סיפור על חיי היום יום של המשפחה, קורותיו בעבודה,הטיפול בילדתו הקטנה. זה מאפשר אתנחתא קלה מהמתח וזה מאוד מיוחד. הספר נקרא בנשימה עצורה עד סופו המפתיע... מומלץ מאוד מאוד!!!!

זו הפעם הראשונה שאני שונאת את גיבורת הסיפור. וזה מה שכל כך מיוחד בספר הזה. שהוא לא מתחסד, שהדמויות לא מושלמות ואהובות כמו ברוב הספרים. כמו כן, בספר זה, כמו גם ברוב ספריה, פותחת, נעמי רגן, לקוראים צוהר לנבכי העולם החרדי. הספר מסקרן ומעניין והשפה קולחת. מאוד נהניתי ואני ממליצה בחום!!!

ספר מעולה, מותח והכי חשוב... מפחיד!!!!!

ספר מדהים! גם לא לחובבי כלבים...