נשברתי... בעמוד 477
מיגע, ארוך, חוזר על עצמו
הרבה מהומה על שום מה, שום כלום

נפלא להכיר עולם כה שונה משלנו- שלג, קור, קרח וחיים שלמים סביב. מפתיע כמה חום , הומור, סקרנות, נחישות נמצאים שם מתחת לפרוות של אנשי צפון.
ספר כתוב בצורה מעוררת השתאות, אני בד״כ לא אוהבת ספרי מתח שמתחילים במוות וגם כאן זה די הפריע לי אבל אי אפשר היה להניח לספור והמשכתי לקרוא כי הקריאה היתה מענגת, חכמה, פיוטית כל מה שצריך בספרות. נכון שהסוף שוב הרגיש כנפילה יחסית לרמה הכללית של הספר , ולא כל הפרטים נסגרים עד הסוף המדויק אבל שווה להגיע עד שם.

קניתי את הספר לקריאה בחופשה בגלל העטיפה וכמובן בגלל ביקורת חמה מניו יורק טיימס, מתברר די מהר שזהו בהחלט לא ספר קיץ ולא ספר לחופשה,קל יותר לדמיין עת עצמי קוראת אותו מכורבלת בשמכה עם תפיפות גשם בחוץ.
זו היא אגדה אפלה אך גם תמימה. הרבה שברון לב, אי אושר. אהבתי את כל היצורים המופלאים שנוכחים באגביות בעלילה : פרות מעופפות זעירות וגם היצור שבמבטו הלבן הופך כל דבר לזכוכית. יש משהו מיוחד עם צילום ומי שמתעניין בתחום ימצא כאן עומק מיוחד, הרגשתי זאת אבל בטח לא הבנתי את הכל .
ובעצם את כל השאר לא ממש אהבתי : כל הדמויות הסבוכות בעברם שלהם, יחסים קורבניים עם ההורים, אהבות לא ממומשות ולכן נצחיות אך גם אובססיביות.

הספר ממש ייגע אותי, חוזר על אותם מחשבות והתלבטויות הלוך ושוב ולא קורה הרבה. חלש אבל אי אפשר שלא לקרוא למי שאהב את הספר הראשון

ספר פנטזיה טוב, הזכיר לי את אלנטריס . הדבר היחד שחסר לי ( ובגלל זה הדירוג כמוך יחסית) זה רגש, ״ אדישות״ ו׳שליטה עצמית״ הם שחקנים ראשיים בספר זה , היה לי קשה להתחבר לדמויות שלבם לא מתחמם בשום שלב.

כמה שהתגעגעתי לסיפור יפה ופשוט, נזכרתי בילדות, הלוואי יכולתי למצוא את הספר ברוסית.
מחשבה אחת שמלווה אותי מהספר: האהבה נמצאת בפנים עוד לפני המפגש , ניזונה מהטבע ומאהבת ארץ, משירים וצבעים, זה הלך נפש, זו דרך לחיות.

מאוד מזכיר את ״ המעניק״ של לורי לויס הישן והטוב וגם משהו מ״1984״ ,אין שום בסורה חדשה ברעיון של משטר עתידני נוקשה ומינימליסטי, אבל הסיפור בכל זאת נוגע ללב. מרגישים ששאלה של ״ חופש״ ו״בחירה״ עמוקה ובוערת אצל הסופרת וגם האהבה ל״מילה״ ול״כתיבה״ ממש מרגשת.
ספר נוער טוב

לרוץ לקנות ! לא רק לקרוא , אלא לשמור לילדים שיקראו לכשיגדלו...
עולם דמיוני קסום, שונה ופיוטי להפליא. כבר בעמודים הראשונים הוקסמתי מעדר עיזאות שנותנות חלב ורדרד ומגדלות שערות משי נהדרות מהן ״נרקמים״ ספרים ע׳ עמים יודעי קרוא ורקום...
סיפור אגדה ואין ספור אגדות שזורות בו. תפגשו ״ לוויתם״ ו״יונאות״ דואר ונערה אמיצה עלמא וכמובן התמודדות עם רוע, אבל בדרך כל כך אחרת. תיהנו!

הרגש העיקרי שעלה בי הוא דחיה.
אני תוהה למה שמשהו ירצה לכתוב ספר כזה, איזו מוזה מעוות ביקרה אצל הכותבת
ואם אתאלם מהדחיה האישית שלי מהצורך בתיוארים קשים גם האותנטיות ההיסטורית נראת לי שנויה במחלוקת,הלך הנפש של רוע ומיניות וכנגד זה עצמיות הנשית נראים לי מאוד מודרנים ולא מתאימים למאה ה12 של אירועי הספר, כך שמכל הבחינות הספר גרוע.