אלוף העולם בלכתוב ספר של כמעט 300 עמודים בלי עלילה בלי התרחשויות, הדבר היחיד בספר הוא חיזור של בני זוג תהליך שקורה מליוני פעמים בכל רגע נתון ולהפוך את זה לשמעלץ נוטף ומסקרן לחובבי הז'אנר זה ספר יפה, לחובבי סתם ספרים ספר משעמם

כמעט בכל ספריו של ניקולס ספארקס מוצא הקורא את עצמו ניצב בפני שתי אפשרויות בחירה, והצורך בהחלטה באיזו מהאפשרויות הניצבות בפניו עליו לבחור.
הבחירה אינה בסגנון שאלה סלונית: "מה תרצה? קפה או תה", אלא היא נוגעת בנימי הנפש העמוקים ביותר הקיימים באדם, ולעיתים – בשאלת חיים ומוות. לא פחות!
היריעה שספארקס מטפל בה היא כה רחבה, שאם הייתי מעט ציני הייתי מרחיק ואומר שניתן ליצור מֵעֵין מילון (או אינדקס, פרטי) למיני הבעיות הרגשיות והסבוכות שמלוות אותנו בחיינו, ועם הופעתה של אחת מהן - לגשת לאחד מספריו של הסופר, ולראות בו את מכלול ההתלבטויות שבהן נתקלו גיבוריו, דרכי ההתמודדות, ייסורי המצפון, ולבסוף - החלטתם באיזו דרך לפתור את הסוגיה, המאד רגשית, שלפניהם...כל כך "פשוט".
לדוגמה: נתקלת ב"רגשות, וכיצד צריך לטפל במחלה סופנית" – קח את הספר הזה והזה...
אם "כיבוד אב ואם" היא בעייתך - בחר את הספר ההוא וההוא...וכו'.
מובן שלא זה המקום לתת דוגמאות מפורטות, כדי לא להוציא את רוח חווית הקריאה והפתרון הסופי ממפרשי הקוראים שעדיין לא קראו ספר זה או אחר, ממכלול ספריו של הסופר הרגיש והמדהים הזה.

ועתה לחוות דעתי.
גם ספר זה נכנס, ובגדול, למאפיינים שעליהם הצבעתי, ומשפט המפתח שבו, שגם מופיע בגב הספר הוא: "עד כמה תהיה מוכן להרחיק לכת כדי לשמר את התקווה לאהבה?"
ורק אוסיף שמדובר במקרה שרבים ואמיתיים כמותו קורים סביבנו, מדי יום!
במקרה זה, תוסיפו להחלטה (הבחירה) התבססות על הנחות שגויות מעט, וקיבלתם "מיקס" טעון דילמות ורגשות, שמעטים - אם בכלל, הסופרים/ות שיכולים/ות להביא בפנינו, ולהתמיד בהם לאורך כל ספריהם...
אני בהחלט מסוגל להבין את הכותבים/ות שכתבו שהזילו יותר מדמעה אחת, במרבית ספריו. מה אומר? אני איתכם/ן!
את סגנון הכתיבה, בספר זה, מצאתי...איך אומרים? די פשוט ובנאלי. ומנגד - דמויותיו העיקריות הן בניגוד לסגנון הכתיבה – עמוקות משהו ומעניינות.

ובלי שתי מילים על הספר הרי אי אפשר.
זוג שכנים שנפגשו עוברים תקופת חיזור ארוכה, מתחתנים וחיים באושר, עד לרגע האסון. אסון שממנו נובעת השאלה המרכזית שבספר...
ואולם לקראת סופה של העלילה, הסגנון והתרחישים ה"מקובלים" נעלמים במבוך האירועים – וספארקס מטיל אותנו להתמודדות, די קשה יש לומר, עם אירועים שמובילים לשאלה הכמעט נצחית שקיימת: "עד כמה תהיה...וגו'."

