משפט הצל הכללימשה יזרעאלי5מעולה, נדיר. מקורי ועתיר הפתעות, פרוע, סוער ורחב יריעה, בשפה נפלאה ומגוונת. עצוב כשהוא נגמר.
מגילת זכויות הירחרון לשם0ספר מרתק, עשיר ומרגש, המלווה את הקורא בטיול לעולם קרוב ורחוק ולא כל כך רחוק. חניתי הרבה למחשבה. העתקתי קטעי טקסט כדי לקרוא בהם שוב ושוב ולחשוב עליהם. עמוד אחד אפילו קראתי בלופ ואני מתכוונת לצלם. ועדיין איני מרגישה שמיציתי. לדוגמה, משהו בסרט הפנימי מציק לי. בכוונתי לקרוא אותו שוב בניסיון לפצח את הקושי. בניגוד למה שנאמר כאן לפני, הסוף אמין בעיני, סביר וטבעי. עם זאת, במקום אחר התרשמתי שרון לשם מכופף את העלילה באופן מפתיע לטובת רעיון. אכן לא נערכתי להבזק של פנטזיה. אך אין ספק שהוא במסגרת סמכותו של הסופר, ומוסיף עניין. במפגש עם המחבר ברגבה (בו השתתפתי במהלך הקריאה), הוא המליץ לסופרים מתחילים על טכניקת כתיבה שועטת קדימה ועל המנעות מקריאה חוזרת ככל האפשר. וזאת, כפי שהבנתי, על מנת שלא ליפול בפח של בחינה ביקורתית מדי של הנכתב ושל אינספור תיקונים לשיפור הפוזה. ניכר שהוא עצמו נהג כך. זאת אסטרטגיה אמיצה, התורמת לספר אותנטיות ועומק וחושפת יותר מהעושר הפנימי של הכותב. יש לה מחיר למחבר, ואני רואה בה נתינה ומודה לרון לשם על כך. וממתינה בהתרגשות לספר הבא.
קוץ הארגמןיהודה הנגבי0לא ביקורת, אלא סיפורון. בגלריית לוחמי הגטאות מוצגת (מרץ 2010) תערוכת קרמיקה, ואחת העבודות הזכירה לי תפוח אדמה. http://twitpic.com/18aylr נזכרתי בספר "קוץ הארגמן" שהיה לי בילדותי. היה בו סיפור חביב על ילד שבקיבוצו גידלו תפוחי אדמה. באחד מגיוסי החברים לאיסוף היבול, התלווה להוריו. לשמחתו, מצא לפתע בשדה תפוח אדמה בצורת ארנב. תפוח אדמה זה הפך לחברו הטוב ביותר.
0הספר האהוב עלי ביותר בילדותי. על ילדה שנכנסת למראה ועוברת הרפתקאות עם בבואתה. זה מאפשר לה לראות את עצמה מהצד. כשהיא מלינה על התנהגות בבואתה, הבבואה מזכירה לה שהן שני מופעים של ילדה אחת, ושהיא עצמה התנהגה באותו אופן בהזדמנויות קודמות. קיים ב-DVD רוסי עם תרגומים (לא לעברית, כנראה). לא אהבתי את האנימציה ובכלל.
אליקום: ספר ההזיותבנימין תמוז0ספר יוצא דופן, קצת מוזר, עמוק, גולש למיסטיקה. מתבקש לקרוא אותו קריאה חוזרת בתקווה להבין יותר.
