"האדמה רעדה" (הוצאת מעריב, 2006) מאת העיתונאי הוותיק אילן כפיר היה הספר הראשון שפורסם אודות מלחמת לבנון השנייה והציג את סיפורה השלם. כפיר אינו רק עיתנואי מנוסה, שכתב כמה וכמה ספרים אודות מערכות ישראל, כי אם מי שמכיר את הלחימה על בשרו. במלחמת יום הכיפורים לחם בשורות חטיבת הצנחנים במילואים 247 (זו ששחררה את ירושלים וצלחה את התעלה). כחובש בפלוגת ההנדסה החטיבתית של הצנחנים (פלחה"ן) היה בכוח הראשון שצלח את תעלת סואץ, במסגרת מבצע "אבירי לב" בליל 15 - 16 באוקטובר 1973. אולם השלם שהציג חסר מאוד ומוטעה.

הספר, בסך הכל, עושה צדק עם תא"ל גל הירש, אחת הדמויות הבולטות במלחמה ומפקד הכוח העיקרי שלחם בה. הירש הוא אכן קצין שנוי במחלוקת. לוחם ומפקד עטור הישגים משנים של שירות בצנחנים אשר פיקד על פלוגה בפעולת מיידון ועל יחידת שלדג במבצע "ענבי זעם". במלחמת לבנון השנייה פיקד על אוגדת הגליל. "גל הירש בצפון ותת אלוף אביב כוכבי מפקד אוגדת עזה, שניהם יוצאי צנחנים, נחשבו לקצינים הבולטים בדור הצעיר של הקצונה הבכירה בצה"ל" (עמוד 13). אף על פי שעומדת לחובתו פרשת החטיפה שבגינה פרצה המלחמה, וגם שורת פקודות בשפה גבוהה שלא הובנו או לא בוצעו כהלכה, במלחמה המבולבלת היה הירש למפקד האוגדה היוזם והלוחמני ביותר, ואוגדתו השלימה בה את עיקר משימותיה. לאחר המלחמה עבר הירש "זובור" ציבורי, כפי שלא ספג שום מפקד אוגדה שלחם במלחמות ישראל. ולא שלא היו כשלים בעבר. המלחמה קטעה את הקריירה המבטיחה של הירש. כוכבי, מנגד, יתמנה בצדק בקרוב לסגן הרמטכ"ל.

"מכל מפקדי החטיבות, רק אל"מ חגי מרדכי, מח"ט 35, החטיבה הסדירה של הצנחנים, הוביל את אנשיו במסע הקרבות שלה, במהלכו הרגה ופגעה במאות אנשי חיזבאללה, ושילמה גם היא מחיר כבד בחיי אדם. מפקדי חטיבות אחרים שפעלו במסגרת העוצבה, כמו מח"טים באוגדות אחרות, העדיפו לנהל את קרבות החטיבות שבפיקודם מחפ"קים ממוזגים" (עמוד 186). הטענה הזו נכונה רק בחלקה. מרדכי אכן היה היחיד שפיקד על כל קרבות החטיבה שבפיקודו מהשטח אבל גם מח"טים אחרים לחמו בלבנון, שלא מתוך חפ"קים ממוזגים (כפי שכינה זאת בשנות התשעים תא"ל גרשטיין ז"ל) ובהם למשל מח"ט חטיבה 55, איתי וירוב. יתרה מכך, חלק ממפקדי החטיבות ובהם מח"ט גולני דאז, תמיר ידעי (כיום אלוף פיקוד העורף), ניהלו רק חלק מקרבותיהם משטח ישראל ואת השאר כשהם עם הכוחות בשטח לבנון.

