היום 25.1.22 קראתי בעיתון על השתלת כליה מחזיר מהונדס, מי יודע מה ילד יום.

בזבוז זמן,
ממש חבל שקניתי, שקראתי ושהוא תופס לי מקום על המדף.
הקונספירציה בשקל שכאילו אמורה הייתה ליצור אוירת מתח בספר הזה, היא שקופה טיפשית ואפילו ילדותית. היא לא מעניינת ואפילו משעממת עד מוות.

חובבי הז'אנר יאהבו.
רופאה צעירה עם אידיאלים נתקלת במוות מסתורי בבית החולים בו היא עובדת, ובתהליך מסתורי יותר של הכחשת מסתוריות העניין. מלווה בעיתונאי סקרן ומהיר-לשון (כן, יהיה ביניהם גם סיפור אהבה) היא מתחילה לחקור את תופעת הזיהום המסתורי חוצה-היבשות שכולם כל כך מתאמצים להסתיר. נראה שמלבדה איש לא מבחין בקשר בין המוות ממחלה מסתורית בטוקיו, בלונדון ובדרום אמריקה - קשר אותו הקורא יבין בערך בפרק השלישי של העלילה, אבל יצטרך להמתין עד שהרופאה האינטיליגנטית תבין אותו אי שם לקראת הפרקים האחרונים.

הדמויות פלקטיות כמתבקש בז'אנר ספרות ה"מתח" ("מתח" במרכאות, כי הסוף הטוב הלא ידוע מראש וכל כולו של הספר הוא בהמתנה). הרופאה הטובה עם הטראומה בעברה, שמסבירה לנו מדוע היא לא מוותרת; העיתונאי הציני שנשבה בקסמה; חנון ההיי-טק החולני ו"סודו" הלא מפתיע; הרופא הטוב שמתגלה כמושחת, ועוד.

הספר נכתב כולו בסגנון שמכנה הקולנוען והסופר אברהם הפנר כ"אטום": כולמר, אפשר להפוך אותו לתסריט בלי לטרוח כלל בעיבוד - פשוט להסריט את מה שכתוב. שהרי גם הגיגיהן העמוקים של הדמויות הם צפויים להחריד.

החלק הנחמד של הספר הוא האקטואליות שלו - שכן אנו עוסקים במחלה זיהומית מסתורית המתפשטת בקלות בכל העולם, אין לה חיסון ויש פאניקה המונית - מישהו אמר שפעת החזירים? מתוך ההקשר הזה דווקא כיף לקרוא את הספר ולזכור שאין דברים כאלה במציאות. אה, התבלבלתי. דווקא יש.