ספר קצת הזוי. ועם הומור שחור
עוסק בכל צורות המיניות שיש
אוהבת, לא אוהבת מרצון, כפויה זנות גילוי עריות וכו
מלא טרגדיות בסיפור וצורות מוות פתאומיות והזויות
והכל שזור בסיפור העוסק בבתי מלון ודובים בזמנים עברו בזמן מלחמת עולם ולאחריה
לא הצלחתי להבין לגמרי את הפואנטה של כל הסיפור
הקריאה מלווה לדעתי בהרבה סבל לקורא ולדמויות...

קשה להיות דמות ראשית בספריו של אירווינג, הרבה דבש אתה לא מלקק בחייך, השטוחים על דפי הספר.
הרבה יותר מוצלח להיות בצד הקורא, להנות מהעלילה שאף פעם לא משעשממת, לא בנאלית ומהדמויות הפשוטות שנגררות בעל כורחן לחווית גדולות מהחיים.

מומלץ מאוד, כמעט בכל גיל ובכל מצב.

ולו הכדי שאפשר יהיה להבין את האמרה הכל כך יפה:
"keep passing the open windows"

כמה אהבה יש לי לספר הזה!!!
קראתי אותו עם חיוך על הפנים גם בקטעים הפחות משמחים.
הכתיבה מעניינת וקולחת, הדמויות ססגוניות והעלילה לא נחה לרגע.
התאהבתי במשפחה המטורפת הזו, בשיגעונות ובסטיות שלה,
קראתי את הספר לפני זמן רב ובכל זאת יש לי עדיין טעם מתוק.
אם אפשר בכמה מילים לתאר את הספר:
קומדיה טרגית, כ"כ הרבה אהבה שזורה לאורך העלילה, כ"כ הרבה חוסר הבנה ואנושיות.
למרות הטירוף, הרגשתי שזו משפחה אמיתיית.
סיפור על סדרי עדיפויות ועל אכזבות, על הכוח לגדול ולהתחזק נוכח הכל,
אהבתי את האקשן, את התסיסות והנעורים, וכן, אהבתי גם את הטרגדיות, את הפרידות, המוות, התיסכול והכעס.
קראתי ומחשבה אחת קוננה לי בראש, "כמה רחוק זה עוד יגיע".
האישיות המדהימה של כל אחד מהאחים והעירבוביה שאירווינג מגדל בה את דמויותיו היא זו שעושה את הספר לסיפור הצלחה.
באיזה עוד ספרים תוכלו למצוא: דובים, ננסים, מוות וחיים, טרוריסטים ובסוף גם שלווה??
כמו שכבר הזכרתי, הטרגדיות הן אלו שמחזיקות את הספר, המוות ושיגעון הגדלות, ההצלחה שעולה לראש, הבדידות למרות שמוקפים בהרבה אנשים, אונס, נקמה...
כל זה בספר אחד ואין הרגשה של הצפה,
זהו בעיקר סיפור התבגרות, התבגרותם של צעירים ומבוגרים כאחד, ההתמודדות עם הדברים ש"נופלים" לפתע.
זהו סיפור על חלומות ועל התרסקותם, על תקוות וחוסר הגשמתם, ובסוף גם מגיעים לסוג של מנוחת הלוחם, החיים הם לא מה שרצינו אבל אם נותנים לך לימונים כדי שתדע לאהוב לימונדה...

מומלץ בחום!!