קשה לקרוא את הספר המתוק הזה בלי לחשוב על אורי גרוסמן שלא נשאר בן שנתיים. וכך, כמו ששייקה אופיר נהג לומר בעין אחת צוכה ועין אחת בוחקת אני קוראת. משתעשעת מהפעוט שנותר רך בין דפי הספר וחושבת על המתיקות שאבדה כ"כ רחוק משם, מעבר לגבול הצפוני של מדינתינו. דויד גרוסמן מכניס אותנו בספר הזה לחיק משפחתו וזה גורם לערבול הזה בין הספר לבין החיים להיות צובט יותר. בייחוד יוצא הלב אל יונתן שכבר מזמן אינו בן חמש וכבר יותר משש שנים שאין לו אח.

זהו ספר מקסים, שנון ומשעשע המתאר קשיי תקשורת בין עולמם של המבוגרים לזהו של הילדים.
הספר מציג את המבוגרים באור משעשע, המצחיק גם את הילדים ומעלה חיוך על שפתיי המבוגרים כאחד.
הספר מומלץ להקראה לילדים שיש להם אחים/אחיות צעירים יותר, במטרה להעצים אותם. כמובן, שהוא גם מומלץ לכל ההורים באשר הם, אשר רוצים לשעשע את הילדים שלהם במעט ספרות משובחת!

ספר מקסים ומרגש על שני אחים קטנים. מאוד מומלץ להקראה לילד הגדול מבין שני אחים\אחיות בהפרשי גילאים קטנים - מדגיש את יכולת הגדול לעזור, ומחמיא מאוד לאח הגדול בזכות יכולתו לעזור לקטן. לדעתי מסוגל לטשטש בעיות קינאה בין אחים - לפחות באופן זמני מאוד.

בנוסף מכיל עיוותי שפה - שמאוד מצחיקים את הילדים בגיל זה (4, 5).

הבת הגדולה שלי התענגה על הספר (כשהייתה בת 5 בערך)

ספר ילדים מקסים ומבריק שגם ילדים וגם הורים אוהבים.
ספרי הילדים של דוד גרוסמן מלאים ברגישות ואהבה לעולם הילדים, מה שהופך את הקריאה בהם לחוייה נפלאה.