במילה אחת. מושלם. לא תואר שאני נותנת בקלות. ספר מושלם, אמיתי, כנה, לא מפאר, לא מתחסד, לא מנסה להעביר שום דבר גדול. רק נערה אחת כמעט בת 16 שחייה נקטעו באחת והיא לא רוצה לקבל את זה.
אני מזהירה כבר עכשיו, אני מתארת את מהלך העלילה והדבר יכלול ספוילרים, אלו מכם שלא רוצים להסתכן מוזמנים פשוט לקרוא את הספר המדהים הזה.
ליז מתה מתאונת דרכים. היא ניסתה להציל את העולם, היא לא נפלה קורבן לאיש זאב רצחני או ערפד צמא לדם, היא פשוט שכחה להביט ימינה ושמאלה לפני שחצתה את הכביש.
במותה, ליז מגיעה אל מעין עולם הבא המכונה "מקומאחר". במקומאחר אף אחד לא מזדקן או מת אלא פשוט מצעיר, כולם נהיים צעירים יותר ויותר עד שלבסוף נשלחים חזרה לעולם החיים, שם הם נולדים מחדש בתור תינוקות אחרים, בלי זיכרון מהחיים הקודמים שלהם. למען האמת די אהבתי את הדמיון לתאוריית גלגול הנשמות, זה נתן לי תחושה שהסיפור לא סותר אף אמונה אלא מכבד את כולן. לא משנה במה אתם מאמינים תוכלו למצוא את הגיבוי שתרצו לזה בספר.
מקומאחר עצמו הוא די גן עדן, ליז מקבלת סבתא, שמתה לפני שנולדה, כדי שתטפל בה ותפנק אותה והיא מוכנה ומזומנה לחקור את הארץ החדשה אליה נקלעה.
אבל ליז לא רוצה לחיות במקומאחר. היא רוצה לחזור לבית שלה, עם אחיה הקטן והכלבה האהובה שלה. היא רוצה ללכת לבית הספר ולהוציא רישיון נהיגה ולהתבגר. ליז רוצה לחיות.
אבל ליז לא יכולה לחיות, כי היא מתה, ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. זה לא אומר שהיא לא תנסה. ליז תנסה ותנסה, תיצור קשר עם הוריה ותגלה שרק עשתה עוד נזק, לעיתים הדברים ישתפרו, לעיתים יעשו גרועים יותר. כך או כך בסופו של יום ליז תצטרך לקבל את מותה.
דבר לא צפוי שקורה בסיפור, טוב, אולי מעט צפוי, אבל לא עבור ליז, זה שהיא פוגשת בחור, אוון.
אני לא אספר את כול העלילה, למקרה שכמה שובבים מבנכם החליטו לקרוא את הקטע למרות אזהרת הספוילר, אבל אני חושבת שאין צורך. יש כאן אלמנט קלאסי של סיפור אהבה, אבל לצד כול זה ישנו העניין שהכול קורה לפני שהשניים יהיו צעירים מדי. הסיפור אינו כולל נשמות תאומות, למעשה, ליז ואוון נפגשים כחמש פעמים לפני שמתפתחת ביניהם האהבה. הם גם לא קשורים בקשר מיסטי זה לזה או כול בולשיט אחר שמקובל למצוא בספרי פנטזיה זולים. לדוגמא ספוילר, לאלו מכם שעוד לא הלכו , אוון קונה לליז שעון אחרי שהיא מספרת לו על השעון שהיה לה ואבד. השעון לא באמת דומה, הוא שעון יד, במקום כיס, הוא שעון זהב, במקום כסף, למעשה, הוא בכלל לא דומה, וליז יודעת את זה. אבל העיקר הכוונה. אז היא מחייכת ומודה לו ומרגישה קצת פחות עצובה על השעון, אבל לא מפסיקה לגמרי.
ישנו קטע בסיפור שאומר שאוון רוצה להיות ספונטני, להגיד כאן ועכשיו, אבל הרגע עובר והחיים ממשיכים והכול נשכח. הקטע הזה היה כול כך ריאליסטי ואמיתי עד שבא לי לבכות.
לקראת סוף הספר ישנו שיר שאומר "יהיו חיים אחרים" הוא בעצם אומר, יהיו חיים אחרים להתבגר, להזדקן, להתחתן, להביא לעולם ילדים, יהיו חיים אחרים שביל זה, אבל גם החיים האלו שווים משהו.
לסיכום, ספר גאוני. תקראו. הוא לא ישנה את היקום ולא יציל את העולם אבל הוא יספר אך נערה אחת מתמודדת עם אובדן לא הוגן ואיך חיים קצרים ולא מספקים יכולים להיות טובים מספיק.