בגב הספר נכתב כי המחבר ריכז וניתח מאות עדויות של לוחמים משדה הקרב בלבנון, ומ"שדות המערכה" בירושלים, אך נראה שמדובר בעיקר בעדויות שפורסמו בעיתונות וכך לא כותבים ספר. כשהוא מנתח את הדרג המדיני-הצבאי הבכיר כפיר ממצוי כפיר על קרקע מוצקה יותר. כך למשל בניתוח אודות שר הביטחון עמיר פרץ, שהיה טרי יחסית בתפקידו וחסר את הידע הנחוץ. פרץ נסמך על שורה של בכירים ביטחוניים והיה תלוי בהם כמעט לחלוטין. "מנכ"ל משרד הביטחון החדש, גבי אשכנזי, הציג בפני השר את חשיבות השליטה בשטח שתאפשר לצמצם את כמות הקטיושות שנורו מהכפרים הקרובים לגבול. השפעת אשכנזי על פרץ הלכה וגדלה. עם אדם כמו אשכנזי לצדו, קצין שהיה סגן רמטכ"ל, אלוף פיקוד הצפון ומח"ט גולני בעברו הרחוק, חש פרץ שהוא על קרקע מוצקה. מכל אלופי המטכ"ל, הוא התקרב גם לראש אגף מבצעים, האלוף גדי אייזנקוט. מהלך אסטרטגי שנבע מהצורך להעביר לצדו בעלי סמכות ביטחונית, בעיקר משום שחשד שהרמטכ"ל לא יקבל את סמכותו. התלות שיצר במזכירו הצבאי. תת אלוף איתן דנגוט, היתה מוחלטת" (עמוד 196).

ניכר בדברים כי המחבר שאף להספיק ולהוציא את הספר זמן קצר לאחר שהמלחמה הסתיימה. מוטב היה להמתין מעט כדי להוציא ספר ראוי יותר, כי המוצר המוגמר לוקה בחסר. היתה לי בשעתו מרצה שטענה שכאשר היא מוצאת טעות בהערת שוליים אחת הדבר גורם לה לפקפק באיכות העבודה כולה, ולא בכדי. כלל זה כוחו יפה גם כאן. התחקיר שערך כפיר לספר לוקה בחסר ולא מדויק, בלשון המעטה. כך למשל, תא"ל הירש לא מונה למפקד יחידת שלדג כפיצוי על כך שלא מונה למח"ט הצנחנים כי אם פיקד על היחידה בהצטיינות שנים קודם (1993-1996). טעות גסה נוספת היא טענת המחבר כי גדס"ר צנחנים נשלח לסייע ליחידת אגוז בלחימה בכפר מארון א-ראס אף שהדבר היה הפוך בתכלית. הקרב בכפר מארון א-ראס מוצג בספר בצורה לא ברורה, שלא בהתאם לסדר האירועים. עם זאת השורה התחתונה תואמת את שהתרחש. "גדוד הסיור של הצנחנים על שלוש הפלוגות הלוחמות שבו – הסיירת, פלחה"ן ועורב – השלים את כיבוש מארון א-ראס" (עמוד 119).

כפיר יודע לכתוב אך ניתן להצמיד ספרו ציטוט מביקורת שכתב סא"ל במיל' עודד מגידו על ספר אחר שלו. "ספר מלחמה פופולרי, לטוב ולרע. אפשר לקרוא אותו ולקבל תמונה כללית המתארת פחות או יותר את אירועי המערכה. בשום אופן אין לראות בו מקור מהימן לאירועים אלה. ייתכן שעריכה קפדנית ומקצועית, שתיעשה על ידי מי שמתמצאים בתולדות המלחמה, תוכל לתקן את הליקויים הרבים שבספר, דבר שיאפשר את הוצאתו לאור במהדורה חדשה ואמינה יותר" (‫מתוך המאמר "החווה הסינית": ערפל קרב" מאת עודד מגידו, הארץ, 24.09.2012). בקיצור לא מומלץ.

מסמך מצמרר למלחמה נוראה שפצעיה טרם הגלידו ואותותיה ניכרים בחברה הישראלית עד היום עם מעשי גבורה אגדיים [כרס"ן רועי קליין ז"ל] שבהרבה מאוד היבטים מזכירה מלחמה אחרת מפעם...וכנראה שלא למדנו כלום!

אישית אני אוהבת יותר רומנים, אבל כשקראתי את הספר הזה הופתעתי לטובה!!! הכתיבה סוחפת ומעניינת, לא עוד דיווח יבש של השתלשלות העניינים.
אז נכון שאולי לא כולם יאהבו אותו אבל למי שקצת מתעניין בהיסטוריה זה אחד היותר טובים שקראתי. מומלץ!!!

אני אוהבת את הסיפרות של הצבא
כי גם אני שיראתתי בצבא הייתי בחתיבת גולני וגם יש לי בן דוד בחתיבת גולני