ולבסוף. אם לא עמדתם בראש התור בעת שהבורא חילק את "תוכנת הרגשות", או שקיבלתם במשורה – חפשו סופר/ת אחר/ת.
ואולם, אם קיבלתם מעט יותר, והתוכנה מקבלת Upgrade מדי פעם, הספר הזה - ספר הרגשות נטו, ו(כמעט) כל כתביו של הסופר ימצאו את דרכם לליבכם. באחריות!!!

* נהניתי מאוד.

האמת? אכזבה.
ההתחלה די מבטיחה-גבי הולנד, רווקה מצודדת באמצע שנות העשרים, עוזרת רופא במרפאת ילדים עם חבר בעיר סמוכה עוברת לגור ליד טראוויס פארקר הרווק בן שלושים פלוס, אחד מחבורה מגובשת של ארבעה חברי ילדות בצפון קרוליינה- ונשותיהם וילדיהם של חבריו. אחרי שהיא מגיעה לביתו נזעמת בשל המוזיקה הקולנית - שכן מחורבן שכמוהו - ניצת ניצוץ לאחר שטראוויס הווטרינר מטפל בכלבה של גבי ומתגלה כאדיב, מקצועי ובעל רצון טוב.
למרות החבר והתנצחויות פה ושם זה קורה. הם מתקרבים,יוצאים לטיולים עם החבורה וכזוג,הוא מלמד אותה לרכב על אופנוע ולרחף עם מצנח רחיפה.היא ואחותו סטפני מתיידדות ובסופו של דבר, כמובן- מתאהבים, נישאים והופכים להורים לשתי בנות.
הכל טוב עד שעולמם מתהפך. טראוויס צריך לעשות את ה-בחירה וזו שהוא עושה מנוגדת לזו שהוא וגבי הסכימו עליה.
אז מה הבעייה? חלק ניכר מהספר פשוט משעמם ונמרח. דילמות אישיות (החבר, העבודה עם הרופא הבכיר ששולח ידיים ואימהות מנג'סות) ומוסריות- כמה תרחיק בשם האהבה- פשוט מתמסמסות ונבלעות בתיאורים מייגעים וסגנון קיטשי-נאיבי, הגיגים והרהורים- מה ואיך, כן או לא ושיחות בנאליות. פרטים טפלים- גבי וחברם קנת נפגשים בסופרמרקט ליד מדף הדגנים והמקפיאים; החבר של סטפני- הרווק המבוקש ביותר מדרום לקו מייסון-דיקסון והסבר מפורט מהו; הפיקניק שנמרח; הילדות שגדלו ובגדיהן הוחלפו בגדולים יותר ואיזה אוכל בדיוק (לזניה וקינוחים) יש בקופסאות הטאפרוור שהחברות מביאות. בקיצור- יאדה יאדה יאדה....עד שנקודת המפתח- 'הבחירה' מגיעה (מלווה בעומס הרהורים והתחבטויות)- המחבר מוציא את הנשמה בפינצטה. איכשהו החזקתי מעמד עד הסוף בתקווה שמשהו יקרה וזה קורה.
וזו ה-החמצה וחבל. מדובר בנושא אמיתי, לא קל, טעון ורגיש ש'הקשקוש בלבוש' מסביב מחסל.
והמפנה שחל אחרי שנעשתה 'הבחירה' צפוי ומתבקש ברומן נאיבי כזה ומופיע בערך בעמוד הרביעי מהסוף.
קלישאתי, ממש לא חייבים.

סיפור קסום ונפלא.
העלילה מתחילה באופן מרגש מאוד, על בחור צעיר , שעובר לגור בעיירה קטנה.
הוא פוגש שם את שכנתו הצעירה והיפה, ומתחיל בניהם סיפור אהבה עצום.
בהמשך הסיפור קורים מקרים שמחים מאוד, ובמקביל עצובים ביותר.
שם הספר " הבחירה " , כיוון שגיבור העלילה היה צריך לעשות המון בחירות במהלך חייו.
לפעמים לא קל לקבל החלטה, יש המון שאלות, הרהורים, חוסר אונים, האם הבחירה שמתקבלת בסופו של דבר, תשתלם בסוף? או שמגלים שזו הייתה טעות בבחירה ? החיים נראים יפים, שלווים , ושמחים. אך ברגע אחד הכל יכול להשתנות ולהתהפך. אף אחד לא יכול לדעת מה יקרה מחר,דברים משתנים.

