זהו ספר אינפורמטיבי,לא רומן . מעין מדריך טיולים לניו זילנד. שפרה הורן מוסרת בספר אינפורמציה רבה ומפורטת על ניו זילנד , מעין דיווח. היא כותבת על ההיסטוריה ועל ראשית המתיישבים שם. על הדגשים וההקפדה של האוכלוסיה המקומית של בנושאי איכות הסביבה הם אובססיבים לגבי האיזון האקולוגי של החי והצומח המיוחדים שבמדינתם. היא מפרטת את מה שתייר יכול למצוא כשהוא מגיע לניו זילנד. היא גם ערכה השוואות בין אוסטרליה לניו זילנד, אוסטרליה מועדפת .שפרה הורן מספרת שהיא חייתה שם מספר שנים. האינפורמציה שלה בספר מעודכנת לשנת 2006 בלבד. כך שתייר פוטנציאלי צריך להמשיך ולקרוא על ניו זילנד עוד פרטים עדכניים.
אחרי שקראתי את הספר אני לא ממש מתלהבת לנסוע לשם. חשבתי שניו זילנד היא אי יפיפה עם חופים מקסימים ומרחבי טבע מיוחדים (והיא באמת כזו), אבל בספר היא שיקפה בעיקר את המציאות הלא מלהיבה של המקום. אכזבה.

בכוונתי להמליץ על ספרה של שפרה הורן - חוויה ניו-זילנדית - לשתי קבוצות קוראים: אלה שביקרו באי מקסים זה ואלה שכמעט בטוחים שלא תהיה להם אפשרות לנסוע עד לקצה העולם כדי לבקר באי. אלה שלא יזכו לבקר בו יוכלו לקבל תמונה כמעט מושלמת על האי, כפי שמתארת לנו הסופרת.

ידוע לכול, שמדינה זו נחשבת לגן-עדן עלי אדמות. הרי אלוהים גרש גם את הנחש מגן-העדן ובאי זה אין חיות טורפות ובכללם נחשים. שפרה הורן מביאה לנו את כל יופיו וצדדיו האפלים של האי ללא כחל וסרק. החל מהתושבים הקדמונים – המאורים – על כל מנהגיהם, דרך חייהם והקניבליזם מתקופת הבראשית. גילוי האי על ידי האדם הלבן וההתיישבות בו. בשפה קולחת מתארת הסופרת את הנופים המדהימים, יערות העד, בעלי החיים הייחודיים הנמצאים באי, ללא טורפים למיניהם אשר החוק אינו מתיר לייבא וגידול כבשים שהגיע לשיא עולמי וכל הקשור אליהם. לעומת זאת, הסופרת אינה מדלגת או מצנזרת את שהתייר המצוי אינו יודע ואינו שומע מהמדריך והוא הצד האפל של האי: הפשיעה הגוברת אצל כנופיות צעירים, אלכוהול ושכרות, התעללות בילדים במשפחה עד כדי רצח, נשים מוכות, ההתאבדויות שהגיעו לרמה הגבוהה ביותר ואנטישמיות שצצה יש מאין ובעקבותיה הריסה בבתי קברות יהודיים וציורי צלבי קרס במקום. וזו הסיבה – הצד האפל – שפסחתי בהמלצתי לקריאת הספר לאלו המתכוננים לבקר במקום. קראו אותו רק לאחר ביקורכם והנאתכם תהיה המושלמת מגן-העדן.

שפרה הורן, סופרת ישראלית שנישאה לניו-זילנדי וחיה בשנים האחרונות בניו-זילנד. את ספרה הראשון – חוויה יפנית, אשר זכה להצלחה רבה - כתבה לאחר שהייה של חמש שנים ביפן. בין ספריה הנוספים: ארבע אמהות, היפה בנשים, תמרה הולכת על המים ועוד.

ספר חביב, אני חושב שיעניין יותר כאלה שטיילו בניו זילנד או מתכננים לטייל.

מה שכן, הסופרת מגיע לכל תחום, חלר יאהבו את זה וחלק פחות.

למדתי הרבה על המדינה בעקבות הספר, כמו שאין שם מזיקים, שראש הממשלה שלהם היא אישה, ושמי שלא שם את הזבל במקום ליד הבית. מקבל קנס ! ! !

ממליץ לקרוא, ממליץ עוד יותר לבקר :-)

שפרה הורן חיה בניו-זילנד מס' שנים וכתבה על החיים שם.
בסך הכל ספר נחמד ומעניין.
בהחלט דרך מהנה ללמוד מעט על ניו-זילנד.
(לדעתי פחות טוב מספרה הקודם על חייה ביפן - החוויה היפנית).

אני אוהב לקרוא ספרי מסעות, בין על מקומות בהן אני יודע שאני ביום מן הימים אבקר ובין על מקומות שאני יודע שסיכוי נמוך שאטוס אליהן. שפרה הורן מספרת על ניו זילנד כעל מקום שכוח אל, למרות שלא מעט תרמילאים אוהבים לטוס אליו.

כייף לקרוא את הספר הזה על המקום הקסום (לפחות אם לשפוט לפי דבריה) שעם השנים הפך עבורה לבית שני.

בעיניי לגלות ארץ אחרת זה דרך הפולקלור שלה (אם דרך האוכל ואם דרך המוסיקה), ושמחתי כקורא שזאת היתה גם בחירתה של שפרה המביאה לנו מטעמי המקום, דיי בהצלחה. כבר באחד הפרקים היא מספרת על Joshua Tree ומה מיוחד בו שחברי להקת U2 בחרו לקרוא על שמו את אחת מיצירותיהם הגדולות. מעבר לכך באופן טבעי היא מספרת על איך טריולוגית "שר הטבעות" (טולקין - פיטר ג'קסון) קשורה למקום, עניין שהגביר את המודעות לאי הזה בעיקר בקרב הצעירים של ימינו.

כייף לקרוא את הספר הזה בסגנון שהוא נכתב, אפשר ללמוד דרכו לא מעט, ואיזה מזל שעם Google Earth אפשר להשלים את החוויה.

כגודל הציפייה. ציפיתי למשהו בסגנון "החוויה היפנית" שמאוד אהבתי וכל שאר הספרים של הסופרת שריתקו אותי אחד אחרי השני. הפעם השתעממתי ולא הצלחתי לצלוח מעבר ל-50 עמודים. החזרתי לספרייה בלי לסיים לקרוא את הספר.

ספר עם הרבה פוטנציאל אבל יש תחושת החמצה של סיפור טוב.
אם הוא היה נכתב קצת יותר טוב הוא היה יכול להיות ממש מוצלח