אפלטון הוא חבר. אומנם לא יוצא איתו לשתות בירה בפאב, אבל מקבל ממנו כבר כמה עשרות שנים השראה ורוח גבית אינטלקטואלית מרשימה במיוחד.
הספר הזה מבלי להיכנס לתוכן הדברים, מבטא רעיון שלי הוא ברור בערך מאז שפגשתי בפילוסופיה לפני 30 שנה.
פילוסופיה היא חשיבה אינטלקטואלית מושכלת בטריטוריית המופשט. בפילוסופיה, המוח משמש כאיבר הנוגע בדברים, ברעיונות. המוח הוא מכחול המצייר תמונות כמיטב הבנתו תפיסתו וחוייתו את העניינים שעל הפרק.
היכרות מעמיקה עם דפוס ה'עבודה' הפילוסופי, מאפשרת להבין בקלי קלות את הפוטנציאל הטיפולי הגלום באומנות הזו. הרי נפש האדם, כאשר היא מאבדת שיווי משקל, היא מסתבכת והולכת, ונוטה לאבד את 'חוט השני' ההגיוני, זה המגן עליה בשוטף. אובדן שיווי משקל זה מערער לחלוטין את האישיות כולה, ומייצר ברדק מוחלט, שיכול להגיע עד כדי קטסטרופה קולוסאלית וקריסת מערכות כללית.
כאן יכולה הפילוסופיה, בהיותה חובקת תבל ומלואה, להכיל את הפלונטר הנפשי הזה כולו, לערסל אותו, לפרוש עליו כנפיים, ולייצר למענו אטמוספירה שבה לא תתקיים אותה תחושת אימה שמונעת טיפול ושיקום. בטיפול שגרתי ההיגיון המעשי הענייני והתכליתי הוא האמצעי שעימו מנסה המטפל לברר לבדוק לגעת ולהתקרב למצוקה, אלא שהבעיה שהטריטוריה התכליתית היא זו שבה נחווה האיום. היא המפחידה המצמיתה המשתקת. בזמן שהשיח הפילוסופי רחב היריעה רוחני במהותו, מאפשר שיח בלתי מאיים. מאפשר לתת ביטוי למצוקות מבלי להסתכן בחשיפה או במכה. הידיעה שכך הוא הדבר, יכולה להעניק תחושה של פטור מהחרדה, ובחסות הפטור הזה, יכולה להעניק למטופל מרחב תמרון ומרחב מחייה רעיוני, ובכך לאפשר לו לבטא את המצוקה.
פילוסופיה טיפולית זה נפלא. מי שמבין את הרעיון הזה, ויודע לתפעל כלים פילוסופיים לשימושים פסיכולוגיים, מחזיק באמתחתו כלי עזר חיוני במיוחד לו ולקרובים אליו.

ספרים מסוג "שיפור חיים אישי". בשני ספריו, מביא המחבר את בשורת ה"טיפול הפילוסופי"
(להבדיל מטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי) למודעות הקוראים. לו מרינוף הוא גם נשיא אגודת המטפלים הפילוסופים בארה"ב (ישנן אגודות נוספות באירופה) והא מומחה בהפשטה של רעיונות ותפישות פילוסופיות
לצורך שימוש והבנה של קוראים שלא למדו פילוסופיה.
עיקרון התפישה: לכולנו כבני אדם יש "פילוסופיית חיים" אישית בין שהיא מודעת לנו בחלקה או כולה ובין שלא.
לפי פילוסופיית חיים זו אנו מכוונים את חיינו, ויוזמים ומגיבים במעשים, דיבורים ורגשות כלפי אירועי החיים.
קורה לא מעט שהפילוסופיה האישית שלנו הינה מזיקה לנו ומפריעה לנו בחיים
(הן בהישגים והן באיזון הנפשי)
בעוד שהטיפול הפסיכולוגי מתמקד בהשפעות רגשיות של עברנו והבנתם בלבד והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד בהשגת האיזון הכימי בראשנו
(במידה והיה קיים חוסר-איזון) ע"י תרופות.
הטיפול הפילוסופי ממשיך מעבר לכך (ולכן אינו סותר טיפולי פסיכולוג או פסיכיאטר) ושואף לתקן את אופן תפישתנו או פילוסופיית החיי שלנו, כך שגם במקרים עתידיים ולא רק במשבר נוכחי כלשהו –
נהיה חזקים ומאוזנים יותר להתמודדות עם
קשיי החיים. החומר בהחלט מעורר מחשבה ונותן כלים מעשיים ביותר לשימוש כל מי שחווה משברים, תחושת ריקנות או קשיים אחרים בחייו וב"בונוס" פותח את העולם הפילוסופי העשיר והמרתק מההוגים היוונים, ההודים והסינים העתיקים ועד תפישות מהמאה ה 20.
מומלץ להתחיל עם "אפלטון במקום פרוזק" ולאחר מכן לקרוא את "תרפיה לשפויים"

הספר מחולק ל 3 חלקים
את השני והשלישי אני חייב להתוודות שלא היה לי כח לקרוא, אבל באחריות אני אומר שהם לא חובה,
לאומת זאת החלק הראשון כל כך טוב שהספר קיבל אצלי 5 כוכבים.

הסופר בלשונו הפשוטה עד גאונות וגישתו הפרקטית מחרב כל הישג שהפסיכולוגיה הגיע אליו מאז פרוייד,
בניגוד אלי הוא עושה את זה בצורה חביבה ולא ארסית (כלפי התיאוריה הפסיכולוגית ושימושיה).
אם עוד לא קראתם אז יותר ממולץ לראות כיצד הוא מעמיד את הפסיכולוגיה לבחינה שגם סוקרטס לא היה מתבייש בתוצאותיה.

הגישה שמוצאת בספר "לפתרון בעיות" לדעתי היא הגישה הנכונה ביותר האפשרית לפתרון (כמעט) כל הבעיות, למי שלא התנסה בא באופן חיובי אני לא יגיד שזאת נוסחת פלא ובשום אופן היא לא תמיד תעבוד, אבל אני באמת מאמין מכל הלב וההיגיון שזאת הגישה הכי טובה שבן אדם יכול להשתמש בא. בקיצור מומלץ מאוד.

מעניק תקציר מרתק של תחום הפילוסופיה. ממולץ לאוהבי הפסיכולוגיה . ניתן ללמוד מהספר מספר דברים אם כי לעיתים מזכיר יותר ספר היסטוריה .