אנחנו ושכמותנו / בארץ ניכרסרגיי דובלטוב13יש לי בספריה הביתית שלי, המון ספרים שהגיעו מכל מיני מקורות ואת רובם דווקא לא קראתי! הם עומדים אצלי על המדפים "במצב הכן" עד שיום אחד אני שולף איזשהו ספר מהמדף ופעמים רבו זה לגמרי באקראי - הספר הנ"ל הוא אחד מהם... מדובר פה בסופר ממוצא יהודי; כלומר אביו יהודי ואמו ארמנית. כלומר מבחינות רבות הוא נחשב ליהודי אבל מעניין שהוא לקח לו כשם עט את שם המשפחה של אמו הלא יהודיה... בכל אופן הכרך הזה מורכב משתי נובלות, כלומר רומנים קצרים; בראשון "אנחנו ושכמותנו" מתוארים החיים של אמנים ואנשי רוח בשלהי השלטון הסוביטי של ברה"מ - כלומר ממש לפני התמוטטות הקומוניזם... בנובלה השניה", בארץ ניכר", מתוארת דמותה של מארוסיה היפה שגדלה בבית עשיר יחסית בברה"מ, דווקא על רקע חברת מהגרים רוסיים בניו-יורק באזור מסוים מאוד של ברוקלין בניו יורק. אז ככה לדובלטוב יש סגנון מאוד מסוים, בשתי הנובלות. סגנון של סיפורים בגוף ראשון שהם כאילו אישיים על דברים שקרו לו כביכול והסיפורים מתחברים איכשהו לנושא הספר. זה מטעה כי הקורא עשוי לחשוב שמדובר באוטוביוגרפיה וזה ממש לא - אבל זהו הסגנון... אותי עניין יותר דווקא הרומן הקצר השני; כי בצעירותי חייתי גם אני בניו יורק בתקופה מסוימת ומובן שאני מכיר היטב את החיים בארץ זרה – ובמיוחד בעיר שמדובר בה פה - בניו יורק.. כתיבתו של דובלטוב טובה וזורמת ואפשר להנות מהקריאה אבל האמת היא שאין פה שום "ניצוצות" הספר הוא "בסדר" אבל לא הרבה יותר מזה...
אנחנו ושכמותנו / בארץ ניכרסרגיי דובלטוב7לא הרבה דברים טובים יצאו מהקפה בפינה של בן ציון וקינג ג'ורג' יוצא דופן בענין הזה היה הספר של סרגיי, זכרתי אותו בגלל הסיפור שהופיע ב"גופה של אנה", וגם בגלל השם שלו, שבאיזה צורה מוזרה מזכיר לי את הדיבור בבית הכנסת של סבא שלי. תמורת 20 שקל מהמדף של "קנה ספר בזול" זה הרגיש כאילו מישהו שלח אותו אלי במתנה. בתוך הספר יש מגוון סיפורים קטנים ופתק החלפה. הפתק מתוארך ל20 לאוקטובר שנת 2000. לקח לו 13 שנים ושלושה ימים כדי לעשות את המרחק מהלונדון מיניסטור אל הפינה של קינג ג'ורג' ובני ציון. לסרגיי זה לקח בערך אותו פרק זמן - לאסוף את הדברים שלו (אמא וכלבה) ולהתחפף מרוסיה המתפרקת לארה"ב המתפרקת. בדרך הוא מספר על החברים שלו, על אנשים שהוא מכיר ועל אנשים שהוא לא מכיר. כל זה קורה בחן רוסי מסורבל - שזה החן השני החביב עלי (אחרי החן הצרפתי האלגנטי והבוטה) עמוס במחוות של זקנים עם קסקט או נשים מאופרות בכבדות, אנשים שמשיקים כוסות אלכוהול או אוכלים חתיכות של דגים או מקבלים מכתבים מהמדינה.
אנחנו ושכמותנו / בארץ ניכרסרגיי דובלטוב0אהבתי את המעברים מפסט פרפקט לפסט סימפל אהבתי את ההומור הדק והמשובח וכמו כולם, אהבתי את מארוסיה
אנחנו ושכמותנו / בארץ ניכרסרגיי דובלטוב0סביר. בתוך הספר הוא עושה השוואה בינו לבין שאר הסופרים הרוסיים אך הוא הרבה פחות טוב לצערי.