אני ממליצה מאוד על הספר המיוחד והנפלא הזה.
לא תתאכזבו, אני מבטיחה!!!

נחמד לקרוא את ספארקס.
הוא נותן לך מין הרגשת אשליה שגם אם זה לא נראה ככה, ואתה בטוח שהכל רע, תמיד יהיה בסוף הפי-אנד.

חבל שזה לא עובד גם בחיים האמיתיים.

ספר נפלא מתוק כמו סוכרייה!פשוט להתמוגג מהספר לא יכולתי להניח אותו מהיד!מה אני יגיד לכם עוד ספר נפלא של הסופר המדהים ניקולס ספארקס!!!

הבחירה...ספר כל כך מרתק ועדין,הוא עדין משום שלפי דעתי איך שהסיפור לאט לאט מתפתח לו הוא פשוט מאוד נעים לקריאה.
בהתחלה הראו את נקודת מבטו של הבחור ואז את נקודת מבטה של הבחורה ..שני שכנים שפוגשים ומתחילים להכיר אחד את השני ולאט לאט מתחברים .
בהתחלה היא לא מראה שום עניין בו ,אבל לאט לאט היא מגלה את המשיכה שלה כלפיו ,והוא בחור שיצא עם המון בחורות ,פתאום מבין שלא פגש עוד מישהי כמוה, השכנה הזאת שגרה בית סמוך אליו .
ו כשהכל מתפתח וגודל לאט לאט למערכת יחסים ...הכל מתהפף .

ספר מעניין ומותח ,משאיר אותך עם תקווה ורצון אחד..שרק הכל יהיה בסדר...אבל האם זה יקרה?

ספר משעמם...... אין בו כלום. לא מבינה את הביקורות המשבחות. ביותר ממחצית הספר ועדיין סיפור אהבה קלישאתי בין גבר לאישה - מה הוא אומר ומה היא, מה הוא מרגיש ומה היא, כמו תמלול של חיים בורגניים הכי משמימים שיש כולל דיאלוגים שטחיים להפליא. אחרי כ-200 עמודים יש טוויסט במרכאות כפולות כי הוא כל כך צפוי. אני מאד לא מעריכה ספרים עם טוויסט צפוי כזה שכל מטרתו היא לעורר חמלה. עוד סיפור עצוב. הדרך של הסופר לצור עניין באמצעות עצב נקי ללא תוחלת פתאטי בעיניי. אותי זה סתם מעצבן.כיצד אפשר לבקר ספר עצוב כל כך? אז הנה עשיתי את זה ושפעם הבאה יזהירו על גבי הכריכה שמדובר בעוד סיפור עצוב וטראגי. אגב, גם לאחר הטרגדיה כביכול, הדיאלוגים הפכו למונולוגים קלישאתיים לא פחות. לוותר. בזבוז של זמן.

ניקולס ספארקס עושה זאת שוב
בחוש הומר וסגנון כתיבה חלקלק וקולח ניקולס ספארקס יוצר חיים חדשים.
הספר מקסים ולמרות שהייתי עסוקה מאוד כשקראתי אותו לא יכולתי להניח אותו מהידיים.
בתחילת הספר הייתי בטוחה שאני יודעת מה יהיה סופו וטעיתי לחלוטין (וזה לא קורה הרבה בספרים)
מצאתי את עצמי צוחקת ומתרגשת עם הדמויות, בוכה וצועקת על ניקולס ספארקס שגרם לעלילה להתרחש כמו שהתרחשה ואחר כך לחזור ולחייך
מומלץ בחום!!